שינוי הכיוון המפתיע באירופה: ההצלחה של טראמפ עשויה להוביל למיטוט ה-BDS

ההודעות המפתיעות של ממשלות נורווגיה ודנמרק, שלפיהן הן משהות את העברת הכספים לעמותות פלסטיניות משום שאלה מעודדות טרור, הנן עדות לשינוי בכיוון הרוח הנושבת מוושינגטון.

כבר שנים שממשלת ישראל דורשת מהאירופים להפסיק לממן עמותות שמנהלות מלחמה פוליטית וכלכלית נגד ישראל. שלא במפתיע, בתקופת אובמה האירופים התעלמו מכך. עצם העובדה שבאופן פתאומי הם שינו את עמדתם, מצביעה על שינוי. אם הממשל ימשיך לפעול נגד ה־BDS, יש סיכוי שעד סיום הקדנציה של דונלד טראמפ בבית הלבן הארגון יובס.

בפועל מתנהלות שתי מערכות שונות נגד ישראל תחת הכותרת BDS - כלכלית ופוליטית. התכלית הראשונה היא לפגוע בכלכלת ישראל באמצעות חרם צרכנים וחרם מסחרי על חברות ישראליות. מוקד המערכה נמצא באירופה. ההחלטה של האיחוד האירופי לחייב את ישראל לסמן מוצרים שיוצרו מעבר לקווי הפסקת האש של 1949, למשל, היא המהלומה הגדולה ביותר, אם כי לא היחידה, שישראל ספגה מבחינה כלכלית מכיוון אירופה במסגרת תנועת החרם.

עם כל הכבוד לצעקות ממשרד החוץ, הדרך הטובה לנצח במלחמה הכלכלית היא באמצעות משרד האוצר האמריקאי. אם הוא יבהיר שפעילות זו מהווה הפרה של הסכם הסחר בין ארה"ב והאיחוד האירופי ושל אמנות ארגון הסחר העולמי, אפשר לצפות לתיקון מסלול מהיר. בתקופת אובמה משרד האוצר האמריקאי סירב לפעול בעניין, וכעת עם ממשל טראמפ יש סיכוי שזה יקרה. 

הסיבה לכך שהפן הכלכלי של החרם לא המריא בארה"ב היא שבתי המחוקקים של המדינות הנפרדות הקדימו תרופה למכה. ב־2015 מושלת קרוליינה הדרומית דאז, ניקי היילי, חתמה על החוק הראשון שאסר על מדינה אמריקאית להשקיע בחברות או לחתום על חוזים עסקיים עם חברות שמשתתפות בתנועת החרם נגד ישראל. השבוע הפכה קנזס למדינה ה־21 שחוקקה חוק זה. 

המוקד של המערכה הפוליטית של ה־BDS הוא בקמפוסים בארה"ב ותכליתה לפגוע בתמיכת החברה האמריקאית בישראל, כשלב מקדים למערכה כלכלית. 

כמו במקרה של חרם כלכלי, הדרך האפקטיבית לטפל בבעיה הפוליטית היא באמצעות התערבות ממשלתית, הן ברמה של המדינות והן ברמת הממשל הפדרלי. התערבות כזאת יכולה לבוא לידי ביטוי בשלל דרכים, למשל, הגדרת ה־BDS כתנועה גזענית שפעילותה בקמפוסים אסורה על פי חוק ושקיום פעילותה פוגע בזכויות האזרח של סטודנטים יהודים או הפסקת מימון מדינתי ופדרלי של מוסדות שמאפשרים פעילות של תנועת החרם בשטחן.

בזמן כהונת אובמה לא רק שהממשל הפדרלי סירב לפעול למיגור תנועת ה־BDS, הרוח שנשבה משם הביאה גם לשיתוק ברמה המדינתית. על כן עד כה לא ננקט כל צעד אפקטיבי ברמה הממשלתית נגד תנועת החרם בקמפוסים. עם שינוי כיוון הרוח בבית הלבן, יש סיכוי סביר שהמצב הזה ישתנה.

עד כה הקהילה היהודית בארה"ב לא שיחקה תפקיד מרכזי במערכה, אומנם יש ארגונים יהודיים שמשקיעים מיליונים במאבק בקמפוסים, אולם הפעילות שלהם היא בעלת אופי טקטי ולא אסטרטגי. הם עוסקים בעיקר בפעילות הסברה שנועדה להפיל יוזמות BDS המועלות לאישור מועצות הסטודנטים ולפעילות הסברה בקרב הסטודנטים הפרו־ישראלים.

ברמה האסטרטגית מי שעומדים מאחורי הפעילות הזאת הם נוצרים אוונגליסטים פרו־ישראלים ומחוקקים רפובליקנים בקונגרס ובבתי המחוקקים במדינות הנפרדות. הדברים עולים בקנה אחד עם שני מחקרים שפורסמו לאחרונה, שמהם עולה כי בשנים הבאות התפקיד שתשחק הקהילה היהודית בכל הקשור לתמיכה בישראל ילך ויקטן ומנגד התפקיד שישחקו יהודים אמריקאים במערכה נגד ישראל ילך ויגדל.

המחקר הראשון פורסם בתחילת החודש על ידי המכון למדיניות העם היהודי של הסוכנות. המחקר שבדק את הנתונים שפורסמו ב־2014 על ידי מכון פיו הראה כי עוצמת הזהות היהודית של יהודים בארה"ב מצטמצמת באופן דרמטי. כשנשאלו מה נחשב חלק חיוני מהחיים היהודיים ענו 19% שמדובר בקיום מצוות לעומת 42% שהצביעו על חוש הומור טוב. עוד עלה כי פחות משליש מהיהודים האמריקאים בני 24־54 מגדלים ילדים כיהודים ו־60% מבין הנשואים אינם נשואים ליהודים. ואלה שמתחתנים, בקושי מביאים לעולם ילדים. רק ל־40% מהיהודים הנשואים יש ילדים שגרים איתם בבית. המסקנות ברורות: מספר היהודים האמריקאים מצטמצם, ורמת ההזדהות היהודית של אלה שנשארים הולכת וקטנה.

המחקר השני הנו פרי עבודתה של Brand Israel, קבוצה שהוקמה לפני כעשור כדי לגרום לצעירים יהודים ולצעירים בכלל לתמוך בישראל ולהזדהות עמה, ללא קשר לעמדתם לגבי הפלסטינים באמצעות הבלטת תחום ההייטק. פרן אופנהיים, מראשי היוזמה, הציגה השבוע בוועידת הרצליה את המחקר שביצעה הקבוצה בשנה שעברה ולפיו הניסיון נכשל. במקום להגדיל את רמת התמיכה של צעירים אמריקאים בישראל, הדגש על הייטק דווקא צמצם את ממדי תמיכתם בישראל.

לדברי אופנהיים, שיעור התמיכה בישראל בקרב סטודנטים יהודים בארה"ב צנח בעשור האחרון ב־18%, וכיום רובם תומכים יותר בפלסטינים. כעת היא אומרת שעל ישראל לשים את הדגש על ערכים משותפים עם היהודים האמריקאים.

רק שהשאלה היא: אילו ערכים? נוכח העובדה כי הזהות היהודית שלהם הולכת ונחלשת, העובדה שישראל היא המדינה היהודית לא תסייע לקרב אותם אליה. ואם לא ערכים יהודיים, אז אולי ערכים ליברליים? 

ארגונים פרו־ישראליים, לרבות Brand Israel, מבליטים באופן קבוע את העובדה שישראל היא מדינה ליברלית. מצעד הגאווה, למשל, מקבל הבלטה בפרסומים שלהם, כמו גם ההישגים של ערבים ישראלים, והמדינה מוצגת כחברה פתוחה ורב־תרבותית, שזכויות המיעוטים בה מוגנות ומעוגנות בחוק.

כך שאם הצעירים היהודים באמריקה מפנים את גבם לישראל זה לא משום שהם אינם מזדהים עם הערכים של החברה הישראלית, אלא משום שלא מעניינים אותם הערכים של החברה הישראלית. ומה כן מעניין אותם? הנורמות של השמאל שאליו הם משתייכים. אם לפני כמה עשורים לא היה דיסוננס בין זהותם היהודית לזהותם השמאלנית, כיום הוא מורגש והופך את הבחירה בעד ישראל לקשה וליקרה מבחינה חברתית. נוכח הזהות היהודית החלשה והדלה של היהודים הצעירים, אין פלא כי לישראל אין ממש סיכוי לשכנע אותם לתמוך בה.

אם כך, איך אנחנו אמורים לתכנן את עתיד היחסים שלנו עם יהדות ארה"ב בפרט ועם החברה האמריקאית בכלל? קודם כל עלינו להבין שמדובר בשני אתגרים שונים לחלוטין. הדרך הטובה ביותר לחזק את התמיכה היהודית בישראל, או יותר נכון לשמור על הקיום של הקהילה היהודית הלא אורתודוקסית באמריקה, היא לעודד עלייה. בהיעדר שייכות דתית/אמונית, הדרך היחידה שיהודים אמריקאים יכולים לשמר את יהדותם כיום היא באמצעות חיבור הדוק ביותר לישראל. ככל שמספר היהודים האמריקאים העולים לישראל גדל, החיבור הזה יתחזק גם בקרב הנותרים מאחור.

אשר לחברה האמריקאית הכללית, על ישראל להבין כי מקור התמיכה בה נמצא בצד השמרני של המפה התרבותית־פוליטית וכי מצב זה לא ישתנה בקרוב. היות ולא ניתן לדעת מי ישלוט בוושינגטון בעוד ארבע שנים, על ישראל לפעול לצמצם את התלות האסטרטגית שלה בארה"ב ובמקביל לפעול מול הקונגרס והממשל הידידותיים של היום כדי להביס את מערכות ה־BDS כמה שיותר מהר.