התחזית הריאלית, אפרופו סופה של מדינת ישראל, תלויה במספר נקודות האל-חזור שהמדינה עדיין לא חצתה אותן. במחשבה שנייה, בדרך לכיליונה, די באותן נקודות אל-חזור שהמדינה כבר חצתה, כדי להבין שמה שהיה כאן לעולם לא ישוב. ממילא כבר היום המדינה מתפקדת ברמה של עולם שני בואכה עולם שלישי. לאו דווקא כדיקטטורה (בנימין נתניהו בדרך החוצה) אלא יותר כאחד מסניפי אלוקים, כשכל מנהיג שבטי שולט בצאן מרעיתו על פי ההתפלגות השבטית הנוכחית כחלק מתוכנית ההיפרדות.
לצד כל אחד מהדיקטטורים השבטיים יכהנו כוהני דת, המופקדים על טוהר המחנה האלוקי לצורכי תחזוקת המשאב האלקטורלי שלהם. לא משום שהם בעד דמוקרטיה, אלא כדי להימנע ממלחמות אחים באמצעות מנגנון של חלוקת יחסי הכוחות ושלל. למעט המגזר הליברלי-דמוקרטי, שאמור על פי חוקי הדמוגרפיה להיות בעתיד הממש לא רחוק מיעוט נסבל. ליד שבטי ישראל החדשה יהיו כאן ברוני תאגידים שהם רגל פה בישראל ורגל שם במקלט בטוח ממס, מפצצות ומניג'וס בענייני כשרות ומשמרות צניעות.
במשטרה טוענים להסלמה באלימות מפגינים: "לא נהסס לירות רימוני הלם"
נתניהו מאותת למתווכות: זה התרחיש שיוביל לסיום המלחמה בעזה
כל הטוב הזה יקרה אחרי המלחמה. לא זו הנוכחית, אלא זו הפנימית שתתחולל עקב הצורך להחזיר את המתנחלים לגודלם, כוחם ומעמדם האמיתי. ונחשו מי יהיה ראש החץ שינהל את המאבק במתנחלים? נכון, החרדים. אלו שהמתנחלים והימין הבן גבירי מאיימים לכבוש את צעיריהם.
גורם נוסף במיטוט החזון המתנחלי הוא סירוב הצבא והציבור לנהל עבורם מלחמות נצח. בינתיים הולכת המדינה הנוכחית וצוברת נקודות אל-חזור למדינה ליברלית-דמוקרטית. ישראל, שהייתה ממילא חצי דמוקרטיה עקב הכיבוש, תאבד את המחצית המוארת לטובת שלטון החושך של ימין משיחי, חרדי ועממי, וסתם המוני חובשי כיפה מסורתיים שאומרים "יאללה נזרום, מה כבר יכול להיות?". מה שקורה כבר עכשיו: שבטי האלוהים לא יאפשרו התקדמות לפשרה טריטוריאלית או כל פשרה שתשנמך את מעמד האלוקים שלהם.
ליד אלה יקום ימין-מרכז שבבסיסו מעמד ביניים חילוני-ליברלי (שכולל מיעוט דתי נאור), שמנהל בימים האלה קרב נואש על זהותו, והוא הולך ומשתבלל בבועתו בתקווה לחסום את קמפיין התודעה האגרסיבי בגרסת כוהני שבטי ישראל.
ויהיה שמאל, כמובן. תמיד יהיה לנו שמאל. מין אקס טריטוריה אינטלקטואלית, בוהמית, פוליטית, אופנתית ואידיאולוגית. השמאל הישראלי – שהיום הוא ראש החץ של המחאה ועדיין מעניק למדינת האייתוללות ציפוי קלוש של לגיטימציה תרבותית – יהיה נידון בעתיד לחיים של רגל פה רגל שם, שיהפכו לרגל וחצי שם כאשר מצוות שלושת הרגלים (עלייה לבית המקדש בירושלים) תהפוך לחוק מדינה.
כמו השמאל ינהגו גם ההייטקיסטים, אנשי היוזמה החופשית ואקדמאים מובילים, שיהיו המקבילה של רבן יוחנן בן זכאי. הטיפוס הזה חי בירושלים הנצורה לפני אלפיים שנות, ראה סביבו קנאות יהודית מטורפת ועיוורת שמוליכה לחורבן, אסף כמה אברכים והסתלק מעיר הקודש לטובת המשך הקיום היהודי השפוי.
אגב, כל מה שנאמר פה ואמור לקרות בעתיד, תקף להערכה שהגסיסה המדינית תהיה איטית במהלך לחימת התשה המאלחשת כל חופש מחשבה וביטוי. ובתקווה שבית המקדש לא ייבנה על חורבות אל-אקצא ויוביל למלחמת גוג ומגוג שתגרום להשבתה האולטימטיבית.
אבל לך תסמוך על פורעי הגבעות שמחלחלים לצה"ל ועל הקדחת האלוקית של מנהיגיהם – והופ! בעודנו מקוננים על חורבן הבית השני, נחצתה עוד נקודת אל-חזור בבית השלישי, כשאיתמר בן גביר הכריז כי יבנה בית כנסת על הר הבית, ויש תקציב לוועדות שדנות בכך.
מאבק פנים-ישראלי - בחזרה לנקודות האל-חזור שיביאו אותנו למצב המתואר דלעיל. להלן רשימת מכולת של נקודות בלתי הפיכות: דה-לגיטימציה בינלאומית, סנקציות כלכליות ואישיות ממדינות מובילות, מערכת הביטחון וראש הממשלה בדרך להאג, השתלטות על מוסדות מדינה משפיעים כמו משטרה, חינוך ואוצר, מציאות שמדחיקה דיווחי חללים שלהם ושלנו וקבלת המוות במלחמה על השטחים כחלק מההוויה היומיומית, ולגיטימציה של הגירה לחו"ל.
וכמובן, קיים נרמול ההידרדרות המוסרית. משפיען יכול לדבר על הריגת 100 אלף פלסטינים (כולל עשרות אלפי ילדים כנזק משני) כצעד פתיחה למלחמה – ושכרו יועלה מ-50 אלף שקל לחודש ל-100 אלף, וסוהרים (לוחמים גיבורים, עאלק) תקעו אלה ברקטום של אסיר במפגן של סאדיזם שהתחפש לפטריוטיזם.
פה ושם נותרו איי תקינות שהקואליציה מאיימת להעביר אותם את נקודת האל-חזור. ההשתלטות על מערכת המשפט נהדפה (זמנית), צה"ל עדיין לא נכבש סופית, התקשורת עדיין מנהלת קרבות מאסף, ורופאים יהודים עדיין מטפלים בערבים ורופאים ערבים מטפלים ביהודים.
נקודת האל-חזור הגורלית מכולן היא הפגיעה בלכידות הפנימית בזמן לחימה, וחציית נקודת האל-חזור המסוכנת מכולן היא ההגדרה המפוקפקת של מטרות המלחמה. המאבק של מערכת הביטחון בנתניהו ושות' הוא על כל הקופה: מערכת הביטחון בעד דמוקרטיה, בעד עסקה, בעד החזרת עקורי העוטף והצפון בתנאי הסדר ביטחוני, ונגד חללי שווא. מולם קבינט מסמורטט ופירומנים כמו בן גביר, שמצטרף לאמבוש המפות של נתניהו ו"דורש" להישאר בציר פילדלפי.
בעוד הרמטכ"ל ושר הביטחון מינו תא"ל לתפקיד "ראש המאמץ ההומניטרי-אזרחי ברצועה", בדומה לתוכנית מרשל לשיקום אירופה אחרי מלחמת העולם השנייה, גם לממשלת נתניהו יש תוכנית מרשל משלה - ברוחו של מרשל פטן, שהיה משת"פ צרפתי וסייע לנרמול כיבוש צרפת בידי גרמניה הנאצית. לא צריך להיות גאון כדי לדעת מי יערים קשיים על כניסת הסיוע העולמי המתוכנן, ויערים על מערכת הביטחון, שדורשת לחתום על עסקה כדי להרגיע את האזור.
הנגזרת של המאבק הפנים-ישראלי היא שיש חיילים שהורגים ונהרגים כנגד רצונם והשקפתם, שהיא גם האינטרס הביטחוני והאידיאולוגי של לפחות חצי מאזרחי המדינה (כיום), שלא מעט מהם נקלעים ועשויים להיקלע לקו האש.
כמו שזה נראה ונחווה כיום, לא ניתן להתעלם מהסדק שמתחיל להתהוות מלמעלה, בצמרת הפוליטית והמדינית, בדרכו להיות שבר שיגיע עד אחרון החיילים. כזה שמאיים להפוך לבולען שישאב כל מה שנבנה כאן. מלחמה רב-זירתית שהולכת וצוברת כיום תאוצת היתכנות תשאיר אחריה אדמה חרוכה, שלא תצמיח דבר משברי בני אדם ישראלים, פלסטינים, לבנונים וסורים. משם ואילך נהיה תלויים בחסדי ארה"ב, אירופה ויהודי העולם. אויבינו-שכנינו יהיו תלויים בחסדי איראן, המפרציות והגולה הפלסטינית בעולם.
עוד קווץ' של המציאות, וביום אביך ניתן יהיה לראות את שארית הפליטה שלנו ושלהם מסתערת על משאיות הקמח של אונר"א. כן כן, תכף יגידו לי 'על מה אתה מדבר, יש לנו פצצה'. ובכן, בדיוק על זה אני מדבר. על כך שאנחנו בדרך לחצות את נקודת האל-חזור בהתגלגלות למלחמה רב-זירתית עם הנהגה לגמרי מטורפת.