סוף־סוף בא לציון גואל: יו"ר ועדת הפנים, ח"כ דודי אמסלם, שהצעת החוק שלו למניעת חקירה פלילית נגד ראש הממשלה בעבירה שדינה חצי שנת מאסר, נשמעה כמו בשורת גאולה שנחתה על המדינה בזמן. די, באמת שנמאס לעם בישראל מהתופעה הזו של ראשי ממשלה שמושלכים מתחת למכבשי החקירות של המשטרה, שמואשמים ונחקרים השכם והערב על שטויות, על כרטיסי נסיעות, על כיבודים ועל בקבוקים ריקים. נמאס לנו לראות ראשי ממשלה שנאלצים לחזור ולומר: "אין כלום, לא היה כלום, לא יהיה כלום", "בסוף יתברר שמדובר בהבל הבלים, ברדיפה פוליטית".
באמת, עד מתי עיתונאים וחוקרי משטרה יהלכו אימים על ראשי ממשלה? איך רוצים שראש הממשלה יקבל כאן החלטות הרות גורל כמו גודלו של סל התרופות, בשעה שחושדים שאשתו לקחה לעצמה את פידיון בקבוקי היין הריקים במעון ראש הממשלה? התופעות הללו חייבות להיפסק ומיד, אם רוצים ממשלה נורמלית שמתפקדת, פועלת ועושה למען חידוש השיחות עם הפלסטינים, למען המאבק בעוני, למען הפריפריה, הבריאות, החינוך וכו'.
ובשעה שאוזנינו קרויות לפעמי המשיח, זה הזמן והמקום להרחבת הצעת החוק הזו. מעתה אמור: לא רק ראש הממשלה לא ייחקר על עבירות קלות שדינן עד חצי שנת מאסר. גם שרים, קציני צבא ומשטרה בכירים, ראשי ערים, שופטים ורבנים לא ייחקרו על זוטות ושטויות כמו ניצול יחסי מרות, אונס, מעשים מגונים והפרת אמונים, שיש בהם ספק וללא הוכחות ברורות. באותה הזדמנות, יש מקום לבדוק ולתקן את החוק לחקירה של ראשי ארגוני פשע. לא ייתכן שיחקרו ראשי ארגוני פשע שעוסקים בפשיעה רצינית ומשמעותית על עבירות שדינן חצי שנת מאסר. כלומר, אם לא מדובר ברצח ובחיסולים של ממש, אין מקום לחקור ולהטריד אותם.
באמת הגיע הזמן שנהיה ככל העמים ולא מדינה יוצאת דופן של צדיקים וצדקנים שבה אפשר להטריד ראש ממשלה בנושאים שבכל מדינה נורמלית הם נורמות מקובלות. שנהיה מדינה שדוגלת בקנאות באימרה: "תנו לחיות לחיות". חייבת לתת גם לראשיה ומנהיגיה לחיות, לפעול ולעשות למען הציבור והמדינה.
מי יודע, אם החוק הזה של אמסלם היה עובר לפני כחמש שנים, אולמרט היה היום ראש הממשלה, קצב היה נח בביתו על זרי הדפנה וכותב את הביוגרפיה העשירה שלו, ושר האוצר לשעבר, הירשזון, היה מוביל את המדינה לצמיחה, לפריחה ולהורדת מחירי הדיור. יישר כוח, אמסלם.