היום לפני 17 שנה השמידה ישראל כור גרעיני פלוטוגני שהלך ונבנה במדבר הסורי. חיל האוויר תקף אותו זמן קצר לפני שהפך ל"כור חם", כלומר מתפקד ושמיש.
הנושא שבקושי מדברים עליו והיה צריך להבעיר השבוע את הרחובות | בן כספית
אמש, מר "9 באוקטובר" הפליל את עצמו בשידור חי | בן כספית
ראש הממשלה אהוד אולמרט היה אז ברווז צולע עם 7% תמיכה ציבורית, בעקבות מלחמת לבנון השנייה שעדיין נתפסה ככישלון מהדהד. אם נתניהו היה במקומו, היינו שומעים לא מעט נאומים מרהיבים, מלאכת מחשבת, עם מצגות צבעוניות, נגד הכור. אבל הוא לא היה תוקף. כי "לא הייתה לגיטימציה". אולמרט היה ראש ממשלה לא פופולרי, אבל הוא לא חיכה לפופולריות או ללגיטימציה. הוא ידע שאיום כזה על ישראל חייב להיות מסוכל והוא עשה את זה בחדות ובשקט מוחלט. הוא היה אחרי מלחמה קשה מאוד שפגעה בביטחון העצמי של ישראל והרסה את המערכת החיסונית שלו. הוא ידע שתקיפת הכור יכולה להביא למלחמה נוספת, קשה בהרבה מקודמתה. אבל הוא לא היסס. ביטחון ישראל מעל הכל.
הממשל האמריקאי, שקיבל מישראל את הדיווח על הכור הסורי בזמן אמת, סירב להפציץ אותו. הנשיא בוש הציע לאולמרט ללכת ל"מהלך מדיני" באו"ם. אולמרט סירב. כשיש לך עסק עם איום קיומי, אתה לא הולך למהלך מדיני.
ולכן, זו אינה הערכה, אלא קביעה: אם בנימין נתניהו היה כאן ראש הממשלה בשנת 2007, לבשאר אל-אסד הייתה מזמן פצצת גרעין.
זו ההזדמנות להגיד תודה לכל אלה שפעלו, העזו והצליחו: חוץ מאולמרט, זה גם הרמטכ"ל גבי אשכנזי, ראש אמ"ן עמוס ידלין, ראש המוסד מאיר דגן (וסגנו תמיר פרדו, שניהל את המבצע בו חולצו סודות הכור מהמחשב האישי של בכיר סורי בוינה), מפקד חיל האוויר אליעזר שקדי, ועוד מאות ואלפי אלמוניות ואלמונים שנטלו חלק במבצע חובק עולם ומזרח תיכון שנועד להבטיח את עתידה של ישראל. היו כאן מנהיגות, אומץ ויכולת ביצוע. זה כל מה שצריך. יותר מעשים, פחות דיבורים.