בכל האירועים החגיגיים שהתקיימו במדינת ישראל לציון 70 שנות קיומה, ובכל ההצהרות, הנאומים והסיכומים על הישגי המדינה, לא הוזכרה כלל התפוצה היהודית הגדולה בארצות הברית. מדוע אף אחד מהנואמים לא בחר לכלול מסר שיבטא אחוות אחים ויזכיר את האחריות לעתיד ישראל המשותפת לכל יהודי ויהודייה באשר הם? איך זה שראש הממשלה בנימין נתניהו, שבנאומו חרג מהזמן שהוקצב לו, לא חשב לשגר כמה מילים חמות לקהילה היהודית הגדולה בארצות הברית ולומר: "ביום חגנו אנו חושבים עליכם ומשתפים אתכם בשמחתנו"? גם בדעתו של יו"ר הכנסת יולי אדלשטיין, שנאבק כל כך על שמירת אופיו הממלכתי של טקס הדלקת המשואות, לא עלה כי הממלכתיות צריכה להפגין מסר של נדיבות ורגישות לעם בתפוצות.
למה דומה הדבר? למשפחה גדולה בישראל שחגגה ברוב פאר אירוע משפחתי חשוב ומסורתי, שהשנה נוספו לו אופי ותוכן שחיזקו את המסגרת המשפחתית, אבל אבות המשפחה בארץ שכחו לגמרי את הקרובים, את בני הדודים והדודות ואת הידידים הוותיקים שיש למשפחה בתפוצות.
ההתעלמות הזאת בלטה השנה במיוחד על רקע שפע האירועים לרגל 70 שנה להיווסדה של ישראל, שהתקיימו ביום העצמאות ברחבי ארצות הברית ואורגנו על ידי ארגונים הפועלים בקהילה. התפוצה הגדולה בארצות הברית יצאה השנה מגדרה כדי להוכיח את הערכתה לישראל, אך הנהגת ישראל השיבה לה כאמור בהתעלמות.
חגיגות ה־70 לקיום מדינת ישראל יכלו להיות גם הזדמנות פז ליוזמה של שיקום היחסים בין ישראל לקהילה היהודית האמריקאית, שבשנתיים האחרונות הידרדרו והם באים לידי ביטוי בהתבטאויות קשות משני הצדדים המעורבים - הנהגת ישראל וראשי רוב זרמי היהדות - שלמעשה חיסלו את היחסים בין ישראל לחלקים גדולים בקהילה, כולל שני הזרמים הדתיים, הרפורמים והקונסרבטיבים.
יהדות ארצות הברית ציינה בהתלהבות את יום העצמאות ה־70 כסימן לכבוד הבסיסי והבלתי מעורער שהיא רוחשת למדינה. אלא שהנהגת ישראל לא ניצלה את המועד כמנוף להפגנת התחשבות בתפוצה ורצון לשיקום היחסים עם הקהילה הגדולה בארצות הברית.
זה לא מאוחר מדי. אומנם החגיגות הסתיימו, אך כמו אחרי כל חג, מפציע בוקר חדש, יום של מעשים ופעולות. הקהילה מוכנה להתפייסות. אחרי הפגנת מעמדה האיתן של ישראל והבלטת הישגיה ועוצמתה בתחומים רבים, על הנהגת ישראל ליזום את הצעד הראשון ולהפגין מאמץ רציני במטרה לקדם תהליך חדש של התקרבות בין ישראל לקהילה. ישראל תופתע מעוצמת התגובה החיובית בקרב הקהילה היהודית האמריקאית, שמאמץ כזה יניב.