למי שעוד היה ספק, הציוץ של יואב גלנט מאמש (רביעי) מראה עד כמה מוצדק וחיוני היה סילוקו ממשרד הביטחון. כשר הביטחון הממונה על הצבא, גלנט אחראי אחריות אישית לטבח שלא היה כמוהו מאז השואה ושבו נרצחו 1,200 תינוקות, נשים, זקנים, חיילות וחיילים.
מלבד אמירה רופסת וחסרת משמעות כאילו לקח אחריות למחדל, גלנט לא חשב אפילו לשנייה להתפטר מתפקידו ואם נתניהו לא היה מדיח אותו, הוא עדיין היה במשרד הביטחון. גלנט נושא באחריות גם לכך שתוכנית המלחמה הכושלת שגובשה במטכ"ל, התקבלה על הדרג המדיני.
הדיון שיעסוק ב״חלוקת המזון לתושבי עזה בידי חברות פרטיות באבטחת צה״ל״ הוא מכבסת מילים לתחילתו של ממשל צבאי. את מחיר הדמים ישלמו חיילי צה״ל ותשלם מדינת ישראל לאור סדר עדיפויות לקוי שיביא להזנחת משימות ביטחוניות חשובות יותר.
— יואב גלנט - Yoav Gallant (@yoavgallant) November 20, 2024
הכל תלוי בהכנה מבעוד מועד של גורם אלטרנטיבי שיחליף את…
אסטרטגיית "כניסה ויציאה" שעליה התבססה התוכנית המטכ"לית, גרמה לכך שכוחותינו נאלצו להילחם שלוש וארבע פעמים בג'באליה, זייתון, שג'אעיה וח'אן יונס, וחיילי צה"ל נפלו בלחימה במקומות שכבר נכבשו בעבר. גם אחרי שהמציאות הוכיחה כי זו אסטרטגיה כושלת, המשיך גלנט לדבוק בה.
גלנט כשל כישלון מהדהד במשימת הכנעת צבא חמאס, למרות דברי הרהב שפיזר על "פירוק גדודי חמאס" כל כמה שבועות, שלא היה שום קשר בינם לבין המציאות. גלנט הוא האשם הישיר והעיקרי בהישרדותו של השלטון האזרחי של חמאס ובהשתלטותו על הסיוע ההומניטרי לכל אורך המלחמה. גלנט פעל ללא לאות לסכל הקמת ממשל צבאי זמני, על אף שזו הדרך הישימה היחידה להשגת המטרה של מיטוט שלטון חמאס.
במקום ממשל צבאי זמני, גלנט קידם שורה של תוכניות אחרות להחלפת השלטון האזרחי של חמאס, כשכל תוכנית יותר הזויה מהאחרת: שלטון של "גורמים מקומיים שאינם עוינים את ישראל", כלומר שלטון של החמולות הגדולות שכולן ללא יוצא מן הכלל מעורבות בפשע ובטרור נגד ישראל; שלטון של "המנגנון האדמיניסטרטיבי הקיים ברצועת עזה"; סוחרים עזתים שיהפכו להיות "מוקדי הכוח החדשים" ושיוגנו על ידי "חמושים", כלומר פושעים ופעילי טרור; "כוח רב-לאומי" שיורכב מגורמים חמושים שיגיעו משלוש מדינות ערביות באזור; "בועות הומניטריות" שיחלקו את רצועת עזה לאזורים קטנים בשליטה מקומית שאינה חמאס – אלו רק חמש דוגמאות משלל התוכניות ההזויות שגלנט קידם ושכל אחת ואחת מהן נכשלה כישלון חרוץ.
תוכניותיו ההזויות של גלנט הפכו אותו מושא ללעג ולקלס. בצה"ל היו מי שכינו אותו פנטזיונר, גם בראיונות לאמצעי תקשורת זרים, ואפילו האמריקאים המנומסים ביקרו את חוסר התוחלת של תוכניותיו. המידע המודיעיני שנאסף מהרצועה ואפילו סרטוני הווידאו שדלפו החוצה, הראו שחמאס שולט שליטה אזרחית הדוקה ברצועה. חמאס עצמו הוציא סרטונים בהם נראים אנשיו מתהלכים בגלוי ובלי פחד באזורים שצה"ל יצא מהם, משתלטים על כמעט כל משאיות הסיוע שנכנסות לרצועה, ומענישים עזתים אומללים שהעזו לקחת סיוע שלא דרך המנגנון החמאסי.
את הסיוע שהפקיע, חמאס חילק בעצמו או דרך הסוחרים העזתים שמשלמים לו אחוזים מכל מכירה – אותם סוחרים עזתים שגלנט תכנן להעביר להם את השליטה על הסיוע. אני מציע לגלנט לצפות בכתבה המצוינת "איך חמאס שולט ברצועה?" של אליאור לוי כדי להבין את עומק הכישלון שלו בהגשת מטרת המלחמה של מיטוט שלטון חמאס.
למרות שכל תוכניותיו ההזויות נכשלו ולמרות שהיה לו אינסוף מידע מודיעיני על כך שחמאס ממשיך לשלוט שליטה אזרחית אפקטיבית ברצועה, גלנט התעקש שלא ללמוד דבר מכישלונותיו ובמקום לחזור לפתרון המוכר והמקובל של ממשל צבאי זמני, הוא המשיך לקדם תוכניות שאין כל קשר בינן לבין המציאות.
גלנט הוא האשם הישיר בכך שחמאס הרוויח חצי מיליארד דולר ממכירת הסיוע לעזתים כי הוא התנגד בכל תוקף להעברת האחריות לחלוקת הלחם והמים לעזתים באמצעות מתפ"ש, היחידה במשרד הביטחון שמתמחה בטיפול באוכלוסייה אזרחית. הכסף הזה שימש את חמאס לשמר את שלטונו האזרחי ולממן את שיקום כוחו הצבאי. על המדיניות הכושלת שהנהיג גלנט ועל התעקשותו שלא ללמוד מטעויותיו, חיילים שילמו בדמם.
לכל אורך הדרך היו רק שתי אפשרויות ישימות לשלטון אזרחי ברצועה – או שצה"ל ישלוט באוכלוסייה העזתית ובחלוקת הסיוע או שחמאס ישלוט בעזתים ובסיוע. גלנט בחר בחמאס.
נהוג ששר ביטחון שמסיים את תפקידו גוזר על עצמו שתיקה באשר לתפקודו של שר הביטחון שהחליף אותו בתפקיד. אך אפילו את זה גלנט לא מסוגל לעשות. אבל הציוץ הנוכחי של גלנט הוא באמת שיא השיאים של עזות מצח וחוסר מודעות עצמית משום שההצעה עליה הוא מותח ביקורת עתה נידונה שוב ושוב בקבינט המלחמה ובצה"ל במהלך כהונתו.
תקופת כהונתו של גלנט במשרד הביטחון תיזכר לדיראון עולם והוא עצמו ייזכר כשר הביטחון הגרוע בתולדות הציונות. הצער היחידי שיש לי הוא שראש הממשלה נתניהו שאחראי למחדליו של גלנט, לא פיטר אותו הרבה קודם.
