פרשה עגומה שנמשכה שמונה שנים הסתיימה השבוע בקול ענות חלושה מאוד. בועז הרפז הודה בזיוף הלוגו שהתנוסס מעל "מסמך הרפז", נידון ל־200 שעות "עבודות למען הציבור" ובכך הובאו "הפוטש בקריה" ו"מרד הקולונלים" לקבורת חמור. הבעיה היא שבעוד הרפז ירצה 200 שעות בעבודות שירות כאלה או אחרות, ריצה רמטכ"ל צה"ל לשעבר, רב־אלוף גבי אשכנזי, שמונה שנים של עבודות מסוג אחר לגמרי. הפרשה הזו, שמגיעה יחד עם מיגרנה קשה לאותם מעטים שמבינים בה, היא אחד ממבצעי הסיכול המזהירים, המוצלחים והמפוארים בתולדות הפוליטיקה הישראלית, ובכלל.
 
היה היה רמטכ"ל בשם גבי אשכנזי. הוא הגיע לתפקיד בדרך הקשה. "פורום חווה" העדיף על פניו את דן חלוץ, הנסיך הרשמי ומפקד חיל האוויר הכריזמטי. אשכנזי, בשל ומתאים בהרבה לרמטכ"לות, פרש מתוסכל, אבל לא אמר מילה. אף פעם לא היה לו קל מדי בחיים. אחר כך קרה מה שקרה. אשכנזי מונה למנכ"ל משרד הביטחון על ידי עמיר פרץ, ומשם הדרך לרמטכ"לות הייתה קצרה, אם כי די טראומטית. לאשכנזי, אבל גם לצה"ל החבול והמוכה של אחרי המלחמה, שאליה הגיע במצב של ריקבון מתקדם.
 
אשכנזי לא היה רמטכ"ל מושלם. הוא סתם היה רמטכ"ל טוב. הוא שיקם את צה"ל, מילא את הימ"חים, החזיר את האימונים, את הביטחון העצמי, את האמונה במקצוע החיילות. הוא עבד, לא דיבר. מאז כניסתו לתפקיד ועד רגע זה לא התראיין. הוא הוביל את השמדת הכור הסורי ועוד כמה מבצעים שלא יהיה אפשר לדבר עליהם אף פעם. הוא הוביל את עופרת יצוקה, שבה ביצע צה"ל, לאחר הפסקה של שנים ארוכות, תמרון קרקעי מוצלח (יחסית) בתוך עזה.
 

באמצע הכהונה, החליפו לו שר ביטחון. עמיר פרץ אאוט, אהוד ברק אין. ואז נפתחו שערי הגיהינום. לברק הייתה תוכנית תלת־שלבית לחזרה להנהגת המדינה: שלב ראשון, הדחת עמיר פרץ במפלגת העבודה וכיבוש משרד הביטחון. בשלב השני, הדחת אהוד אולמרט מצמרת המדינה. בשלב השלישי, כיבוש היעד הנכסף, הבית ההוא בבלפור, שבו הספיק ברק להתגורר בקושי שנה ושמונה חודשים.
 
שני השלבים הראשונים בתוכנית עבדו "חלק", כמו בימים ההם בסיירת. השלישי, נתקע. ברק לבש את הבטלדרס/יוניקלו, עטה על עצמו את פוזת ה"מר ביטחון", אבל משהו שיבש את ההמראה. זה נראה כאילו תלויה עליו משקולת. קראו לה גבי אשכנזי. התברר שמשבצת ה"מר ביטחון" כבר תפוסה. זה לא שאשכנזי השתלט עליה בכוח. היא פשוט התמגנטה אליו. ברק החל להסתובב עם אשכנזי בשטח, והבין. הם נכנסו פעם לאירוע של הסתדרות המורים, 15 אלף איש ביד אליהו. כשנכנס שר הביטחון, היו מחיאות כפיים מנומסות. כשנכנס הרמטכ"ל, התקרה כמעט נפלה על הרצפה. 

הטור המלא במוסף סופהשבוע של מעריב