דמיינו לעצמכם אדם זקן, חולה סיעודי, התלוי באופן מוחלט בסביבתו. המטפלת היחידה בו היא אשתו, בת גילו שמצבה הפיזי מקשה עליה לטפל בו. תארו לעצמכם שהביטוח הלאומי לא מוכן להעניק סיוע סיעודי עקב "הכנסות גבוהות", כי ההכנסות של שניהם יחד שוות קצת יותר מפעמיים השכר הממוצע במשק. ממש לא מיליונרים ואפילו לא קרובים לשם. כך שאותו זקן נאלץ להסתדר ללא סיוע, מתקשה להתרחץ ולקום לשירותים.
רוב ארצות העולם המערבי צועדות בקצב מהיר לעבר מצב שבו אחוז בני ה-65 ומעלה יעלה על רבע מהאוכלוסייה. תוחלת החיים חוצה זה מכבר את גיל 80, ונמצאת במגמת נסיקה מתמדת. מגמה זאת לא פסחה על ישראל, וההערכה היא שאוכלוסיית הזקנים במדינתנו תגדל ב-40% ב-20 השנים הקרובות.
במצב שבו ההכנסה מצטמצמת לפנסיה חודשית וההוצאות הרפואיות גדלות, כשליש מהזקנים בישראל מתקשים לכסות את ההוצאות החודשיות שלהם. אם חלה הידרדרות במצב הרפואי ועולה הצורך בטיפול צמוד יותר, המדינה מעניקה סיוע בדמות גמלת סיעוד המשולמת במספר שעות סיעוד בשבוע, על פי מבחני הכנסה והערכת תלות האדם בזולת.
על פי דוח הביטוח הלאומי מ-2014 עולה כי מספר הזכאים לגמלת סיעוד באותה שנה הגיע ל-159 אלף איש, רובם בני 85 ומעלה המתגוררים בגפם. מתוך סך הזכאים, מעל מחצית מהם זכאים לגמלת סיעוד המינימלית ביותר, כלומר תשע שעות סיעוד שבועיות, מתוך מקסימום של 22 שעות בשבוע.
כדי לקבל את גמלת הסיעוד, עורך הביטוח הלאומי "מבחן הכנסות" לכלל משפחת המבוטח, ובכך נכנס לארנקי המשפחה ולחשבונות הבנק שלה כדי לבדוק האם תוכל לשאת לבדה בנטל הטיפול הסיעודי.
שיעורי ההכנסה, כפי שנקבעו על ידי הביטוח הלאומי, יכולים לגרור שלילה מוחלטת של הגמלה, שלילת מחצית הגמלה או הענקתה באופן מלא. אך מדובר במדרגות הכנסה נוקשות, שאינן משאירות מרווח ומקום לשיקול דעת. כמו למשל התחשבות במצבו הרפואי של האדם ובמידת תלותו בזולת. כך לדוגמה משפחה שעוברת את רף ההכנסה המינימלי בעשרות שקלים בודדים תיאלץ להסתפק בתשע שעות סיעוד שבועיות במקום 18 (ואף 22 במקרים מיוחדים).
כדאי להתעכב לרגע על הנתונים הללו: עשרות שקלים בודדים מפרידים בין קצבה מלאה למחציתה, כשבמקרים כאלה ייאלץ האדם לשכור עובד זר במימון עצמי של כ-7,000 שקל בחודש. אם מצבו הכלכלי אינו מאפשר זאת, נטל הטיפול יעבור בדרך כלל למשפחתו הקרובה. אך מה קורה במצב שבו הזקן נותר לבדו בעולם?
מבחן ההכנסות יוצר עוול לרבים הזקוקים באופן אקוטי לשעות סיעוד נוספות. אלו ששילמו במשך רוב שנות חייהם מסי ביטוח לאומי ונאלצים ביום צרה לפנות לעזרה חיצונית.
קריאות לשינוי תחום הסיעוד בישראל עולות חדשות לבקרים, ורפורמה בנושא דרושה באופן מקיף. אל לנו להזניח את הקשישים הסיעודיים החיים כיום בקרבנו, מצבם וכבודם הם תעודת עניות למדינה כולה.
הכותבת היא סטודנטית בקליניקה לזכויות זקנים וניצולי שואה, אוניברסיטת בר־אילן