לפני כשבוע השתנו חייו של תא"ל במילואים אסף אגמון, מי שהיה טייס ומפקד בכיר בחיל האוויר. אגמון, שעוטר בצל"ש מפקד חיל האוויר על חלקו כטייס מוביל במבצע חשאי, בינואר 1981 במדינת אויב, שכל את נכדו סמל גור קהתי ז"ל, ממושב ניר בנים, לוחם בגדוד 13 בחטיבת גולני, שנהרג בקרב בדרום לבנון.
סמל קהתי נדרש לאבטח את הארכיאולוג זאב ארליך (ז'אבו) ז"ל, שהוכנס ללבנון על ידי רמ"ט גולני אל"ם (במיל') יואב רום, בניגוד לפקודות וללא קבלת אישור.
מדובר במחדל חמור שראוי שייבדק ביסודיות, למרות התפטרותו של הקצין הבכיר רום, שביקש לסיים את תפקידו במילואים. הסב אסף אגמון זועם, בצדק, ובהלוויית נכדו תקף את המעורבים במות נכדו, וקצינים בכירים שמקיימים קשרים עם פוליטיקאים. בנוסף, הוא לא חסך דברים חריפים מהרמטכ"ל רא"ל הרצי הלוי, על כך שלטענתו "בפחדנותו גורם לחיילים ליפול".
השבוע פרסם אגמון מה קרה בטקס ההלוויה של נכדו. "מאז יום רביעי בלילה, עת הודיעו לנו את הנורא מכל על נפילת נכדנו האהוב גור בלבנון, אני הולך וממלמל 'זה לא אמיתי, זה לא אמיתי', ורון אביו לוחש לי 'זה אמיתי, זה אמיתי'".
"אחרי שתקראו את השורות הבאות גם אתם תזעקו, 'זה לא אמיתי', אבל זה ממש אמיתי, כואב ופוצע", כתב והוסיף: "הארון של גור הובל אל פתח הקבר שנחפר על ידי קבלן של משרד הביטחון, והתחילו להוריד אותו אל הבור. הארון סירב להיכנס. הבור קצר מדי".
מתחילים לדחוף מימין ומשמאל והארון בשלו. מוציאים אותו מהפתח, ומישהו קופץ לבור ומתחיל בידיו לנסות להרחיב אותו. ושוב מנסים, והארון מסרב. מחליטים לדחוס אותו, קופצים עליו, והארון מתחיל להשמיע קולות פצפוץ. לוחות מתחילים להישבר, ושוב מוציאים אותו מפתח הבור.
"נטע, אחיו של גור, מזועזע וממלמל 'גור ממשיך לאתגר את המערכת'. וכך הלוך וחזור. ואני רוצה להיקבר בבור מבושה. עד שלאחר הרבה דקות ארוכות הארון נכנס. ויש עוד שמאמינים שאנחנו יכולים להשיג 'ניצחון מוחלט'. זה אמיתי, וזה קרה בהלוויית חלל צה"ל. אני מהמר שגם הפעם איש לא ישלם את המחיר".
כולנו צריכים להזדעזע! אין מרתפים
לשב"כ אין מרתפים, ואין חדרי חקירות שנמצאים במרתפים. הניסיון להטיל דופי במערך החקירות של שירות ביטחון כללי, ולתאר את חדרי החקירות כאילו הם נמצאים במרתפים טחובים מתחת לפני הקרקע - היא טענה כוזבת. בכל פעם ששב"כ חוקר מתנחלים או עצורים שמשתייכים למחנות פוליטיים, נעשה שימוש במינוח "מרתפים", שנקשר לחקירות חשאיות וכאלה ששנויות במחלוקת.
במשך שנים רבות הושמעה ביקורת, מצד ארגונים של זכויות אדם וגם ממערכת המשפט, על שיטת החקירות של שב"כ - בעיקר במקרים שבהם נחקרו עצורים שכונו "פצצה מתקתקת". מדובר בעצורים שידעו על פיגוע שעומד לצאת לדרך בתוך זמן קצר, והיו שותפים לביצוע שלו.
בשנת 1999 פסק בג"ץ ששב"כ אינו יכול לעשות שימוש בעינויים כאמצעי חקירה קבוע, והותיר פתח לשימוש במונח "כורח הנסיבות". המשמעות היא שבמקרים קיצוניים שבהם נדרש לפעול מיידית למנוע פיגוע, שיטות החקירה לא מתנהלות באדיבות, ואין בכך פסול.
הטענה שהשמיע אחד מפרקליטי העצורים בלשכת ראש הממשלה, שלפיה מרשו נחקר במרתפי השב"כ, היא הזויה. יש בכך אולי להאדיר את הפרקליט תאב הפרסום וליצור כותרת, אבל אין בכך אמת צרופה.
סבא חדש
מזל טוב לשר האוצר בצלאל סמוטריץ' ולאשתו רויטל, שהפכו השבוע לסבא וסבתא, לאחר שלבנם הבכור בניה נולד בשעה טובה בן בכור. עבור סמוטריץ' בן ה-44 אין שמחה גדולה מזו.
לאלה שיטענו שאין זה נכון שאני קושר בנשימה אחת את עניין החטופים עם הולדת הנכד החדש, אני מבקש להזכיר ששמחתו האישית של השר סמוטריץ' נמהלת בצערן של 101 משפחות חטופים, שחוזרות ושומעות את עמדותיו של יו"ר הציונות הדתית, אשר ייתכן שמעכבות או מונעות את שחרור יקיריהן.
אני סקרן לדעת מה הייתה יכולה להיות תגובתו של האזרח סמוטריץ', אם בנו היה חלילה בין החטופים בעזה, ושני שרים בממשלה היו מתנגדים להפסיק את המלחמה ולשחרר בתמורה מחבלים, בנימוק שהדבר ייצור תמריץ לחטיפות נוספות. מעניין איך הוא היה מגיב לטענה.
אחרי מלחמת ששת הימים התפרסם השיר "הכותל", שכתב יוסי גמזו. "יש אנשים עם לב של אבן, יש אבנים עם לב אדם". מעניין מה היינו מגלים.
השפן הקטן
איך זה שהשר איתמר בן גביר, שלא מחמיץ הזדמנות לאיים על ראש הממשלה בפרישה מהקואליציה והממשלה, החליט לא לאיים בהפלת הממשלה בעקבות הסכם הפסקת האש עם לבנון? ובכן, זו הסיבה: בן גביר יודע שצירופו של השר גדעון סער לקואליציה הופך את איומיו לבדיחה.
האם השיטה של "תחזיקו אותי" הפכה נחלת העבר בממשלתו של נתניהו, ולבן גביר נותר בעיקר לצייץ בטוויטר? לפני החתימה על ההסכם הוא צייץ שמדובר בטעות היסטורית, בהסכם על הקרח ושלצבא לבנון אין הסמכות והיכולת להתגבר על חיזבאללה.
בן גביר, שהיה השר היחיד שהתנגד להסכם הפסקת האש, הזדרז להתחייב שאם תיפסק המלחמה בצפון ובדרום, הוא יפרק את הממשלה. זאת הזדמנות לברך את שובאל בן גביר, בנו של השר לביטחון לאומי, חניך במכינה הקדם־צבאית אלישע, שמתכונן להתגייס ליחידה מובחרת.
מעניין מה תאמר אמו אילה, אם שובאל ימצא עצמו ביחידה קרבית בלבנון. כשהדברים הופכים אישיים, גם החשיבה משתנה. לא מדובר בעוד חייל שלא מכירים, זה יכול להיות מי שקרוב אליך, ומה שמחייב חשיבה רצינית הופך את ההתלהמות ואת רדיפת הכותרות למיותרות.
