ריאד סאלמה, נגיד הבנק הלבנוני המרכזי, הוא כנראה האדם האמיץ ביותר בלבנון. הוא מרוני בדתו, אך מתנהג כמו מתאבד שיעי בנחישותו להדוף את האיומים של חיזבאללה. בנקאים אמריקאים ואירופים שנפגשו עמו מודים כי "אם הייתי במקומו, לא הייתי יכול לישון בשקט". לפני כמה חודשים התפוצצה פצצה ליד משרדי הבנק המרכזי בביירות. היא הוטמנה ככל הנראה על ידי חיזבאללה כדי להלך אימים על סאלמה, ולאותת לו שלא יעז להיענות לדרישות ארה"ב לסגור חשבונות בנקים של הארגון, של חברותיו השונות ושל אישים מטעמו.
באפריל 2016 הידק ממשל אובמה את לפיתתו הפיננסית נגד חיזבאללה. ב־2015 הממשל התקין חוק מיוחד - "החוק למניעת מימון בינלאומי של חיזבאללה" - והתוצאה נראית בשטח. מצבו הכספי של הארגון בכי רע. "לאחר שנים של סנקציות, חיזבאללה מצוי במצבו הכספי הקשה ביותר זה עשרות שנים", הדגיש אדם צ'ובין, סגן שר האוצר האמריקאי והאחראי לנושאי טרור ומודיעין כספי. צ'ובין הוא האחראי לסנקציות שמטיל הממשל על מדינות (כמו רוסיה בשל הפלישה לקרים או איראן בגלל תוכנית הגרעין שלה) או ארגוני טרור דוגמת חיזבאללה. צ'ובין אמר את הדברים בדיון בקונגרס במאי השנה, והבטיח כי "בכוונתנו להביא את חיזבאללה לפשיטת רגל".
כמו כן הושתו סנקציות על מנהיג הארגון חסן נסראללה, על "רמטכ"ל" חיזבאללה מוסטפא באדר א־דין, שחוסל בנסיבות מסתוריות לפני כמה חודשים בדמשק, על פעילים נוספים, על ערוץ הטלוויזיה אל־מנאר, על תחנת הרדיו א־נור ועל אנשי עסקים הקשורים לתנועה.
רוב הבנקים בלבנון הם בבעלות של נוצרים - מרונים או אורתודוקסים - שאינם ידועים בחיבתם לחיזבאללה, בלשון המעטה. הבנקאות בלבנון היא אחד מענפי המשק וממקורות ההכנסה החשובים במדינה. הם משרתים לא רק את אזרחי לבנון אלא גם אנשי עסקים ברחבי המזרח התיכון, במיוחד מערב הסעודית וממדינות המפרץ.
למרות דברי הרהב של נסראללה וסגנו קאסם נעים, כאילו הסנקציות לא משפיעות על הארגון ופעילותו יכולה להתנהל על בסיס מזומנים מחוץ למערכת הבנקאית, בקהילות המודיעין של ארה"ב ושל ישראל יודעים את האמת. הסנקציות מכאיבות ומקשות על פעילותו. קהילות המודיעין של שתי המדינות עובדות גם בתחום זה בשיתוף פעולה הדוק ומחליפות ביניהן מידע והערכות, ובצד הישראלי פועלת יחידה לאיתור כספי טרור במוסד.
בנקאי על זמן שאול
אף שהאמרה follow the money מוכרת שנים רבות (היא זכתה לפופולריות בעקבות הסרט "כל אנשי הנשיא" מ־1976), דווקא בישראל ידועת הטרור התעלמו מחשיבותה. במשך שנים רבות הזניחו במודיעין הישראלי את הנושא של איתור וניטור כספי טרור. מי שהעביר את הסוגיה לקדמת הבמה היה מאיר דגן כשהיה ראש לוט"ר - יחידת מטה במשרד ראש הממשלה, שתפקידה היה לייעץ ולתאם בנושאים של לוחמה בטרור.
דגן הקים בלוט"ר צוות שעבודתו כללה בין השאר דיונים והתייעצויות עם אנשי השב"כ, אמ"ן, המוסד, בנקים ובנק ישראל. הצוות פעל נגד העברות כספים שמקורם בתרומות של אנשים פרטיים או ממשלות (לדוגמה בהוראת שליט עיראק סדאם חוסיין) ובתנועות סיבוביות מקרנות שונות שפעלו בארה"ב ובאירופה לרשות הפלסטינית, לחמאס ולג'יהאד האסלאמי בתקופת האינתיפאדה השנייה.
כשמונה דגן ב־2002 לתפקיד ראש המוסד, הוא הביא עמו, למגינת לבם של ותיקים בארגון, את הצוות. היחידה קיבלה שדרוג רציני, ובשנות האינתיפאדה השנייה אחד מיעדיה העיקריים היה בדיקת החשדות שיאסר ערפאת ואשתו סוהא גנבו כספים של אש"ף או של הרשות והפקידו אותם בחשבונות סודיים בחוץ לארץ.
בצד האמריקאי של המאמץ לאיתור כספים המממנים טרור, מספר הגופים המעורבים רב יותר. אלה הן יחידות ב־CIA, ב־NSA (המקבילה של 8200), במשרד האוצר ובמחלקות נוספות מקהילת המודיעין. גופי המודיעין בישראל, בארה"ב וגם במדינות אחרות במערב משיגים את המידע על חשבונות הבנקים, העברות הכספים, הברחתם והלבנתם על ידי חיזבאללה, ומעבירים אותו ל"קיסר" צ'ובין.
צ'ובין מוכר היטב בישראל. הוא ביקר כאן בכמה הזדמנויות - במיוחד בתקופת המו"מ על הסכם הגרעין עם איראן, שלו התנגדה ממשלת ישראל בתוקף (השבוע נאלץ משרד הביטחון להתנצל על שהשווה אותו להסכם מינכן ואת אובמה לראש הממשלה הפייסן של בריטניה, נוויל צ'מברלין). צ'ובין מכיר היטב את ראשי מערכת הביטחון של ישראל ובכלל זה את יוסי כהן, שהיה ראש המועצה לביטחון לאומי וכיום ראש המוסד.
בהקשר זה ראוי לציין כי על אף שלפי הסכם הגרעין הסנקציות הכלכליות (על ענפי האנרגיה, הביטוח, הספנות, תעופה ועוד) שהושתו על איראן מוסרות, יש עוד סנקציות שנשארות בתוקף. אלה הן הסנקציות על אל־קודס, כוח העילית המיוחד של משמרות המהפכה, שבראשו עומד גנרל קאסם סולימאני. זהו הכוח שמקיים את הקשרים עם חיזבאללה ועם מיליציות שיעיות אחרות. אל־קודס ובכירים נמצאים ברשימה השחורה בשל תמיכתם בטרור והפצתו.
מערך נוסף של סנקציות שנשאר בתוקף חל על כל מי שעוסק באיראן - חברות ואישים - בתוכנית הטילים. בקיצור, גם את זה צריכים לזכור בישראל: איראן עדיין תחת משטר סנקציות חלקי.
הסנקציות על חיזבאללה אוסרות על בנקים בלבנון ובעולם לפתוח חשבונות אישיים לאנשי הארגון או לחברות מטעמם. משלחת של ראשי מערכת הבנקאות בלבנון נסעה לפני כמה שבועות לוושינגטון לשיחות עם בכירי משרד האוצר, בראשות צ'ובין. הם ניסו להעביר את רוע הגזירה או לפחות למתן אותה, אך צ'ובין ואנשיו היו מאוד תקיפים ונחושים, בבחינת "קבלו זאת או...".
כשסאלמה הבין שאין לו מוצא אלא להיכנע לדרישות ארה"ב, אחרת מערכת הבנקאות הלבנונית תספוג פגיעה אנושה, הוא ציית לתכתיב האמריקאי למרות איומי חיזבאללה. בלבנון זוכרים היטב את הסנקציות שהטילה ארה"ב ב־2011 על הבנק הלבנוני־קנדי, לאחר שהתברר שהוא משמש "מכבסה" להלבנת כספים והעברתם לחיזבאללה. בעקבות הסנקציות התמוטט הבנק, הגיע לפשיטת רגל ונסגר.
מצב דומה התפתח כעבור ארבע שנים ב־2014 עם בנק לבנוני אחר, בנק המזרח התיכון ואפריקה. הממשל האמריקאי האשים את הנהלת הבנק כי הלבינה כספים של טרוריסטים של חיזבאללה. סאלמה התערב, כפה על הבנק להחליף את הנהלתו ובכך מנע את סגירתו.
סאלמה נחשב לאחד מאנשי המקצוע המוערכים בלבנון, ועד למשבר הסנקציות הנוכחי הוא אף הוזכר כמועמד לתפקיד נשיא המדינה. אך בעמידתו האמיצה הוא חיסל את סיכוייו להיבחר לתפקיד, על אף שזה כמה שנים לא מצליחה לבנון לבחור במועמד מוסכם בגלל וטו שחיזבאללה ובני בריתו הפוליטיים מטילים. אך בעיקר, סאלמה מייצב את עצמו כאדם שחי על זמן שאול. כשתפקע סבלנות חיזבאללה מהתנהלותו, ברור לכל מי שמבין בפוליטיקה הלבנונית שמנהיגי הארגון לא יהססו לחסלו.
אך לפי שעה סאלמה עומד בפרץ. בנקים בלבנון סירבו לפתוח חשבונות לחברי פרלמנט, בהם השיעי עלי מיקדאד ושרים של חיזבאללה, שרצו לקבל בדרך זו את משכורתם מהמדינה. במקרה אחר סירב אחד הבנקים לפתוח חשבון לבנו של השר לשעבר לאיכות הסביבה, וויאם וואהב, שמוכר היה בתמיכתו
בחיזבאללה.
החתול והעכבר
כשגילו בחיזבאללה שטבעת החנק הפיננסית מתהדקת סביבם, ניסו אנשיו של הארגון להגביר את הפעילות בערוצים חוץ־בנקאיים בעזרת אנשי קשר שבהם הם בוטחים. שיטת פעולה זו היא אחד המאפיינים שבהם הצטיין הארגון. באמצעות "מובילים" וקרובי משפחה, נעזר חיזבאללה באנשי עסקים או בעבריינים לבנונים שחיים בחוץ לארץ, ובאמצעותם הוא גורף רווחים מעסקות סמים, מכירת יהלומים, זיוף סיגריות ומוצרי חשמל או טלפונים סלולריים. בקיצור, מכל מקור שממנו אפשר לגזור עמלות.
שיטה אחרת היא היעזרות באנשי עסקים לבנונים או חברות בעלי חשבונות בנקים כשרים, כדי להבריח, להעלים ולהעביר כספים לטובת תשלום לפעילי טרור בחוץ לארץ, רכישת ציוד חיוני לטלפונים מוצפנים, רכיבים לייצור כלי טיס בלתי מאוישים ועוד.
זהו משחק של חתול ועכבר. חיזבאללה מנסה לפעול מתחת למערכת הרדאר הפיננסית הבינלאומית כדי לעקוף את הסנקציות, ואילו קהילות המודיעין במערב, ובראשן אלו של ישראל וארה"ב, מנסות לחשוף את פעילותו. כך לדוגמה, בפברואר השנה, במבצע "עוקץ" משולב של רשויות לאכיפת החוק מארה"ב ואירופה, שהתבססו על מידע מודיעיני מדויק, נעצרו חברים ברשת האירופית של חיזבאללה שהשתמשו במיליוני דולרים שמקורם במכירות קוקאין בדרום אמריקה (שבה יש קהילות ממוצא שיעי לבנוני) כדי לרכוש נשק לארגון באמצעות חברת קש.
המצור הפיננסי האמריקאי על חיזבאללה מייצר גלי הדף משניים מעבר ללבנון. כל בנק בעולם מבין ויודע כי אם יעשה עסקים עם בנקים לבנוניים שיש להם קשרים לחיזבאללה, גם הוא עלול להיכנס לרשימה האמריקאית השחורה. החשש והזהירות כה גדולים, עד שאפילו בנקים סיניים, שלכאורה פועלים על פי האינטרסים והתכתיבים של ממשלתם, פוקחים עיניים.
לקשיי הבנקאות של חיזבאללה יש להוסיף את העובדה שמצבו בכי רע מבחינות רבות. מלחמת האזרחים בסוריה, שסיומה אינו נראה באופק, פוגעת בארגון פגישה קשה. כ־1,600 מלוחמיו נהרגו ועוד כ־6,000 נפצעו. עשרות מהם נלקחו בשבי ארגוני המורדים. וזאת מתוך כוח של חיילים סדירים ומילואימניקים שמונה כ־45 אלף.
לחיזבאללה יש מחסור תמידי בכסף. תקציבו מוערך בכמיליארד דולר לשנה, וכ־70% ממנו מקורם באיראן. השאר מגיעים מהטלת מסים שונים ומכספי הברחות. אך גם לאיראן אין משאבים בלתי נדלים. תקציבה גירעוני, משום שהיה מבוסס על מחירי נפט גבוהים בהרבה משער הנפט כיום. איראן צריכה לקבל החלטות קשות על סדרי עדיפויות מבית, והיא מתקשה לממן את מעורבותה הצבאית בסוריה, שמיועדת לסייע למשטר אסד להחזיק מעמד. כתוצאה מכך איראן מאחרת בהעברת תשלומיה לחיזבאללה ומחוללת תגובות שרשרת.
בשל קשיי הנזילות, חיזבאללה מעכב - לעתים בכמה חודשים - את תשלומי המשכורות לפעיליו (כמובן שהבכירים לא נפגעים) ואת הקצבאות למשפחות החללים והפצועים. גם הפעילות החברתית של הארגון - מוסדות חינוך, בריאות ודת, מאבני היסוד של התנועה - נפגעת ומצטמצמת. ועל כל אלה ניחתות כעת המהלומות האמריקאיות של הסנקציות שהולכות ומחריפות.
מאז שנוסד לפני כ־36 שנים, מצבו של הארגון השיעי־לבנוני לא היה מעולם גרוע יותר. אין זה מקרה שנסראללה ובכיריו מצהירים שהם אינם מעוניינים במלחמה עם ישראל.