"הדבר הזה תלוי במפקדים שיהיו לנו. אם המפקדים יעודדו אמון, את האהבה, את הדבקות בחיילים שלהם, שתדע כל אם עברייה, שהפקידה את גורל בניה בידי המפקדים הראויים לכך". (דוד בן־גוריון, בנאום במטכ"ל בקריה, 2 ביולי 1963).
זהבה שאול, אמו של אורון, יודעת את הדברים האלו שאמר מייסד המדינה. הידע הזה מול חוסר הוודאות שלה לגבי גורל בנה אינם נותנים לה מנוח. היא אישה חולה מאוד. כבר עשר שנים היא נאבקת בהצלחה נדירה בגידולים סרטניים בגופה, מכף רגל ועד ראש. זה נס רפואי שהיא חיה. בנה, אורון, לוחם בחטיבת גולני, יכול היה לשרת קרוב ליישוב פורייה שמשקיף על הכנרת, בגלל מחלת אמו. היא לא רצתה לחתום לו כדי שישרת שירות קרבי, לבסוף השתכנעה. ב־20 ביולי 2014 נפגע נגמ"ש הלוחמים שבו נסע בשכונת שג'אעייה בעזה. שבעה לוחמים נהרגו. רק המ"מ והקשר ניצלו. שאול נראה על רגליו, על ידי המ"מ. להמשך, יש כמה גרסאות, חלקן פורנזיות, ששנויות במחלוקת. התחושות של זהבה שונות מתחושות רוב בני המשפחה. או נכון יותר לומר, השבט שעוטף את זהבה ובני ביתה.
בשבוע הבא ימלאו שנתיים לתקרית בשג'אעייה, וזהבה כואבת בביתה ולא יכלה לפגוש אותי. אבל הרצל בעלה, בנה הבכור אבירם ובני דודיה נאבקים במערכות השונות גם בשבילה. נפגשנו בתל אביב, כאשר בני משפחה אחרים הפגינו מול משפחות האסירים הביטחוניים בבתי הכלא. המשפחה מוחה על התנאים הנוחים של האסירים, בעוד חמאס מסרב למסור מידע על אורון שאול והדר גולדין. הארגון דורש שחרור של 50 אסירים שהוחזרו לכלא במבצע שובו בנים, שקדם לצוק איתן.
הרצל נראה גמור. הוא רזה מאוד, ממעט בדיבור. לא ידעתי שהוא כל כך חולה. "באוקטובר 2015 חליתי בסרטן המעי הדק. הוברר לי שהטיפול האונקולוגי לגידול זהה לטיפול בסרטן המעי הגס. אבל המעי הדק לא בסל התרופות, רק המעי הגס. אז דרשו ממני לממן את הטיפול התרופתי. למזלי, משרד הביטחון התערב בכל הכוח, ואני מטופל. נותחתי, אבל עכשיו יש גרורה בכבד. שוב עברתי טיפול, ובהמשך יחליטו כמה אונות לכרות".
הוא בן 54, מדריך נוער במקצועו, שעבד בהוסטלים לשיקום בצפון. עכשיו הוא לא יכול לעבוד, כי בין הטיפולים הוא מכתת רגליו בין משרד רה"מ לישיבות הסיעות השונות בכנסת. הוא רותח מכעס על האטימות, אבל לא מחצין. הוא נותן לבנו הבכור אבירם, ולבן דודה של אשתו, שי נמימי, לדבר במקומו. הוא משלב את ידיו ומרכין את ראשו על השולחן, בשקט. הצעירים מביטים בו, ואומרים לי שלא מפסיקים לשקר לו.
הרצל, זה נכון?
"אחרי שנודע לנו על ההסכם עם טורקיה, ביבי הזמין אותי ואת שמחה (אביו של הדר), ועשה לנו את כל ההצגה. הוא קם וחיבק אותי, שאל על המחלה, על הטיפול. אמרתי לו שקופ"ח עושים לי את המוות, אז הוא הרים את ידיו באוויר ואמר: נו, מה לעשות, זו המדינה שלנו. בהמשך הוא אמר שהוא רוצה להשתמש בקשריו, כדי לארגן לי טיפול אצל מומחים בחו"ל. אני עוד מחכה".
מה הוא אמר לכם על המציאות, שלפיה ההסכם לא כולל מידע מחמאס על הבנים?
"הוא מסובב אותנו. אמרנו לו שהוא הבטיח לנו, שלא יהיה הסכם בלי מידע, ואז הוא התחיל לצרוח עלינו שאנחנו שקרנים - שהוא מעולם לא הבטיח דבר כזה. אז מה אתה רוצה שאעשה?". הסברתי לו ששר הביטחון שלנו הצהיר שרה"מ נתניהו הוא שקרן, וזה לא מנע משניהם להתחבק מול כל מצלמה אפשרית. "אני לא פוליטיקאי, אני רק אבא של אורון".
אבירם בן 24. הוא שוטר ביס"מ כבר שנתיים. שירת רוב הזמן בירושלים. בצבא שירת בגבעתי, ובצוק איתן חויל לגדוד סיור שהורכב מלוחמי מילואים של כל חטיבות החי"ר הסדירות. "ביום של התקרית היינו צריכים להיכנס לעזה, ידעתי שאחי שם. אבל הייתי טרוד במשימה ובהכנות הציוד, ולא עניתי להודעות וטלפונים. אנשים ניגשו אלי, טפחו לי על הכתף ולא דיברו איתי, לא הבנתי מה רוצים ממני. סיימתי להתארגן, פתחתי את הטלפון, ראיתי שיחות מאנשים ששנים לא הייתי איתם בקשר. הייתי שקוע בטלפון, פתאום ראיתי לידי יותר מדי נעליים אדומות. הרמתי את הראש, והבנתי מיד".
אבירם זוכר הכל, כאילו קרה עכשיו. הוא בחופשת שחרור מהמשטרה אחרי שהחליט לפרוש כדי לסייע להורים. "אחי אופק חוזר ללימודים בספטמבר. יש לי משימה עכשיו, אני גר בבית, תמיד יהיה מה לאכול, איני מודאג". ואז הוא פולט בשקט, "גם לא בא לי כל כך עכשיו לשרת את המערכת".
דבר אלי, מה קרה?
"שמע, אף אחד לא אמר לי לא לפעול בשביל אחי והמשפחה. אבל מזכירים לי בכל רגע שאני שוטר, ושאני חייב להיזהר בראיונות לתקשורת. שלא אתבטא בחומרה נגד הדרגים הצבאי והמדיני הבכירים. אז החלטתי שאיני רוצה להיזהר יותר. אנחנו כעת במלחמה של המשפחה. אני יודע שהציבור לא איתנו, שהפרשה של גלעד שליט עדיין טרייה בזיכרון הציבורי. אבל לשמוע את שרי הקבינט מתנערים ממני וממשפחתי, כשאני בסה"כ מבקש מידע אמיתי על מה שקרה עם אורון, זה יותר מדי בשבילי. אני פשוט מחזיק את עצמי לא להתפרץ מול התשובות שלהם: 'תבינו אותי, אני צריך לדאוג גם לעצמי. איך אסביר לציבור שאני תומך בשחרור 50 אסירים רק כדי לקבל מידע. זה לא טוב בשבילי'.
"אתמול הייתי בישיבת הסיעה של הליכוד. מורחים אותי, כל אחד אומר לי, לבי איתכם. אני לא מאמין להם, ואז נזכרתי בך, שאתה מכנה אותם אגם הדרעק. אתה לא יודע אפילו כמה אתה צודק. זה לא רק הליכוד, זה כולם. מנופפים לי עם ועדת שמגר, זה אוכל לי את הלב. אז ביקשנו להיפגש איתך. שתציף את הכאב הקורע שלנו. תביט על אבא, תביט עליו. יש לך דמעות בעיניים? אני חי עם זה שנתיים, כל היום. אבא ואמא נגמרים לי מול העיניים. תביט בו, ותאמר לי שאני לא צודק בדרישה שלי".
אמרתי לו שזה לא דמעות. אני פשוט מזיע נורא, כי חם. הצתי סיגריה והפרחתי טבעות, כי עשן זו מסיכה טובה. שמע, ילד, אני המבוגר בשולחן, יותר מבוגר מאבא. ואני זוכר כמעט הכל. אני זוכר את רון ארד ואת מדחת יוסף. אתה, יקירי, ואבא ואמא, אתם עול על המערכת. אתם עושים קצת בלגן, והשלטון לא אוהב את זה. אתה צעיר, אתה לא זוכר את רון ארד.
"נכון, אבל קראתי כל מילה עליו", הפטיר אבירם.
אז באוקטובר נציין 30 שנה לנפילתו בלבנון, ו־28 שנה מהיום שבו הוכרז כנעדר. אמו, בתיה ז"ל, נפטרה לפני 14 שנה מצער, כי המערכת לא הפסיקה לרמות אותה. אין פאשלה שלא עשה השלטון, כולל מורשת יצחק רבין היקרה, כדי לפגוע בסיכוי להחזיר אותו הביתה. חטפנו את דיראני, כנראה שדחפנו לו גם אלות, אבל חסכנו כמה מאות אלפי דולרים לשלם עבור מידע. רבין היה בטראומה מעסקת ג'יבריל. ההורים חולים, זה נכון וזה כואב, אבל אל תפסיק להציק לכל הקיבינימט הביטחוני־מדיני.
לך, תביט לאלוף יואב גלנט בעיניים, כל יום שאתה יכול, ותשאל אותו מה הוא עשה בשביל אח שלך. לך לרס"ן בנט, תשאל אותו את אותם דברים. תעקוב אחרי הלו"ז שלהם בסיורים, תגיע לשם, ותשאל אותם. אל תתבייש. ואולי יהיה לך מזל, כמו המחאה החברתית, שגרמה לרה"מ לחשוב על ספין ולהביא את שליט הביתה.
בכל פעם שמישהו יתקתק לך את המוח עם ועדת שמגר, תשאל אותו מה המחיר ששילמו על סוחר סמים, אזרח, אל"מ במיל' אלחנן טננבאום. אני אגיד לך: 449 אסירים ו־59 גופות. וכל זה רק כדי לדעת כמה הוא קשקש בחקירות שעבר בחיזבאללה. שלא תהיה לך טעות, הוא סיפר את כל מה שידע, גם ביידיש וגם בארמית עתיקה. עו"ד אלי זוהר ארגן לו את עסקת חייו, הוא אפילו לא עמד לדין.
בוא לא נדבר על עסקת ג'יבריל, נדבר דווקא על שחרור סמיר קונטאר, בתמורה לגופות של אלדד רגב ואודי גולדווסר. אתה זוכר איך זה נגמר? בטיל לאף של קונטאר. מה קרה עם אחמד ג'עברי, הרמטכ"ל של חמאס, שהיה שותף לעסקת שליט, אתה זוכר? עלה השמיימה באמצעות טיל. הרבה יותר מהר ובטוח מאליהו הנביא. אז שלא יספרו לך סיפורים, כל קולקציית האפסים הזו. כשהם מחפשים ספין, הם משלמים כל מחיר, ומבטיחים שזהו, יותר לא ישלמו. עד הפעם הבאה. בשביל מה צריך אסירים ביטחוניים, אם לא מתכוונים לסחור בהם? שאלת את שטייניץ אולי? כי לדעתי הוא הכסיל בחבורה. תשתחרר מהקטע שהוא דוקטור לפילוסופיה. הוא אולי חוקר אקדמי גדול, בתור רגולטור במדינה הוא אסון קיומי.
ואז הרצל הרים את הראש, מתח את גופו על המושב, ואמר בשקט: "הוא צודק".
הוא טעה. זה לא אני, זו הכרוניקה. עסקת קונטאר כללה כתנאי גם את דוח החקירה של חיזבאללה על הנווט רון ארד. הם שלחו את אצבעוני, קופיקו ותוכידס, מתורגמים לערבית. לא אני קובע את זה, פואד בן אליעזר אמר.
כאשר הגיעה הבשורה לפני שנתיים לבית המשפחה, מיד החלו בהכנות ללוויה הצבאית. באותו לילה שודרה ידיעה ברשת אל־ג'זירה, שלפיה חייל צה"ל מ.א 6092065, אורון שאול, נמצא בידי חמאס. במקביל נפרץ חשבון הפייסבוק שלו, ונפתחו כמה חשבונות פיקטיביים שנושאים את שמו. המשפחה פנתה לגורמים בכירים בצה"ל, שהכחישו את הידיעה בהכחשה גורפת וטענו שבידי חמאס אין חייל ואין גופה.
אחרי יממה דווח למשפחה כי אזור התקרית שבו נשרף הנגמ"ש נסרק פעם נוספת, ולא נמצאו דגימות דם ו/או דנ"א של אורון, והוא סווג כנעדר. בכל אותם ימים הגיעו לבית המשפחה קצינים בכירים מצה"ל, כולל מ"מ מח"ט גולני אל"מ דוד זיני, שהחליף את אל"מ ראסן שנפצע. הוא אישר בפני בני המשפחה שנמצאו הקסדה והאפוד של אורון במנהרה שהובילה לביה"ח וופא. רמ"ח נפגעים שנכחה בפגישה אמרה לו שהמידע הזה אסור לפרסום. אל"מ זיני נזף בה בפני הנוכחים, ואמר שהוא לא מסתיר מידע מבני משפחה של חייל נעדר. כמה ימים אחרי אותה פגישה הגיעו נציגי אכ"א, ואיתם רופא במילואים. הוא אישר שהקסדה והשכפ"ץ אותרו. לדבריו, בקסדה נמצאו שרידים מגופתו של אורון, שקובעים את מותו ללא ספק.
כאן מתערב בשיחה שי נמימי, פראמדיק בהכשרתו, שהיה שמונה שנים בצוות האבטחה של רה"מ מטעם שב"כ. "תקשיב, אני איש מקצוע. הרופא לא היה טראומטולוג ולא פתולוג. סוכם שהממצאים יימסרו למכון הפתולוגי, ויציגו בפנינו את הממצאים".
אבל ביום שישי נחת ליד בית המשפחה מסוק, שממנו יצאו הרבצ"ר רפי פרץ, וראש אכ"א אורנה ברביבאי. הם מסרו למשפחה שוועדה בראשות הרבצ"ר, שהסתמכה על הדוח הפתולוגי, קבעה סופית כי אורון מת, ומוגדר כחלל שמקום קבורתו לא נודע. הובטח למשפחה שהממצאים יימסרו לידיה. במקביל מבקשים הקצינים הבכירים לקיים לוויה מיידית, כי מדובר בשאלה הלכתית וכן בלוחמה פסיכולוגית מול חמאס.
"ביקשנו זמן להתלבט", מספר אבירם. "אני לא פראייר, אני לוחם כבר מספיק שנים, ראיתי הכל. כשהקשבתי להם, כמה הם לחוצים על לוויה, הבנתי שהם יעשו הכל, אפילו לתת לנו ארון עם חול, רק שנסגור את הסיפור. אנחנו לא משפחה דתית, אבל סיכמנו עם הרבצ"ר שיחזור ביום ראשון. הבנו שמצאו את הפריטים 30 מטרים בתוך המנהרה. הפציצו את המנהרה ואת בית החולים אחרי שנמצאו הפריטים, כולל כתם דם שנאמר לנו שהוא של אורון, 30 מטרים בתוך המנהרה. אני לוחם ויש לנו מספיק לוחמים במשפחה, אנחנו יודעים מה זה 'נוהל חניבעל'. נותרו שני לוחמים בחיים. המ"מ והקשר. המ"מ העיד שראה את הקשר יורה לכיוון מה שהתברר מאוחר יותר כפתח המנהרה. חלפו שנתיים, הקשר לא בא לפגוש אותנו. אנחנו לא כועסים עליו, אנחנו מבינים שהוא בטראומה. אולי יבוא יום והוא יבוא אלינו, ויספר את מה שקרה באמת. כי כעת אנחנו בשלב של חצאי ורבעי אמיתות. בכל מקרה, כל הסופ"ש לחצו אותנו גורמים מדיניים וצבאיים, שחשוב שנשב שבעה, כי אחרת הציבור ישאל שאלות, ובכלל אנחנו בתוך מלחמה. הסכמנו. בדיעבד זו הייתה טעות".
אחרי השבעה קיבלה המשפחה את הדוח הפתולוגי בפגישה שנערכה במכון. "עשו לנו הצגה שלמה", מספר אבירם. "פתאום היו על השולחן קסדה עם ארבעה חורים, אפוד והתבור של אורון. בסדר, שמענו הכל, וביקשתי לקחת את הפריטים איתנו הביתה, כדי שפתולוג מטעמנו יבחן את הדוח. ואז אמרו לי שאת התבור אסור לקחת. לא רוצה להיכנס לפרטי הדוח, אבל זה לא היה הנשק של אורון, אתה יכול לסמוך עלי בביטחון מלא. הם הביאו לנו סתם רובה".
לטענת בני המשפחה, בפגישה שהתקיימה עם ראש השב"כ דאז, יורם כהן, בסמוך להחלטה על הפסקת אש בצוק איתן, הוא אמר להם את הדברים הבאים: "אם מדינת ישראל תחדש את הלחימה, או לחלופין לא תסכים להפסקת אש, בגלל חייל זה או אחר, אז אתם טועים. יש שיקולים שמעבר, וכרגע אין לנו רצון לחדש את הלחימה. לשמחתנו, גם לצד השני אין".
אז הבינה משפחת שאול שמעבירים עליה סיבוב. "שלחתי שני בנים לצבא כלוחמים", אומר הרצל בשקט. "מה בסה"כ האמא ואני מבקשים? מידע אמיתי על הבן שלנו. יש גופה? שיחזירו לנו. אתה מבין שאנחנו חולים, נכון? אז מה קורה, משחקים איתי על זמן? איפה הערכים שגדלנו עליהם? איפה כל המילים היפות על אתוס ומיתוס? למה כל הגורמים מזלזלים בנו ובכבודו של הבן שלנו?".
הבטתי באבירם ואמרתי לו שאעזור לו ככל שיבקש. אל תבנה על התקשורת, ילד, אתם לבד כאן. התקשורת מחפשת סרט טורקי, כאילו מקרינים אותו בקולנוע "זוהר". אתה חייב להציק לדרג המדיני, רק להם. אל תרפה, זכור את נועם שליט. הוא הציק וניצח, גלעד בבית. ותפסיקו עם האסירים הביטחוניים, זה לא יקדם את העלילה שלכם. תבטיח לי שתתקשר, ואל תיתן ליועצי תקשורת להסתלבט עליך, אתם לא זקוקים להם.
ישבנו ארבע שעות, נפרדנו בלחיצת יד. הבטתי להרצל בעיניים. אני מקווה שאראה אותו שוב, גם אם בלוויה האמיתית של אורון. שעון החול של חייו לא מפסיק לעבוד. דיירי אגם הדרעק וקולקציית האפסים מייחלים שיעבוד מהר יותר. הרי הוא וזהבה הם רק עול על המערכת.
עליתי הביתה וסיפרתי לכיפוש על הפגישה. היא הקשיבה בשקט. תעירי אותי בעוד שלוש שעות, אני גמור. נכנסתי למיטה, וחשבתי רק על שני מושגים: אתוס, ותדע כל אם עברייה. ואז נרדמתי.