בזמן קצר מאוד חטפנו בכנסת זרם כזה של מי ביוב בנאומים, שמישהו חייב לנקות את הצינורות. אורן חזן על חבר הכנסת אילן גילאון, אלעזר שטרן על מירי רגב, ודינה זילבר על המדינה כולה. כל אחד מבין כמה נורא מה שאמר אורן חזן על גילאון, איש יקר שרק שלשום פגשתי בקיבוץ גת, בהלוויה של משה טנא, מי שהיה מנכ"ל צוותא.
חצי בן אדם? כמו שהוא, נכה, הוא הגיע להלוויה הזאת, בעוד מעט מאוד אמנים, שחייבים לטנא כל כך הרבה, שנחשבים בעינינו ובעיניהם לבני אדם שלמים, לא מצאו לנכון להגיע. שמענו גם השמצה חסרת מעצורים על התקדמות מירי רגב לדרגת תת־אלוף. לא ידעתי שכל כך קל לאישה להתקדם בצה"ל. לא צריך קורס קצינים ולא צריך פו"ם.
ברור בהחלט שקל מאוד לרמוז רמזים כאלה כלפי אישה. נורא ומכוער לא פחות בעיני הוא לשמוע את המשנה ליועמ"ש מתלהבת מעצמה בוועדת הכנסת כמי שמאמינה בלהט פנימי שהיא יוצאת לקרב נגד סירוס אמנים. יש משהו נכון בדברי המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, והוא שמילים חדשות חדרו לשפה. השם של החוק הזה, "חוק הנאמנות בתרבות", רע בעיני. מוזר שמירי רגב מסכימה בעצמה להשתמש בשם כזה.
האמת היא שזה בכלל לא חוק, אלא תיקון לחוק, שמעניק סמכות למשרד התרבות לא לאשר תמיכה כספית בהצגות תיאטרון, קולנוע וכדומה, התומכות בטרור ומהללות טרוריסטים. החוק אפילו לא אוסר העלאת חומרים כאלה על ידי אמנים או על ידי פרחי אמנות. הוא רק מבקש זכות לא לממן אותם. המילה נאמנות לא מוזכרת בהצעת החוק, ולכן גם לא מוזכרת המילה בגידה, כפי שדינה זילבר רצתה שנאמין. השם "חוק הנאמנות בתרבות" הוא שם שהתקשורת נתנה. שם גרוע, שמקטין ומסרס את כוונת החוק.
חוק זה או אחר לא ישנה את האמנות לטוב או לרע. כל כך הרבה יצירות נוצרו ונוצרות ללא מימון ממשרד התרבות, שתמים לחשוב שמימון או מניעתו מהווים באמת את הגורם ליצירה. תמיכה היא חשובה, אבל האמנות האמיתית תסתדר עם או בלי מימון. אני מצטט את עמוס עוז, שכאשר קיבל פרס כספי, אמר: "אני לא כותב בשביל הפרס. הייתי כותב אפילו אם הייתי מקבל קנס". גם בתקופה שבה הייתה בישראל צנזורה של ממש על סרטים והצגות, האמנות האמיתית, ואפילו אמנות ההתרסה, לא סבלו.
היועצת המשפטית, שתפקידה מחייב אותה להכיר את החוק, צריכה לדעת שהחוק לא באמת יפגע באמנות. היא צריכה לדעת שאפשר להיות אמן מחאה, גם בלי הַמְחָאָה. משום מה, היא בחרה לשאת דברי רהב של גיבורת תרבות שמצילה את חופש האמנות. הדברים שלה, שנשמעו כמו אומץ של בני האור מול בני החושך, לא היו צריכים להיאמר על ידי משפטן. במיוחד לא על ידי מי שמכיר את התיקון לחוק.