אספקת נשק ואמל"ח איראני לרוסיה - לרבות מל"טים קטלניים, טילי קרקע־קרקע רבי־עוצמה, ובעיקר טילים בליסטיים קצרי־טווח (מדגם פאתח־360), שמשמשים למלחמתה באוקראינה - מעוררת הדים רבים בעולם. פרט לדאגה העמוקה שהביעו חברות נאט"ו וה־EU, לאזהרות החמורות מצד ממשל ביידן ולאיומים התקיפים שהשמיע לאחרונה הנשיא וולודימיר זלנסקי כלפי איראן לבל תספק טילים אלה למוסקבה, ראש ה־CIA ביל ברנס הצהיר השבוע כי "מדובר בהסלמה דרמטית".

התקיפה בסוריה: "פגיעה אסטרטגית באיראן" | כל מה שאפשר לספר

מדובר במהלך המהווה אינדיקציה להעמקת השותפות הביטחונית בין המדינות והרחבת תמיכתה של טהרן בתוקפנות הרוסית באירופה. אספקת טילים קטלניים אלה, ובמיוחד כעת, היא נקודת מפנה קריטית. זאת, נוכח השילוב בין הסלמת המלחמה שם, בין השאר על רקע כישלון הצבא הרוסי למנוע פלישה אוקראינית למחוז קורסק שבמערב רוסיה וכיבוש 1,000 קמ"ר משטחה, ובו־זמנית - הרחבת מתקפות הנגד הרוסיות בדרום־מזרח אוקראינה, כמו גם החרפת משבר המזרח התיכון והעימות בין איראן וישראל. זהו מהלך מתריס ועתיר משמעות וחשיבות אסטרטגית.

הוא קורא תיגר על ההבנות שהושגו לאחרונה בין טהרן לוושינגטון בעניין הסכם הגרעין האיראני ותוקע טריז המטרפד את מימוש העסקה להשבת החטופים הישראלים משבי חמאס. בנוסף, הוא מאותת על חולשת הצבא הרוסי ומצוקת החימוש שלו, ומנגד - מסמל את עוצמתה הצבאית ו"משקלה הסגולי" של איראן בעיני רוסיה. כמו כן, הוא מהווה אינדיקציה למחויבותה ורצינות כוונותיה של טהרן לחזק את מעמדה, לבסס ולהרחיב את "ציר ההתנגדות" ומעגלי השפעתה אל מחוץ למזרח התיכון.

צעד זה אף צפוי לחולל שינוי מהותי בדינמיקה הביטחונית האזורית, תוך יצירת חזית אנטי־ישראלית/אמריקאית/מערבית מאוחדת הנפרסת מהמפרץ הפרסי ועד הים השחור. זוהי חזית שמובילה כאמור להסלמת העימות האיראני נגד ישראל, לרבות הסכסוך הישראלי־פלסטיני והמאבק שלה נגד חמאס ברצועת עזה, להחרפת המלחמה בין רוסיה ואוקראינה ולהבערת המתיחות הביטחונית ברחבי אירופה והעולם. מדובר בהשלכות גיאופוליטיות עצומות, המשפיעות זו על זו ומדגישות את שינוי הסטטוס קוו והסדר העולמי הקיים בהובלת ארה"ב.

לא עוד פטרון־לקוח
התבוננות מקרוב מראה כי במסגרת השותפות בין השתיים, שאופיינה ביחסי פטרון־לקוח בשעתו, ושהלכה והתרחבה בין המדינות מאז שנות ה־90, הפכה רוסיה להיות ספקית הנשק המרכזית של איראן - ובמיוחד בעשור האחרון. זאת, בנוסף לאספקת סיוע צבאי נרחב, שכלל, בין השאר, מערכות נשק ואמל"ח קונבנציונלי, טנקים, מטוסי קרב, צוללות ומערכות טילים. רוסיה – המעצמה הגרעינית הגדולה בעולם – דאגה להעביר לאיראן ידע וטכנולוגיות מתקדמות עבור תוכנית הטילים הבליסטיים, הלוחמה הכימית והביולוגית שלה, וכן עבור טכנולוגיות ותוכנית הגרעין האיראנית.

כל זאת בזמן שטהרן, שפעלה מאז להפחתת התלות בספקי נשק זרים, משקיעה מאמצים רבים בשיפור יכולותיה הצבאיות (הקונבנציונליות והגרעיניות), ההגנתיות וההתקפיות. בנוסף, איראן פועלת לחיזוק כושר ההרתעה שלה כלפי מרחב האיומים הקיימים והפוטנציאליים, בין היתר מצד ישראל וארה"ב, וכן לביסוס מעמדה הגיאופוליטי ודימויה האסטרטגי כמעצמה אזורית. כל זאת, בין היתר, במסגרת הארכת הסכם לשיתוף פעולה צבאי, כלכלי ופוליטי עם רוסיה ל־20 שנה, חרף ירידה של 17% בהיקף הסחר הבילטרלי ביניהן - שהגיע ל־5 מיליארד דולר ב־2023.

יתרה מכך, מאז פרוץ המלחמה באוקראינה (פברואר 2022) ופקיעת אמברגו הנשק של האו"ם באוקטובר 2023, שהגביל את יצוא הטילים האיראניים, חל גידול עצום וחסר תקדים בהיקף הסיוע שלה לרוסיה. זאת, במקביל להרחבת שיתופי הפעולה לתחומי הסייבר, הלוחמה האלקטרונית, הגרעין, התעופה והחלל. שיתופים אלה כללו, בין השאר, אספקת מכ"מים רוסיים, שיגור לווייני דמה עבור איראן וסיוע לפיתוח תוכנית החלל שלה.

וכך, אספקת מל"טים איראניים (כגון, סדרת שאהד 101 ומוהאג'ר־6) – שחלקם אף משמשים את "שלוחיה" למאבק נגד ארה"ב וישראל ברחבי המזרח התיכון – לצד הקמת מפעל משותף לייצור מל"טים ברוסיה, שיתוף בידע, מומחיות וטכנולוגיות, שינו את פני המלחמה באוקראינה ובכלל. כל זאת, תמורת אספקתם הצפויה של מטוסי קרב (SU35) רוסיים, מסוקי תקיפה (Mi28) ומערכות הגנה מפני טילים (S400) במקביל לקידום מערך הטילים באיראן. מדובר במערך אסטרטגי הכולל פיתוח וייצור טילי שיהאב, בשילוב רכיבים וטכנולוגיות צפון־קוריאניות, רוסיות וסיניות, שיכולים להגיע לטווח של 300־1,300 ק"מ, תכנון ופיתוח טילי שיהאב מתקדמים לטווח שנע בין 5,000 ל־10,000 ק"מ, שיכולים להגיע לאירופה – וכן טילי קרקע־קרקע לטווח של 150 ק"מ, הנושאים ראשי נפץ כימיים או ביולוגיים.

לא בכדי פורסמו דיווחים השבוע בנוגע לתקיפת מטרות ויעדים איראניים אסטרטגיים בצפון־מערב סוריה. על פי מכון המחקר עלמא, מדובר בהפגזת מכון סרס, שבשליטת איראן, האחראי בין השאר על מחקר, פיתוח, ייצור ואחסנה של אמצעי לחימה שונים עבור איראן וחיזבאללה, ובהם כטב"מים וטילים מתקדמים. יתרה מכך, מקורות אמריקאיים מסרו כי טילים בליסטיים קצרי טווח כבר הועברו דרך הים הכספי לרוסיה, וכי אנשי צבא רוסים אף עוברים הכשרה טכנית באיראן. וכך, פרט לעובדה שמדובר בכלים רבי־עוצמה שמעניקים לרוסיה יתרון בשדה הקרב מול אוקראינה, שאספקת הנשק המערבי אליה, ככל הנראה, תיפסק בקרוב (מאז חודש מרץ האחרון, אוקראינה הצליחה ליירט רק 10% מהטילים הבליסטיים ששיגרה רוסיה לעברה, ותוספת כוח איראני עלולה להכריע אותה) - כבר עתה מסתבר שמדובר ב"שובר שוויון איראני".

מנהיגי טהרן מנצלים את מצוקת החימוש של הצבא הרוסי. שכן, ככל שגוברת התלות של מוסקבה בטילים ומזל"טים שמייצרת טהרן ועולה הביקוש הרוסי לאמל"ח איראני, כך עולה ה"מחיר" שהיא גובה בעבורם וגוברת המוטיבציה שלהם לפעול.

ראשי הרפובליקה האסלאמית מודעים היטב לעובדה שמנהיגי ארה"ב ואירופה, במיוחד כעת – נוכח הבחירות הקרובות בארה"ב, וכן על רקע הנכונות שהביע מסעוד פזשכיאן, נשיא איראן החדש, לפתוח דיאלוג בעניין הסכם הגרעין – יתקשו למנוע את אספקת הנשק לרוסיה. חמור מכך, סיוע איראני של הטילים צפוי להאיץ את אספקת מטוסי הקרב הרוסיים, המסוקים ומערכות ההגנה (הנזכרות לעיל) אליה, ואף לדרבן את ראש הקרמלין להמשיך ולספק אמל"ח גם לפרוקסים השונים שלה ברחבי המזה"ת (בדמות חיזבאללה, חמאס והחות'ים בתימן).

סנקציות לא יעזרו
על רקע זה ובכלל, ברור שהעברת הטילים תיענה במגבלות שונות, לרבות הטלת סנקציות נוספות על איראן. זאת, אף שיעילותן מוטלת בספק, כפי שדיווחה השבוע סוכנות בלומברג. עם זאת, על רקע מצוקתה הכלכלית הקשה של איראן, ונוכח ה"מחיר" דה־פקטו שאותו היא תידרש לשלם אם ינותקו קשריה הכלכליים/מסחריים ויחודש משטר הסנקציות הבינלאומיות נגדה – סביר להניח שמנהיגיה, לפחות לעת עתה, יימנעו מהיגררות למלחמה לצד רוסיה באירופה.

זאת ועוד, מופרך ככל שיהיה, ייתכן שדווקא בשל העובדה שלכאורה אין כיום גוף/גורם בינלאומי שיבלום אותה כאמור - וזאת, בין השאר, על רקע היחלשות המעמד הגיאופוליטי של ארה"ב וההגמוניה האמריקאית, החרפת המאבק הבין־מעצמתי והסלמת משבר המזרח התיכון – איראן תמשיך "לשחק באש". היא אומנם צפויה להימנע מעימות חזיתי עם ישראל או ארה"ב, כפי שמצהירים ראשי המשטר. אך בעודם מנצלים היטב את מרחב התמרון שנוצר, סביר שהם ימשיכו להקניט ולהתיש את ישראל, לגרור אותה למערכה רב־זירתית ממושכת, וכן לבחון את גבולותיה ו"קוויה האדומים". בראייה גיאופוליטית ואסטרטגית רחבה, אין ספק אפוא כי אספקת הטילים האיראניים איננה "עוד" סוגיה ביטחונית. זהו בלון ניסוי או קריאת השכמה, שחשיבותם קריטית להנהגה בישראל.

הכותבת היא מומחית לגיאופוליטיקה, למשברים בינלאומיים ולטרור עולמי
[email protected]