השבוע צוין יום הגבר הבינלאומי, והגיע הזמן לצאת בקריאה: גברים, תתעוררו. תראו מה קורה לנו. לא פלא שדודו פארוק, דמות וולגרית, מחוספסת ומדומיינת, נבחר לגבר הסקסי בישראל. אנחנו מתגעגעים לזכר אלפא אמיתי שיבוא ויציל אותנו מכל הגברברים הרגישים שמסתובבים פה.
במצעד הישראלי במוזיקה, לדוגמה, ספרתי ארבעה זמרים ממין זכר (עדן חסון, נתן גושן, בניה ברבי, לירן דנינו) בעלי קול רך, מתחנחן כמעט. כולם מולטי–רגישים ובעלי תמה משותפת: הם לא יודעים כיצד יסתדרו בעולם אם היא, חלילה, לא תהיה לידם. תלויים כחוט השערה, עדינים, רופסים ופסיביים, סובלים ושותקים. רק ממתינים למוצא פיה: "אני פצוע, וזה לא עובר", "רוב הזמן אני שותק, מקשיב ללב שמתחבר" או "אני מתרסק ממחשבה קטנה שאת לא תהיי פה יותר", ושימו לב להיסחפות הטוטאלית: "לא מוצא דקה של שקט, זאתי באה זאת הולכת, נגמרו כל הנשים בעולםםם" (שלוש המ"מים הסופיות במקור).
ורק לפרוטוקול (אם מישהו רושם), זה לא שאני פותח בירות בשיניים ומפרק סטייקים לארוחת הבוקר, ממש לא. אבל דווקא בגלל זה, הכמיהה לגבר חזק והחלטי בעל מבנה לסת של ג'ורג' קלוני גדולה יותר. אפילו גברים שהיו בעינינו כמו הקולוסוס מרודוס, מתבררים כרכרוכיים ופריכים. יהודה לוי ב"איש חשוב מאוד" (עונה 2 בהוט) הפך מחובר לעצמו, ומתברר שמה שמפעיל אותו בחיים הוא פחדים וחרדות. רמטכ"לנו האהוב גדי איזנקוט מצטייר כדובון אכפת לי, שהערך החשוב ביותר בכהונתו הוא "הכלה". מתברר שהאדם החביב הזה נועד בכלל להיות מגשר משפחתי, והוא מנסה לפתור סכסוכים מלחמתיים מול ארגוני טרור באמצעות הבנה ופשרה.
ממחקר השוואתי שעשיתי עולה שהזקן של הגבר החדש אינו מבטא גבריות מתפרצת, הו לא! הוא נועד בכלל להסתיר את נפשו העדינה מדי לעולם הכאוטי שבחוץ. בתחקיר על אביגדור ליברמן ששודר השבוע ("המקור", ערוץ עשר) דובר על עדים מחקירתו שהתאדו רק מהמבט המאיים שלו, אבל זה היה פעם. השבוע מקורביו מספרים שהוא התפטר מתפקיד שר הביטחון גם כי הוא נעלב משרון גל ובעיקר מנפתלי בנט, שפגע בו במשך תקופה ארוכה. איווט נעלב. לא נעים לו עם מה שבנט אמר עליו, אז הוא קם והלך. אם היו מדברים עם ליברמן על הרגשות שלו, שום דבר לא היה קורה.
אנה ארונוב פוגשת שורה של גברים לדייטים ("לאהוב את אנה", ערוץ 12) שבסופם היא מבטיחה לעצמה ולנו שהיא תתאהב באחד מהם. אבל שימו לב לגברים שהיא פוגשת: הם יוזמים את הדייט, מארגנים את הפרודוקטים, מביאים יין, בירה וגם וודקה, רק שתבחר. הם מבשלים ומעלים נושאי שיחה, והיא שם כדי לשפוט אותם על כל מה שהביאו, בישלו ואמרו, או לא אמרו. ומדובר רק באנה ארונוב, לא בג'ולייט בינוש.
"אה, אתה לא יודע מי זו פרידה קאלו", אמרה לאחד הדייטים, "אני לא אכנע לבינוניות הזאת. אתה חמוד, אבל לא בשבילי". מה בינוני בלא לדעת מי זאת פרידה קאלו? הרי את יודעת מי זאת רק כי את משחקת את דמותה בהצגה חדשה שאת רוצה לקדם, ורק חסר שבאמצע הדייט תיתני גם את מועדי ההצגות הקרובות. אז מי בינוני בפגישה הזאת?
לבי יצא אל הגבר שנפגש עם ארונוב על החוף. בחור שנראה טוב, שובה לב, מקורי (ארגן דייט על הים) מקסים, אופטימי, בעל בית קפה, שופע חיוכים, צעיר
וסקסי. והנה מגיעה הטיפוס הנרגן בעולם, ובפיה תלונות. עזבו להתאהב, איך אפשר לחיות עם אנה? אה, אתה לא יודע איפה המכולת? ואתה לא יודע שהמנורה שרופה בסלון? ואתה לא יודע לסדר מדיח? ואין לך מושג מי זאת סזריה אבורה? אני לא אכנע לבינונית הזאת. אנחנו מתגרשים. אני במקומה הייתי מתמקד בעונה הראשונה רק בטיפול הפסיכולוגי, ומניח לגברים לחיות את חייהם ולא לשמש כאסקופה נדרסת לגחמותיה הבלתי אפשריות.
ד"ר גבריאל בוקובזה, המשמש בסדרה כפסיכולוג, כתב את "הדרמה של הגבריות החדשה" וקונן על כך שגברים סובלים בחברה המודרנית, שהם נדרשים ליותר תפקידים, חיים פחות ונתבעים שלא להביע רגשות. הוא טען שהגיע הזמן שגברים יצילו את עצמם. אני מצטרף לדרישה, וקורא לכולנו לחזור להיות גברים אמיתיים, להשיב את הסדר הישן לעולם. או שפשוט נתחיל בזה שעדן חסון יכניס תופים רועמים וגיטרה חשמלית לשירו הבא.