ביום שני (2.9) הצטרפתי לאלפי אנשים שהתייצבו בצומת אורנים בירושלים וברחובות הסמוכים, לחלוק כבוד אחרון להירש גולדברג-פולין הי"ד, בן לעולים מארה"ב, שהפך לאחד הסמלים של מאבק החטופים. בו ביום נערכה באשקלון הלווייתו של אלכס לובנוב הי"ד, אב לפעוטה ולתינוק שנולד כשהוא היה בשבי. את בני המשפחה ליווה במסע הנורא מכל שר הפנים משה ארבל מש"ס. ארבל לא נאם, לא הצטלם, לא הוציא הודעות לתקשורת. הוא בא לחבק ולבכות. על השתתפותו בהלוויה נודע לי מחברה בפייסבוק שמכירה את המשפחה ופגשה את שר הפנים
בהלוויה.
למחרת התראיין השר לזריקת פצצות האטום, עמיחי אליהו, ברדיו 103FM. הוא הסביר שממשלתו לא נושאת באחריות כלשהי על גורל החטופים, כי הם נחטפו בגלל ההתנתקות אשר תושבי הקיבוצים תמכו בה. השר התעלם כמובן מהעובדה שראש ממשלתו לא סתם "תמך" בהתנתקות, אלא הצביע עבורה ארבע פעמים בממשלה ובכנסת.
בין לנין ללוין: המהפכה הבולשביקית מזכירה את המהפכה המשפטית באופן מטריד במיוחד
המחדל שלא מדברים עליו: גם ביו"ש האיראנים חופרים לנו מנהרה | ג'קי חוגי
אמירה אחרת של השר לכדה את אוזני. עמיחי אליהו התפאר בהתנגדותו לעסקת נובמבר. לו הדבר היה תלוי בו, אביגיל עידן בת ה-4, אמילי הנד בת ה-9 ושאר הילדים והנשים ששוחררו במסגרת העסקה ההיא - רובם אם לא כולם - היו היום מתים. אביגל עידן נולדה 15 שנה אחרי ההתנתקות. זה לא מנע מעמיחי אליהו לנסות לחרוץ את גזר דינה. רק שבנובמבר הוא לא הצליח להשפיע, עכשיו כן. והדובדבן שבקצפת: אחיו של השר אליהו, כפי שפורסם, עומד בראש העמותה שמפעילה את פורום משפחות החטופים שמתנגדות לעסקה, פורום "תקווה".
עמדתי בצומת אורנים קרוב לשעה. אלפים התכנסו שם, אוחזים בדגלי ישראל שהורדו לחצי התורן. רבים מהמתכנסים נמנו עם המגזר שלי, המגזר הסרוג, כמו גם משפחתו של הירש. עמדתי בצומת, התבוננתי סביבי ושאלתי את עצמי: איך הגענו עד הלום? איך קרה שמכל הזרמים והמגזרים הדתיים במדינת ישראל דווקא המגזר שלי, המגזר שמאז ומתמיד דגל בחיבור לעם ישראל והיה להתגלמות של הזדהות לאומית, נתפס כמי שמתנכר לחטופים, כשהפוליטיקאים מהמגזר הם הם שמתנגדים לכל עסקה? לא לעסקה בכל מחיר. לכל עסקה.
כי עמדתם המוצהרת של איתמר בן גביר ובצלאל סמוטריץ', שלפיה אין מקום לשחרור מחבלים תמורת חטופים אלא בשיעור של "מחבל אחד תמורת חטוף אחד", מנעה ומונעת אפשרות של כל עסקה שהיא.
כל הדיבורים על פילדלפי הם תירוץ. עובדה שהשניים התנגדו לעסקה גם בנובמבר. נכון, סמוטריץ' נכנע ללחצים והצביע בעדה ברגע האחרון, אבל לאחר מכן הצטער על כך בפומבי תוך שהוא מעריך שתמיכתו בעסקה הבריחה מצביעים ממפלגתו למפלגת בן גביר. בשבוע שעבר, כשנפוצה שמועה שנחטפה בחורה צעירה בשומרון (שמועה שלשמחתנו הופרכה חיש מהר), שאלתי את עצמי מה צפוי לה.
נחרדתי. ידעתי שסמוטריץ' ובן גביר יתנגדו גם לעסקה שעשויה להוביל לשחרורה אם החוטפים ידרשו, למשל, לשחרר בתמורה 10 או 20 מחבלים. בן גביר וסמוטריץ' וגורמים שמקורבים ללשכת רה"מ היו לוחצים אל הקיר את המשפחה המסכנה משומרון, מסבירים שאין היתכנות לעסקה ומאלצים את ההורים ליישר קו. ע"ע פורום "תקווה".
זאת גישתם של בן גביר וסמוטריץ': לא המדינה בשביל האזרח, האזרח בשביל המדינה. גישה טוטליטרית לכל דבר ועניין. הם היו מקריבים גם את החטופים מהמגזר שלהם, רק שהיו מקפידים להפגין אמפתיה ולא בוז וניכור. ושלא יהיו ספקות: חמאס רצח את החטופים, אבל מי שבלמו כל אופציה להחזירם הביתה, מי שבולמים כל תקווה ולו מזערית לשחרור של מי שעדיין חי, הם שרי הציונות הדתית ועוצמה יהודית.
הציניות תפסה
אפשר לחלוק על ההנהגה הרוחנית והפוליטית של החרדים, אבל הם לא מתנגדים לעסקה. הם אדישים או מביעים תמיכה זהירה, כמו הרב הראשי הספרדי יצחק יוסף. וזאת ראיה נוספת לעובדה הידועה לכל: התנגדותם של בן גביר וסמוטריץ' היא לא דתית ובוודאי לא ערכית. היא התנגדות צינית פוליטית. מה שמחריד הוא שהציניות תפסה.
כן, אני מודעת היטב לעובדה שהמניפולציה עובדת. שחלק ניכר במגזר נתפס לנוסחה החדשה השקרית שלפיה דאגה לגורל החטופים משייכת אותך לשמאל. מכאן המספרים שפרסם לא מכבר האתר כיפה: 72% מהחרד"לניקים (הבייס של המפלגה של סמוטריץ') מתנגדים לעסקה, כמו גם 57% מהמיינסטרים ו־40% מהדתיים־ליברליים. ככל שאתה יותר ליברלי, כך אתה מרגיש פחות מחויב ללכת בכל דבר ועניין עם הזרם.
ולא, אין לי טענות לבן גביר וסמוטריץ' ולהנהגה הרבנית החרד"לית שנוקטת קו תקיף נגד כל עסקה לשחרור חטופים. הפוליטיקאים והרבנים של הפלג החרד"לי גמרו אומר להתנתק מהקו הממלכתי, האנושי והמחבר של המפד"ל ההיסטורית. על כל חסרונותיה, והיו לה חסרונות, המפלגה הדתית-ציונית של פעם לא התהדרה באכזריות מוחצנת כלפי בני עמה ואזרחי מדינתה.
אני רק שאלה: איפה ההנהגה הסרוגה האחרת. ההנהגה הרוחנית, הציבורית והפוליטית (אז מה אם אין לנו מפלגה) שהייתה משמיעה קול של חמלה, של דאגה לגורל החטופים, קול תמיכה ביוזמות האחדות שמנסה לקדם נשיא המדינה. קול שהיה מערער את התחושה ההולכת והגוברת בציבור הישראלי שפני המגזר הסרוג כפני השר עמיחי אליהו.