נתניהו משתמש באיזנקוט כשכפ"ץ מול המתקפות של בנט, ליברמן וגבאי

1. לפעמים יש גם נסים. כך היה השבוע בבאר שבע. אני מעריך בזהירות שרק התנהלותה של אישה אחת, אם לביאה שהבינה מהר ונכון את הסיטואציה, פעלה בתושייה, במהירות ובקור רוח, דחקה את ילדיה אל הממ"ד - הותירה נכון לשעת כתיבת שורות אלה את כוחות צה"ל בתוך שטח ישראל. הטיל התפוצץ בתוך הבית, אך לא גבה נפגעים. אם חלילה היו - היינו כעת במקום אחר.

כבר תקופה ארוכה שראש הממשלה בנימין נתניהו פועל בניגוד לעמדת מחנהו, בניגוד לאינטרס הפוליטי ולקולות ה"בייס" שלו, ובניגוד לקולות המלחמה של שרי הביטחון בפועל ובפוטנציאל אביגדור ליברמן ונפתלי בנט. נתניהו תפס את הפוזה של המבוגר האחראי בענייני ביטחון. בתוך החדר הוא מוצא את ליברמן כשותף, ומחוץ לחדר, בכותרות, הוא חמוש ברמטכ"ל גדי איזנקוט מולו ומול בנט.

כבר שבועות לא מעטים שבירושלים לא מתפללים לכיוון הכותל ובעזה לא מתפללים כלפי מכה. שני הצדדים נושאים עיניים לתפילה כלפי קהיר וכלפי המאמצים של שר המודיעין המצרי, שמנסה לקדם הסדרה ששני הצדדים מעוניינים בה מאוד. כך לפחות זה נראה. חמאס והג'יהאד האסלאמי מנסים לחמוק מאחריות לירי שני הטילים לבאר שבע ולמרכז הארץ ורומזים כאילו גורם סורר הוא שאחראי לשיגור. מדובר בטילים שנתמכים בידע ובטכנולוגיה איראנית, שמצויים על פי המידע רק בחמאס ובג'יהאד האסלאמי ולא בשום ארגון אחר.

ובינתיים, בהישענות על "הנס" בבאר שבע, תוקף צה"ל כמה עשרות נקודות שמצויות בבנק המטרות הצה"לי ברצועה ואשר מחכות להזדמנות הראויה, וגם תוקף ישירות ופוגע בחוליה שעמדה לשגר ולא בסמוך אליה.

2. הדילמה של נתניהו איננה צבאית כלל ועיקר. היא ציבורית ופוליטית. הוא ניצב מול בנט, ליברמן ואבי גבאי שפתחו נגדו חזית והולכים יחדיו, בלתי אם נועדו, בטענה שנתניהו גורם לאובדן כוח ההרתעה ולהפקרת תושבי הדרום. גם ביום ובשעה שבה מקורבו ח"כ דוד ביטן תקף בברוטליות את הרמטכ"ל וטען שהוא האשם במצב היות שלא הביא תוכניות לקבינט - היה איזנקוט השותף הטוב ביותר והשכפ"ץ היעיל ביותר שיכול היה ראש הממשלה למצוא מול חצי שותפיו הפוליטיים בקבינט ויריביו בקרב על המנדטים ועל ה"בייס". אגב, לא בטוח שכך ינהג הרמטכ"ל הבא, יהיה אשר יהיה. איזנקוט עשוי מחומרים מיוחדים, סגסוגת פלדה שאינה מתכופפת, והוא משועבד אך ורק לשיקול הצבאי והביטחוני המקצועי.

הרמטכ"ל יצא השבוע לכנס מפקדי צבאות בארה"ב, ומשם היה אמור להמשיך לכנס תורמים של אגודת ידידי צה"ל (FIDF). כבר שנים שהוא מבטיח להם להגיע, לכבד ולהודות, והנה המצב ברצועה גרם לו לבטל ולשוב ארצה. הם כבר רגילים לזה מ"הברזות" קודמות של רמטכ"לים שהוזעקו בחזרה הביתה.

כאמור, גם בצבא, גם במשרד הביטחון וגם בלשכת רה"מ לוטשים עיניים לקהיר ולמסעות הדילוגים בין עזה, ירושלים ורמאללה, בניסיון להגיע להסדר. אם יהיה כזה בערבו של יום, ישראל תצטרך ליטול סיכונים מחושבים מתוך עמדת עוצמה ונכונות לנסות לקדם הבנות והסדרה. השבוע אמר בתמימות ח"כ ביטן בגלי צה"ל שנתניהו מנסה בכל כוחו להגיע להסדר עם המודיעין המצרי ואבו מאזן, ובינתיים לא מצליח. גם התוכנית של הבית הלבן מתמהמהת, ואנחנו כאן די לבד עם מצרים מול המציאות בעזה, שהופכת למייאשת יותר ויותר. בעיקר מבחינתם, אבל גם מבחינתנו.

3. אני מבקש לומר משהו בזהירות על תקשורת ומלחמות. באופן מסורתי ולאורך שנים היו הכתבים והפרשנים בתקשורת "שומרי הסף" מול הממשלה והצבא במניעת "מלחמות יש ברירה". הדוגמה הזכורה ביותר הייתה עמידתם של זאב שיף ז"ל, איתן הבר ויעקב ארז נגד מלחמת לבנון הראשונה של אריאל שרון. הבר אף פרסם מאמר "תפילה לגשם" בניסיון לעקוף צנזורה ולרמוז שרק עננות כבדה תמנע מחיל האוויר לפתוח מערכה לא ראויה לצרכים לא ראויים בלבנון. הם לא הצליחו לעצור את המלחמה, אבל השתדלו מאוד.

עיתונאים אינם אנשי מדינאות וביטחון, אבל יש להם תפקיד במערך האיזונים והבלמים ובמסירת האינפורמציה לציבור, דרך הבהרת כוונות ופרשנות. והנה נדמה לי שהמצב כמעט התהפך, והתקשורת החדשה והישנה היא לעתים המתלהמת, הדוחפת והמאיצה להפעלת כוח צבאי. אין לי ספק שהרשתות החברתיות, ובמיוחד טוויטר - שבה פועלים לרוב פוליטיקאים ועיתונאים, מהוות חממה להתלהמות ולקיצור הליכים. וכך הופכת התקשורת (בהכללה גסה, כמובן) למנוף ומאיץ בדרג המדיני והצבאי להפעלת כוח. ואז, כשזה יקרה, תהפוך התקשורת למבקרת הכי גדולה והכי חריפה על הפזיזות וחוסר שיקול הדעת.

מזלו של נתניהו שהוא לא ראש אופוזיציה - אם היה כזה, לא היה נהנה מתמיכתם הבלתי מסתייגת של רוב "כתבי הימין" (חוץ מריקלין, שנע בינתיים בין תמיכה בנתניהו לתמיכה בבנט).

המציאות החדשה, שבה השיח חייב להיות מתומצת ל־280 תווים, מביאה פוליטיקאים להתחרות על הקולות והמנדטים, ואת העיתונאים על זמן העין והאוזן של הציבור, על רייטינג ועל כותרות סנסציוניות. ככל שהמסר שלך יהיה חזק יותר, בוטה יותר, חסר אחריות - כך תבלוט יותר. העיתונות בישראל מגוונת ואיכותית לרוב ואינה צריכה להיגרר אחר פוליטיקאים - לא בשפה ולא בכוחנות. היא צריכה לבקר את הממשלה ואת הצבא, אבל לא לדחוק בהם לצאת למלחמה.

כבר עברו שנים לא מעטות מאז מלחמת לבנון השנייה, ואני מרשה לעצמי לספר לכם סיפור קטן־גדול שחרוט היטב בראשי ומדיר שינה מעיני מעת לעת.

לאחר המלחמה ההיא נעניתי לפנייתה של נשיאת מועצת העיתונות השופטת דליה דורנר לקחת חלק בוועדת בדיקה שתתחקר את הממשק בין צה"ל לעיתונות במלחמה. יחד עם השופטת היו בצוות עמיתי זאב שיף ז"ל, ד"ר יורם פרי, עו"ד ארנה לין וירון אנוש. קיימנו אין ספור ישיבות עם אנשי צה"ל וראשי התקשורת. הופעה אחת שהתקיימה בדלתיים סגורות עם ראש מערכת החדשות של "הארץ" הייתה מטלטלת. הוא סיפר כיצד מדי לילה בימי המלחמה ערך את פרשנותו ועצותיו של שיף ושל אחרים, ועקב בחרדה למחרת אחר הדרג המדיני והצבאי שיישמו אותן. "לא ישנתי בלילה", סיפר.

זה היה לפני עידן הרשתות החברתיות ולפני שפשטה האופנה של פוליטיקה מתלהמת ושר ביטחון שמכריז על מלחמה ברדיו. המצב היום חמור בהרבה ומסוכן יותר. לכן, חכמים, היזהרו בדבריכם, ועיתונאים שבעתיים. אתם משפיעים הרבה יותר מאשר אתם מתארים לעצמכם, גם בשגרה וגם בעתות חירום.

4. מעבר לכך יש לזכור שהעניין הוא לא הטקטיקה, תגובה כזו או אחרת, אלא אסטרטגיה נכונה ורלוונטית של הקבינט לנוכח המציאות המתמשכת ברצועה והקיפאון בגדה. נכון שלא הכל תלוי בנו, ונכון שאנחנו לא סרבני השלום והפתרון הבלעדיים באזור - אבל זו כן בעיה שלנו, ונדרשת אסטרטגיה נכונה לתקופת ביניים שתשמור תקווה, תאפשר שגרה ראויה, הבנות והסדרים ותקבע מנגנון להידברות, לתיאום וליישוב מחלוקות, וזהו האתגר העיקרי של נתניהו ושל מערכת הביטחון. לסמוך על עצמנו. לא על טראמפ ולא על פוטין, אלא על ישראל, על אזרחיה ועל שכניה.

5. מאז ומתמיד הייתה קריית שמונה מעוז בולט של הליכוד וכר פעולה של ראשיו. לכן נדמה לי שהטעות שעשה השבוע נתניהו מול פעילת הליכוד שהתפרצה לדבריו הייתה חמורה גם במישור של הנימוס המתבקש מראש ממשלה כלפי אזרחית שקוראת קריאת ביניים, וגם פוליטית, בפגיעה במצביעה שלו ובמצביעים נוספים ששמעו ממנו שהם לא מעניינים ואפילו משעממים אותו. מעניין מה כן מרתק אותו.

התגובה המהירה של אבי גבאי ושל ראשי האופוזיציה יכולה לסמן לנתניהו בקע נוסף בקשר שלו עם מצביעיו, וייתכן כי מצפון תיפתח הרעה. נתניהו הוא הראשון שידע לזהות זאת, ולכן אני מעריך שהגברת מקריית שמונה, אורנה פרץ, תוזמן עם משפחתה לארוחת ערב בבלפור, או שראש הממשלה ורעייתו ייסעו אליה לעיר כדי להקשיב, להתנצל ולאכול משהו.

נתניהו שגה כשלא התנצל מיד ובפה מלא בפני פרץ, כי כמות האנשים מהליכוד שנתניהו משתעמם מהם יכולה להתפשט כאש בשדה קוצים. עם עבודה נכונה ברשתות החברתיות, אני מעריך שהוא יעשה מאמצים גדולים לתקן ומהר. עם קריית שמונה לא מתעסקים

6. אתמול, דקות ספורות בטרם הפציע השחר על ירושלים, נטלה יפה מזרחי את נשימתה האחרונה, ובפתח שנת ה־100 לחייה עצמה עיניה לנצח. יפה היא אמו של אלי, שכני בקיבוץ וחברי מנוער, ירושלמית אסלית שעלתה לישראל מכורדיסטן ובנתה כאן שבט של שבעה ילדים, 20 נכדים ו־40 נינים, שעשו ועושים כאן חיל.

יפה ז״ל, שהובאה אמש למנוחות, הייתה אישה אצילית ומאירת פנים, בשלנית בחסד ומכניסת אורחים, צלולה, דעתנית ועצמאית, חיה בגפה ללא עזרה מאיש ונכנסה לבית החולים על רגליה.

חרף גילה, בהדסה נלחמו על חייה. פרופ׳ חוסה כהן ניסה במשך למעלה משלוש שעות לבצע לה צנתור, וככל הידוע מדובר בהליך חריג ברמה העולמית, מפאת גילה. פרופ׳ זאב רוטשטיין, מנהל בית החולים, אמר לי השבוע ש״בהדסה אין גיל לחולים״.

אישה צדיקה וטובה חיה, פעלה ונפטרה השבוע בירושלים, מותירה אחריה מורשת, אהבה ושבט גדול. יהי זכרה ברוך.

7. לאמא שלי לאה תבדל"א ננעל המכשיר הסלולרי בשוגג בדיוק בסוף השבוע של יום ההולדת שלי, ועד שהתבשרנו על התקלה ופרצנו את המכשיר (איבדנו את הססמה) - היו חייה ל"גיהינום". יומיים ללא וואטסאפ ופייסבוק, משל נטלו אותה לאי בודד. היא לא הצליחה לעקוב בזמן אמת אחר בני המשפחה והחברים ואחר הברכות, אבל ביום שני השבוע חזר הסומק ללחייה ופניה אורו - אמא שלי, מלכת הפייסבוק, חזרה לחייך.

שבת שלום.