1 מימוש רווחים
בבניין הבורסה לניירות ערך, ברחוב אחוזת בית בתל אביב, נצפה השבוע אורח לא מוכר המרוחק מנוף מסכי הבורסה. נעים מאוד: שמו משה כחלון, שר האוצר. הוא הוזמן לפתוח את המסחר כחלק מחגיגות סקר משונה על שוויה הכלכלי של מדינת ישראל. בבורסה קיוו שבאותה הזדמנות יכריז על הקלות במסים למשקיעים, אבל התאכזבו.
כחלון מתרחק בדרך כלל מאירועים המזכירים ולו ברמז דק טייקונים. הוא מעדיף את קרבתן של השכבות המוחלשות. שם הוא מרגיש בבית. אלא שפעמי הבחירות עושים את שלהם והוא חרג ממנהגו. שר האוצר הגיע למסקנה שהוא מיצה את הקדנציה, אין לו יותר מה לתרום ומכאן אפשר רק לקלקל. כל השפנים נשלפו, והמתנה נוספת לעוד "רפורמה" לא תועיל. בלשון ההייטק קוראים לכך "אקזיט". סוחרי הבורסה קוראים לתופעה "מימוש רווחים". לא של תיק המניות - אלא של רווחים פוליטיים ערב הקדמת הבחירות. העיתוי הנוכחי הוא הטוב ביותר.
מצב המקרו־כלכלה מצוין נכון לעכשיו. התקציב ל־2019 אושר. דירוג האשראי של המשק עלה לראשונה ל־AA. אבל למרות הכל העסק נזיל. לך תדע אם הציוץ הבא של טראמפ בטוויטר לא יכלול שינוי לרעה של נוסחת הסיוע הביטחוני. אל תגידו "זה לא יייתכן". אצלו הכל אפשרי.
גם ההאטה בגביית המסים ותוספות שכר לא מתוכננות (כמו שכר השוטרים) עלולות להקפיץ את הגירעון. מחירי הדיור אומנם נבלמו אבל המחירים כפולים מאלה שהיו רק לפני עשור, וגבוהים ב־15% משהיו ערב כניסת כחלון לממשלה. למרות מחיר למשתכן והמיליארדים שבוזבזו, ההתייקרות מתחילה לחזור, וכפי שראינו ממדד חודש יולי שפורסם אתמול, מחירי הדיור זינקו החודש ב־0.9%.
גם יוקר המחיה במזון חוזר לכותרות. היצרנים כבר לא מתביישים לייקר. הרפורמות בבנקאות ובכרטיסי האשראי מוכחות כססמאות ריקות מתוכן. זאת לא הרפורמה בסלולר. בנושאים שנויים במחלוקת כחלון מהלך בין הטיפות ומצויד בשבשבת המותאמת להלכי הרוח. הוא היה בעד חוק הלאום, אך התהפך כשהתבררה עוצמת ההתנגדות הציבורית. אחרי הזכייה באירוויזיון תמך כחלון בהזרמת מימון מיוחד לאירוע, אבל השבוע, בלחץ נתניהו, התחרט ואיים בסגירת התאגיד. מה שעדיין נותר לו להשלים הם מספר מינויים חשובים, ובראשם מחליפים לממונה על שוק ההון ולנגידה. אבל גם זה מבחינתו לא בוער.
2 גם נתניהו אחראי
כחלון ידע עוד קודם לפרסום הרשמי של מדד הדיור את התוצאות הקשות של פיגוע הדיור. בניגוד לעבר, הפעם הוא ברח והחליט שלא להגיב לנתונים. אולי במקרה זה לא יידבק אליו. התגובה המפורטת שוגרה בפעם הראשונה מטעם מטה הדיור. אלא שעם כל הכבוד לאחריות שמנסים להטיל על המטה - האחריות היא של כחלון. ועם כל הכבוד לאחריותו כשר האוצר, אחריות העל היא של בנימין נתניהו. כראש ממשלה הוא האחראי לטוב או לרע על כל המדיניות הכלכלית, אף שהאילוצים הקואליציוניים שנכפו עליו ברורים.
לכן כששר האוצר שלו מחליט להטיל מס על מחזיקי דירה שלישית - גם נתניהו הניאו־ליברלי אחראי. כשכחלון נותן גט כריתות למשקיעי הדיור ועוד מתגאה בכך, האחריות היא של נתניהו. כששר האוצר משמיץ את הקבלנים, מייבש את שוק הדיור וגורם לצניחה בהתחלות הבנייה - גם ראש הממשלה אשם. וכן, גם "מחיר למשתכן" המפורסם, שרשום בטאבו של שמו של כחלון ושהיה כרוך בהוצאת מיליארדי שקלים, נמצא באחריות נתניהו באותה מידה.
לנתניהו אחריות גורפת לא רק על שוק הנדל"ן. הוא אחראי לחוק שכר הבכירים שאושר בכנסת על אפו ועל חמתו. וכששר האוצר מתעקש שלא לחתום על ייקור מוצרי החלב שבפיקוח - בניגוד לכל היגיון כלכלי - וגורם לייקור המוצרים שלא בפיקוח, נתניהו אינו יכול לברוח מאחריות. לראש הממשלה יש גם אחריות מיניסטריאלית לכל התוכניות "נטו" למיניהן מבית היוצר של שר האוצר.
אגב, כשהעלאת דירוג האשראי במשק ל־AA המחמיא התרחשה במשמרת של כחלון, נתניהו לא היסס אפילו לרגע לקחת חלק מהקרדיט. בטוח ששרים בליכוד שמחים כעת לאידו של שר האוצר, ולכן אסור לשכוח לרגע: לנתניהו ולשרי ממשלתו אחריות משותפת למדיניות הכלכלית, עם כל הכבוד לשר האוצר.
ראש הממשלה היה עסוק בחקירות, במיגור החמאס ובחוקי הלאום למיניהם ועשה מה שהוא רק רוצה. לכן אם וכאשר צריך יהיה לגבות את המחיר, נתניהו יהיה חייב להתחלק בתשלום - אף שבדרך כלל הוא לא אוהב לשלוף את הארנק.
3 בנקאות הצללים
כמה תובנות על דוחות הבנקים הגדולים שפורסמו השבוע, ועל בנק אחד שנאלץ לדחות את הפרסום לסוף החודש. הדוחות הרבעוניים מספקים תמונת מצב חלקית ועלולים להטעות את המשקיעים. הדוגמה הבולטת הייתה במזרחי טפחות.
משקיע שרכש את מניות הבנק לאחר פרסום הרבעון הראשון לפני שלושה חודשים ידע שהנזק הפוטנציאלי בהסתבכות הבנק בארה"ב נאמד ב־46 מיליון דולר בלבד. השבוע התבשרנו שההיקף עלול להגיע ל־100 מיליון דולר. אבל אם תתקבל דרישת התשלום האמריקאית, יזנק הנזק ל־342 מיליון דולר. מי שרכש את המניה במחיר שיא, אחרי הרבעון הראשון, נאלץ לספוג בעקבות כך ירידות של כ־15%. גם העובדים הנמצאים בבוררות אינסופית מול ההנהלה עלולים לשלם את המחיר, ואולי הפרשה תשפיע גם על תנאי המיזוג המיוחל עם בנק איגוד. לו הרגולציה הייתה מסתפקת בפרסום דוחות חצי־שנתיים, הפארסה הייתה נחסכת.
לצרה דומה נקלע גם בנק הפועלים. הפרשותיו ברבעון זה בגין ההסתבכות האמריקאית נותרו אומנם ללא שינוי (365 מיליון דולר), אך מטעמי שמרנות ובתיאום עם בנק ישראל, הרבעון הוא לא יחלק דיווידנד במזומן.
בעקיפין הוא גם חשוף לפרשה שאינה קשורה לדוחות, והיא חקירתן בפרשת שיכון ובינוי של בעלת הבית שרי אריסון ושל אפרת פלד נציגתה בדירקטוריון. ולמרות כל הרעשים, הבנק שמנהל אריק פינטו הרוויח ברבעון האחרון סכום עתק של 920 מיליון שקל - הגבוה מבין כל הבנקים - וזה לא עניין של מה בכך.
מי שיכולות לצחוק כל הדרך אל הבנק הן שלוש מנהלות: מנכ"לית בנק לאומי רקפת רוסק־עמינח, מנכ"לית דיסקונט לילך אשר טופילסקי ומנכ"לית הבנק הבינלאומי סמדר ברבר צדיק. שלושתן מוכיחות ששמרנות בבנקאות היא דווקא יתרון. לפני ארבע שנים, ולמרות כל הביקורת, סגרה רוסק־עמינח "דיל" עם הרגולציה האמריקאית הנשכנית. היא השאירה את צרות העבר מאחור והצעידה את הבנק ליזמות בינלאומית. בעוד המזרחי והפועלים מתרחקים מחו"ל, רוסק־עמינח השלימה מכירת 15% מלאומי ארה"ב לקבוצה אמריקאית ואת השליטה בלאומי קארד לקרן ורבורג פינקוס האמריקאית, ובעתיד מתוכננים מהלכים בנוגע לבנק PEPPER. בשעה שכולם מתווכחים אם להתיר לבנקים לרכוש את מניותיהם, לאומי הספיק לרכוש 303 מיליון שקל ממניותיו ובקרוב ישלים את מלוא המכסה בהיקף 700 מיליון שקל.
הבנק הבינלאומי בניהול ברבר צדיק מתפקד כמעין קרן נאמנות פיננסית. מדובר בפלטפורמת מסחר לסוחרים הכוללת גיוס פיקדונות, קמצנות במתן הלוואות וחלוקת דיווידנד נדיבה. הבינלאומי אינו רק בנק, אלא גם ידיד.
בנק דיסקונט ממשיך במסע המופלא של התרוממות מהקרשים, והשבוע הציג את הדוח הטוב ביותר בתולדותיו. לאחר שבעיות יחסי העבודה ירדו מסדר היום והבנק מתחיל בחלוקת דיווידנד, נותרה עדיין שאלה מסקרנת ללא מענה - מי יחליף בעוד שלושה חודשים את יוסי בכר, יו"ר הדירקטוריון הפורש, ויפעל לצדה של המנכ"לית המוצלחת אשר טופילסקי, שתשלים בתחילת 2019 חמש שנות כהונה. לאחרונה הצטרפו לבנק שלושה דירקטורים שאין להם מושג מה קורה, והתהליך עדיין לא יצא לדרך. החגים בפתח ועדיין אף דירקטור לא הגיש מועמדות. אחדים, כמו שאול קוברינסקי או יודפת הראל בוכריס, מעוניינים, אבל שומרים את הקלפים קרוב לחזה.
4 דירקטור בסכנה
החקירה המהדהדת של שרי אריסון ויד ימינה אפרת פלד מציפה מחדש השבוע את בעיית חשיפת בעלי השליטה למתרחש בחדרי החדרים של החברות שבבעלותם. מרבית הבעלים לא מסתפקים בדף מסרים כללי אלא דורשים השפעה מעשית. וכמובן שהדרך היעילה והאפקטיבית ביותר היא כהונתם כדירקטורים, כיושבי ראש ולעתים גם שיבוץ בני משפחותיהם. כך נוהגים מרבית בעלי ההון המכונים כיום טייקונים. כולם באותה סירה.
הדוגמאות הבולטות הן בינו צדיק - הבעלים של הבנק הבינלאומי ולשעבר גם של פז; שלמה אליהו - הבעלים של מגדל; יצחק תשובה - בעלי דלק; יאיר המבורגר - בעל השליטה בהראל ביטוח; שאול אלוביץ' - הבעלים לשעבר של בזק; נוחי דנקנר - הבעלים לשעבר של אי.די.בי; וגם בעלת הבית בבנק הפועלים - אריסון.
אריסון כיהנה בדירקטוריון הבנק עד שקיבלה עצה להפחית את החשיפה ולפרוש ממנו. היועץ היה עו"ד פיני רובין, המביא והמוציא המשפטי בקרב עדות הטייקונים לדורותיהם. אריסון למזלה הקשיבה, פרשה ומינתה כדירקטורית במקומה את אפרת פלד. יייתכן שזה יפחית את אחריותה לנעשה בשיכון ובינוי ואולי אפילו יציל אותה מהסתבכות. גם השערוריות האחרות שהיו בבנק לא נדבקו אליה. אבל עדיין קיימת המשמעות הציבורית הלא נעימה של פרשת השוחד.
לקוח בולט נוסף של עו"ד רובין הוא איש העסקים יצחק תשובה. ב־2002, עוד לפני התספורת המפורסמת בדלק נדל"ן, הסתבך תשובה ונחקר בידי רשות ני"ע בחשד לדיווחים לקויים בחברת הבת דלק מערכות רכב. הוא חמק ללא כתב אישום, אבל מצויד בטיפ מצוין מיועצו עו"ד רובין: פרוש מהדירקטוריונים ונהל את קבוצת דלק בשלט רחוק. בזכות העצה תשובה הוריד את נטל האחריות המשפטית הכבדה והעבירה לדירקטורים. תחת זאת יש לו שפע של יועצים, ובראשם עידן וולס, המכבה כל שריפה.
אבל לא כולם הפנימו את מה שאריסון ותשובה מבינים. אחרים, כמו בינו צדיק, דנקנר וכמובן אלוביץ', לא התנתקו - כי לא היו מסוגלים. אף שצדיק נפגע בעבר מחקירה הנוגעת למה שכונה "הפרשה הפולנית", שסיכנה את המשך בעלותו על הבנק הבינלאומי, גם היום הוא אינו מסוגל להתנתק - כי אין לו יורש. מכיוון שאסור לו לכהן כיו"ר הדירקטוריון, הוא מתפקד כדירקטור פעיל. "פעיל" הכוונה לכך שהוא משמש כיו"ר בפועל, כמנכ"ל, ובשעות הפנאי גם כיו"ר ועד העובדים.
דנקנר מעד בפרשת הרצת מניות אי.די.בי. לאחר שלא התרחק כמו מאש מזירת שוק ההון. הוא הורשע בהרצת מניות ואיבד את החברה, ורק ניצחון בערעור לעליון יחלץ אותו ממאסר. אלוביץ' כמו דנקנר איבד את השליטה בבזק. כעת הוא מסובך מעל לראש בפרשות פליליות הנוגעות לעסקות בעלי עניין בבזק (עם חברת YES) ותיק 4000 (פרשת הפרסומים באתר וואלה). ללא מעורבותו הפעילה כדירקטור, סביר שמידת הנזק שנגרמה לו הייתה פחותה.
אבל זה חלק מהדנ"א של אנשי העסקים, ולא ניתן לנטרל את תאבונם לשליטה ולריכוזיות. המבורגר, אליהו ואחרים שלא הסתבכו הם החריג שאינו מעיד על הכלל. גם שניים אלה פעילים כאמור מעל הראש בנעשה בחברותיהם. המבורגר לא מסוגל להיפרד מדירקטוריון הראל ביטוח כי לא מצא את היורש. אחיינו בן המבורגר, שסומן כיורש המיועד, קיבל רגליים קרות ועבר ללונדון. אליהו הריכוזי אינו מעוניין ביורש. מבחינתו הוא יכול לנהל את מגדל עד 120. בנו עופר נאלץ לפרוש, ובנו השני ישראל התרחק לתפקיד יו"ר מגדל שווקי הון.
5 רכבת שדים
היום אמור להגיע לסיומו הזמני סיוט תעבורתי שמקורו בהפעלה חלקית (אחת לשעה) של הרכבת מת"א לנתב"ג בואכה מודיעין בגלל חשמול המסילה. זו התוצאה השלומיאלית של אלה שהחליטו לבצע את עבודות הרכבת דווקא בשיא עונת הנסיעות לחו"ל.
שיבושים בקווי מסילה נוספים שהיו ועוד יהיו הם חלק ממסע ההטרלה שחווה הנהלת הרכבת בחודשים האחרונים. היא מעוניינת לעמוד בלוח הזמנים של הפעלת הקו החדש לירושלים ב־23 בספטמבר (ערב חג הסוכות), תאריך היעד, ויהי מה. המנכ"ל שחר איילון ויו"ר הדירקטוריון החדש דן הראל התחייבו בפני שר התחבורה ישראל כץ לעמוד בלוח הזמנים, והתחייבויות יש לכבד, גם על חשבון הנוסעים.
המועד הקודם להפעלת הקו לירושלים היה בפסח שעבר. אלא שהרשויות והמשטרה התנגדו משיקולי בטיחות וטענו שהנסיעה מסוכנת. בלית ברירה נדחה לוח הזמנים לסוכות, והפעם ההנהלה תעמוד במועד גם אם את הרכבות ימשכו סוסים ולא קטר. שר התחבורה עדיין לא נרגע מהדחייה הקודמת ומבחינתו סוכות הוא המועד הסופי להפעלה. הוא אינו מוכן לשמוע את המילה דחייה, אף על פי שהחיפזון מהשטן. פסח הבא אינו בא בחשבון, כי זה יוצא אחרי הבחירות.
לכץ יש סיבות טובות להזדרז. מה טוב יותר מצילום נסיעה של עולי הרגל לירושלים בסוכות ועוד ברכבת מחושמלת? האם יש תמונה טובה יותר עבור חברי מרכז הליכוד מחנוכת הרכבת לבירת הנצח עוד לפני הבחירות?
על רקע זה, אין להתפלא שהמערכת הניהולית ירדה מהפסים. אלא שהחיפזון גובה מחיר כבד. סגירת המסילה לנתב"ג נפלה כאמור בעונת הנסיעות הבוערת. מדי יום טסים לחו"ל 100 אלף נוסעים ולקראת ראש השנה תנועת הנוסעים תגדל. השירות לנוסעים איום. הנסיעה ביום ראשון השבוע דמתה יותר לנסיעה ברכבת שדים מאשר באוריינט אקספרס. החוויה כללה תורים ארוכים, הסתערות, דחיפות והתעלפויות. לנכים קשה היה לעלות עם העגלות ולאמהות קשה היה לסחוב תינוקות. רוכבי אופניים התבקשו להשאיר אותם בתחנה. בקווי הנסיעות הרגילים נדרשת כיום החלפת רכבות בתדירות גבוהה. בנסיעה מתל אביב מרכז (תחנת סבידור) נדרשת תוספת שאטלים.
"רכבת ישראל ממליצה לציבור לתזמן את נסיעתו לשעות השפל", נאמר בהודעה מטעם ההנהלה. אז האם באמת ניתן לתזמן את הגעתם של החיילים לבסיסם לשעות השפל? האם יותר לפקידי הבנקים ולעובדי החברות הממשלתיות לדפוק שעון רק ב"שעות השפל"? היכולת של הנוסע לתזמן את היעד הפכה למסובכת מזכייה ב"מרוץ למיליון" או ב"הישרדות". כדי לזכות צריך לתפוס את רכבת המקור, להגיע בזמן לרכבת החלופית, לאתר את השאטל (למקרה שהמסילה נגמרה), ולקוות שתוך כדי הנסיעה לא נקרוס מהתקף קלסטרופוביה.
הנהלת הרכבת לא התעצלה ושיגרה דף מסרים נוסף: "לנוסעים מומלץ להתעדכן בפרטים המלאים באתר רכבת ישראל, באפליקציה ובפייסבוק". אז נכון שכץ הוא גם שר המודיעין, אבל על מה בדיוק צריך להתעדכן נוסע מנהריה לנתב"ג? האם על מועד הנסיעה לת"א, על זמן החלפת הרכבת בדרך למודיעין או על שעת הנסיעה של האוטובוס החלופי? ניתן היה לחסוך את שפע ההתנצלות המכובסות כמו "אנו מתנצלים בפני נוסעינו על אי הנוחות הזמנית, ומודים על ההבנה והסבלנות".
מה שצריך לעשות זה להחליף את ההיסטריה, שעלולה להסתיים באסון, בלוח זמנים נורמלי. יש פקידים במשרד התחבורה שנשבעו שלא ייקחו סיכון ולא יהיו הראשונים לנסוע ברכבת השדים הראשונה לירושלים. וכל זה בשביל מה? רק כדי לרצות את שר התחבורה. מבחינתו הוא סבל מספיק מכך ששדה התעופה רמון שבנגב לא נפתח כמובטח בחגי תשרי, ואין לו עניין בהבטחה נוספת שלא מומשה.
במשרד התחבורה מכחישים שהשר מתערב ולוחץ להקדים את לוח הזמנים, ומבהירים שהוא פועל לפי הלוז שנקבע על ידי הנהלת הרכבת עצמה. ובכל מקרה, מסבירים שם, כץ הנחה להקפיד על הבטיחות.
דובר הרכבת מסר בתגובה: "החברה עושה כל מאמץ כדי לעמוד ביעד שנקבע לפתיחת הקו המהיר לירושלים. שירות הרכבות לכל התחנות נשאר פעיל, אך צפויים עומסים ולכן תוגברו הצוותים בתחנות. אנו ממליצים לנוסעינו לתזמן את נסיעתם לשעות ומודים על ההבנה והסבלנות".
6 אחרי החגים
את רמי (עוף בשקל) לוי תפסתי השבוע בדרכו לבורסה לני"ע לאירוע בהשתתפות שר האוצר. לוי מתחייב שלמרות ציפיות היצרנים הגדולים, מחירי המזון לא יתייקרו לפני החגים.
מה אתה עושה בבורסה?
"הוזמנתי לאירוע על ידי אנשי האוצר ואני מכבד את האנשים. וחוץ מזה אנחנו חברה ציבורית והדוחות הכספיים שלנו יתפרסמו במהלך השבוע הבא. אתה שואל אותי איך הם נראים? אז במגבלות שיש לי אני יכול לומר רק שהם נראים טוב וכך יהיו התוצאות".
האם כחלון דיבר איתך על הצורך בריסון המחירים לקראת החגים?
"הוא לא דיבר איתי וגם לא צריך לדבר איתי. אני יכול לומר לך שהמחירים כרגע לא יעלו. בעבר העלו את המחירים בצורה מלאכותית. כששופרסל ומגה רצו הנחה נוספת הם פנו לספקים הגדולים, בעלי המחזורים הגדולים, ואלה היו אומרים: אין בעיה. אז היו מוציאים מחירון חדש מדי רבעון או חצי ואת הנטל היו מעמיסים על הציבור. היום זה לא עובד ככה. אם יש יצרנים שנמצאים באמת במצוקה בגלל ייקור עלויות התפעול - אז נסכים להעלות".
כבעלים של רשת שיווק גדולה, אתה מרגיש את ההתייקרויות?
"בהחלט כן. אנחנו מדינה של מסים שיודעת רק לגבות מסים. אם באמת רוצים להוריד את יוקר המחיה המדינה צריכה לסבסד את החקלאות ואז לפתוח את המוצרים ליבוא, כמו שכל כלכלה חופשית עובדת. בגלל זה תנובה וטרה העלו מחירים. למרות זאת מוצרי החלב אצלנו לא יעלו לפני החגים. עד החגים לא מעלים אצלנו כלום. להפך, אני רוצה להוריד מחירים. נשב איתם אחרי החגים ואז נחליט. אני שומע שגם הקרמבו מתייקר. זה מצחיק אותי כי עכשיו קיץ ומי אוכל קרמבו בקיץ".
אז איך אתה עוזר לצרכן לנצל את כוחו?
"לצרכן יש כוח עצום ואנחנו צריכים ללמד אותו ולהגיד שהכוח בידיים שלו. אם יש מוצר יקר אז לא קונים. לא חייבים לקנות את הקרמבו של יוניליוור, כי יש מתחרים. בכל מקרה, אצא גם בחגים האלה במבצעים בתחום הבשר, העופות, הדבש והתפוחים".
קנית את סופר קופיקס. מהן התוכניות שלך לגבי הרשת?
"נרחיב את הפעילות שלנו במרכזי הערים עם חנויות קטנות. ניצור תחרות ונוזיל את יוקר המחיה לגבי הלקוחות שהיו עד היום שבויים במרכזי הערים. אנחנו מגבשים עכשיו את התוכנית האסטרטגית. קופיקס פרצה את הדרך במדינה והביאה את התחרות, ואנחנו נרחיב את הסל".
אתה בקשרי חברות עם משה כחלון? איך אתה מעריך את פועלו?
"אני מעריך אותו מאוד. הוא ושר הכלכלה משתדלים לפתוח את השווקים לתחרות, אבל כשכחלון רוצה משהו הפוליטיקה מפריעה. פה זה שר החקלאות ופה זה שר אחר. ללא הפוליטיקה היה קל יותר לפתור את הבעיות. אם אתה שואל על מחירי הדיור, אז אפשר להגיד קודם כל שהם נבלמו לדעתי. אבל נראה לי שהשוק נתקע כעת והוא נמצא במצב 'הולד'. אנשים מחכים ומנסים להבין מה בדיוק קורה".