כל מי שרצה לדעת מראש אם הפעם נכה את חמאס שוק על ירך או ששוב נתגלה כסמרטוטים, לא היה חייב לשתול מכשירי ציתות במטכ"ל או בחדר ישיבות הממשלה. די היה לו להאזין לדברי נתניהו בפריז, בתחילת השבוע. נתניהו אמר בפשטות - לא תהיה מלחמה. גם אם דיבר עם כתבים מדיניים בעברית וכיוון לאוזני אזרחי ישראל - ידע בוודאי כי ראשי חמאס, כמו גם חיזבאללה ואיראן שומעים ורושמים לפניהם.
אפשר ובדבריו, שנאמרו מעמדת המדינאי המנוסה השקול והאחראי, ניסה לפצות על קיתונות הלעג והבוז שנשפכו על ראשו לאחר העברת מזוודות הדולרים הקטאריים לחמאס - עסקת הפרוטקשן הראשונה בהיסטוריה שתועדה בשידור טלוויזיוני חי - אך הוא גם היה מודע בוודאי כי דליי שופכין דומים נשפכו על ראשי חמאס בעזה, שהואשמו על ידי מדינות ערב ואבו מאזן במכירת "ההתנגדות" תמורת חופן דולרים. אולי לרגע שמח נתניהו, שלא רק הוא ספג, גם שותפיו לעסקה, סנואר וכנופייתו, לא יצאו יבשים. אבל היה עליו להבין כי חמאס ינסה לשקם את תדמיתו "הבוגדנית" על חשבוננו. ואם היה קמצוץ של כוח הרתעה שעוד מנע מחמאס לפעול מיד - בא נתניהו ומחק אותו בפריז, והניח את דעתם כי הם יכולים לעשות כמעט כל מה שירצו - ישראל לא תצא למלחמה.
ואז באה היתקלות הגבורה של חיילי היחידה המיוחדת וסא"ל מ' בעזה - וסיפקה לחמאס הזדמנות מיידית למחיקת "הכתם".
# # #
כל מי שרצה לדעת מראש איך יחליט הקבינט המדיני־ביטחוני שלנו שישב שבע שעות ביום ג' השבוע, לא היה צריך להמתין עד לתום הישיבה. לא היה צריך אפילו להמתין לתחילתה. אם נתניהו היה רוצה להכות בחמאס - הוא היה עושה זאת בפורום מצומצם מאוד וקוטף לעצמו את זרי התהילה. אבל כדי להיכנע (וגם כדי לצאת למבצע קרקעי עם פוטנציאל הסתבכות) - רצוי לחלק את האחריות הציבורית עם כל השותפות הקואליציוניות, כלומר: כל מפלגות הימין. גם כשהזעם על הכניעה המבישה יכרסם בבסיס התמיכה שלו - לא תהיה לרוב בוחריו אלטרנטיבה טובה, כי גם הבית היהודי וישראל ביתנו וכולנו יושבות באותה סירה המפליגה לחופי החרפה והכניעה לטרור. וההצהרות המתלהמות של לפיד וציפי לבני מצחיקות אפילו את האופוזיציה. זו לא הייתה "החלטה אמיצה" של נתניהו. הוא מסתכן באמת.
הקבינט התכנס קצת לפני השעה 10:00. כבר ב־10:32 פרסם צה"ל הודעה ובה שורת הקלות לגבי הצורך לשהות במרחבים מוגנים בדרום. זאת אף שאזעקות "צבע אדום" נשמעו גם אחר כך, ורקטות נפלו בשטח. האם צה"ל ידע מה ששרי הקבינט עוד לא ידעו? ומילא צה"ל. הוא אמור לדעת (מה גם שההחלטה סוכמה מראש עם הרמטכ"ל). אבל כבר בשעה 12:30 לערך החלו צלמי אל־ג'זירה שעמדו בתצפית מול עזה לקפל את הציוד והודיעו לעמיתיהם, הכתבים הישראלים והזרים, ש"הכל נגמר, אפשר ללכת". ובכל זאת. הקבינט המשיך לשבת. ההצגה חייבת להימשך, כי אם הדיון יסתיים אחרי שעתיים, לא תהיה לכניעה מראית עין של שיקול עמוק והתלבטות קשה.
האם לא ידעו שרי הקבינט הנכבדים שהם משמשים ניצבים בהצגה? האם לא הבינו שנתניהו זקוק להם רק כדי שיהיו שותפים לכניעה שאותה סיכם קודם לכן עם ראשי מערכת הביטחון? האם לא הבינו שליברמן, כמו ליברמן, יקפיד כמו תמיד להביע התנגדות, רק כשהוא בטוח שיהיה במיעוט ואין חשש חלילה שמישהו יאשים אותו שבגללו יצאו למלחמה? והאם ליברמן אינו מבין שאיש בציבור כבר לא קונה את הפוזה הלוחמנית שלו? גם לא את הודעת ההתפטרות הדרמטית והצפויה שלו, למחרת הכניעה, כשגמר להעריך את הנזקים הפוליטיים שנגרמו לו. כי ליברמן, כמו ליברמן, תמיד יעדיף ללכת לבחירות מעמדת האופוזיציונר ולא מעמדת מי שאשם, או שותף למחדל.
וכמוהו גם שלושת שרי הקבינט האחרים ש"התנגדו", ומיהרו לאחר הישיבה לפרסם את התנגדותם להפסקת האש, אף שלא טרחו אפילו לדרוש להעמיד את הצעת ראש הממשלה להצבעה, שלא לומר - לאיים בתוך הישיבה בהתפטרות מהממשלה אם זו לא תשקם הפעם את כוח ההרתעה, לא להיות כסמרטוטים, לאחר שספגנו מאות רקטות, הרוג, פצועים קשה, בתים הרוסים, אלפי ילדים מוכי חרדה ורבבות אזרחים מיואשים מממשלתם - ולהסתפק בהריסת כמה בניינים בעזה אחרי הקשה מנומסת בגג, כדי לוודא שחלילה לא יהיו לחמאס הרוגים רבים והוא לא יסכים להפסיק את האש.
נתניהו לא היה נושא את נטל הכניעה על גבו לולא ידע כי יהיו מי שידליפו מדיון הקבינט כי כל ראשי מערכות הביטחון - הרמטכ"ל ואלופי צה"ל שהשתתפו, ראשי השב"כ והמוסד - המליצו שלא לפתוח במבצע צבאי רחב, ו"הקבינט אימץ את המלצתם" תוך שהוא מנחה אותם, למען הפרוטוקול הסובל הכל, "להמשיך בפעולות ככל שיידרש". נתניהו גם היה סמוך ובטוח כי לצד אלו שיצאו מהדיון ויספרו שהם התנגדו - יהיו די אחרים שיספרו שהיו באמת כמה "רעיונות אחרים" אך איש מהמתנגדים לא דרש הצבעה ולא הטיל על השולחן אולטימטום.
ולמה המליצו כך כל ראשי מערכת הביטחון? כי גם הם שמעו את ראש הממשלה מפריז, וידעו היטב כי על כל מחיר שישראל תיאלץ לשלם כדי לשקם את הריבונות וההרתעה - הם ייתנו את הדין. הם ולא הוא. נתניהו גם היה סמוך ובטוח כי יהיו גם חברי קבינט אמיצים שיסכימו להתייצב באולפני הטלוויזיה כדי לספוג את הלעג המוצדק של המראיינים והפרשנים - מימין ומשמאל - על הפער העצום בין ההצהרות המתלהמות והאיומים החריפים ערב ההתלקחות ובין ההחלטות העלובות בעיצומה.
# # #
ההחלטה החלולה: "הקבינט הנחה את צה"ל להמשיך בפעולות ככל שיידרש" מגוחכת יותר מסתם התקפלות. אחרי שהפחידו את חמאס למוות בחודשים האחרונים ב"מכה כואבת", "מכה כואבת מאוד", "מכה עוד יותר כואבת מאוד" - האם מישהו בקבינט חושב שהפעם, אחרי שירה 460 רקטות ולא קרה לו כלום, ייבהל חמאס מ"להמשיך בפעולות ככל שיידרש"?
אבל כנראה שההחלטה הזאת, שפורסמה, היא רק קצה הקרחון. כי בשקט־בשקט, בסתר, נתניהו ודאי הנחה את המטה לביטחון לאומי לכנס בדחיפות צוות מומחים שתפקידו למצוא מילה חדשה ל"כניעה". אחרי ש"הסדרה" התגלתה כתשלום דמי פרוטקשן לחמאס ו"הכלה" התבררה כפינוי פצועים וסילוק הריסות מהרחובות בשדרות ומחוצות אשקלון, "שביתת הנשק" התפגרה בששת הימים ו"הודנה" נשחקה עד דק באינתיפאדה השנייה, במבצעי גשמי קיץ וחורף חם, ה"תהדייה" נקברה קבורת חמור בעופרת יצוקה ועמוד ענן, ו"הבנות צוק איתן" התמסמסו ברגע שישראל לא הגיבה לבלוני התבערה והנפץ, ופריצות הגדר.
ואם נזכור כי "ההבלגה" כבר פשטה את הרגל בשנות ה־30 של המאה שעברה ו"ספיגה" נקברה עם חללי המעוזים בתעלת סואץ בהתשה ובמלחמת יום הכיפורים - התעורר צורך דחוף במונח מכובס חדש, שיימכר לציבור כדי לכסות את ערוות הנכנעים. אנו סמוכים ובטוחים כי לא אלמן ישראל ומומחי השיווק והיח"צ ימציאו לנו מונח חדש. זה אולי לא דחוף כמו להחליט אם הולכים לבחירות מיד או אחר כך. אבל נתניהו דואג גם לעתיד, לא רק למחר בבוקר. לחיי הכניעות שבדרך.
ועוד פצע אחד ממשיך לצרוב ולהתמגל ומאיים להפוך למורסה: גופות הדר גולדין ואורון שאול, והאזרחים הישראלים החיים שבידי חמאס. לפחות את אלו יכלה ממשלת ישראל לתבוע במחיר הכניעה. אבל אין בממשלה הזאת מי שיציב זאת כאולטימטום.