הכרוניקה העיתונאית היבשה שדיווחה על מעצר "מושל ירושלים" של הרשות הפלסטינית לצד 32 אנשי "מנגנוני הביטחון" שלה, פספסה את הדרמה הגדולה. גם את הדרמה שמתחוללת מאחורי הקלעים בפרשה הזו, וגם את התמונה הגדולה יותר של הפיאסקו הישראלי המתמשך בתוך בירת ישראל. דווקא המעצר החריג של בריוני אבו מאזן בירושלים, זה שנועד להתמודד עם מעצרו ברמאללה של ערבי תושב ירושלים משום ש"נחשד" במכירת קרקעות ליהודים, חושף את גודל ההפקרות שמנהיגים ממשלת ישראל וגורמי הביטחון שלה. הפקרות ששוררת מאז חתימת הסכמי אוסלו ועד היום, תחת שלטון נתניהו.
הפרשה החלה לפני כחודש וחצי, כאשר עיסאם עקל, תושב ירושלים, בעל אזרחות אמריקאית, נחטף לרמאללה, והוסע במכונית של עדנאן ר'ית תושב ירושלים. ר'ית הוא ראש בריוני הפת"ח במזרח ירושלים, ולפני כמה חודשים "מונה" למושל ירושלים על ידי אבו מאזן, כדי להבעיר את העיר השקטה מדי. החטוף עקל נחשד בתיווך של מכירת נכס בעיר העתיקה לישיבת עטרת כהנים, ולכן נכלא ברמאללה ומאז הוא מאחורי סורג ובריח.
אירועים כאלו לא מזיזים לראשי הממשלה ולמנגנוני הביטחון של ישראל בדור האחרון. גם ראש ממשלת הימין בנימין נתניהו בדרך כלל לא נוקף אצבע. הגייסות של אבו מאזן עושים כמעט כבשלהם בבירה, חוטפים, "חוקרים", מעוררים מהומות ומפעילים סמכויות "אכיפה" על תושבי ישראל הערבים של עיר הקודש. הכל נעשה באמצעות ערבים תושבים ישראלים, בעלי תעודה כחולה, מי שמקבלים מדים, נשק ומשכורות מהרשות הפלסטינית, באדיבות הכספים שישראל מעבירה להם.
הפעילות הזו של הרשות אסורה, כמובן, על פי הסכמי אוסלו וחוק היישום של ההסכמים. במיוחד על פי סעיף 7א' לחוק היישום, שגוזר חמש־שבע שנות מאסר על מי שמגייס תושב ישראלי לכוח מזוין של הרשות הפלסטינית ולמי שמתגייס לכוח שכזה. כמובן ש"חטיפה" של תושב ישראלי משום שעשה מעשה מסחרי של מכירת קרקע היא פשע בפני עצמה לפי החוק הישראלי, שלא לדבר על המשמעות הלאומית החמורה.
אבל ישראל לא עושה דבר, בדרך כלל, גם כשתושבים ערבים נרצחים על ידי שלוחי הרשות משום שמכרו קרקע לישראלים. והנה הפעם קרה דבר חריג: החטיפה של עקל פורסמה על ידי הפרשן חאלד אבו טועמה בכותרת מובלטת בעיתון "ג'רוזלם פוסט". בד בבד נודע לשגריר האמריקאי בישראל ולסטייט דיפרטמנט שמדובר באזרח אמריקאי ולא בסתם פלסטיני תושב ישראל. האמריקאים פנו לאנשי אבו מאזן, אבל אלו צפצפו ועדיין ממשיכים לצפצף עליהם. רק ביום רביעי השבוע פרסם השגריר האמריקאי דיוויד פרידמן דרישה נרגזת בטוויטר לשחרורו המיידי של עקל. פרידמן כתב שהמעצר של עקל ו"הפשע" המיוחס לו הם נגד הערכים של ארה"ב ונגד כל תומך של דו־קיום בשלום.
ההתערבות האמריקאית שינתה את התמונה מבחינת שלטונות ירושלים הישראלית. העובדה שוושינגטון מתעניינת ומעוצבנת גרמה לכך שמשטרת ישראל קיבלה הוראה יוצאת דופן לפעול. בתחילה נעצרו "המושל" ר'ית וראש "המוחבראת" האחראי על אזור ירושלים של הרשות, אבל הם שוחררו אחרי מספר ימים. והנה השבוע, כשהחוצפה וההתרסה הפלסטינית נמשכו והאיש לא שוחרר, נשלף החוק הישראלי מהבוידעם.
חוק העונשין, חוק היישום של הסכמי הביניים, אוסלו וההסכמים שנחתמו עם יאסר ערפאת, כולם שרירים וקיימים. רק שדרכו של עולם היא שהפלסטינים שמים עליהם פס וישראל מבליגה. כך גם בכל הנוגע לסעיף 7א' לחוק היישום, שפשוט לא הופעל אי־פעם, חוץ מאשר לאחרונה, נגד עזרא נאווי, שנחשד בשותפות לרצח פלסטינים שמכרו קרקעות ליהודים, אבל משום מה הואשם רק בהפרת סעיף 7א' לחוק היישום. סעיף לא מתאים לחומרת המעשים המיוחסים לו.
נזכרו שיש חוק
עכשיו נזכרו בישראל שיש חוק ועצרו את חברי כנופיית החוטפים, בעיקר כדי לשכנע את אבו מאזן לשחרר את מי שהאמריקאים חפצים ביקרו. אין ספק שזו פעולה שהייתה חייבת להינקט כאן, ובכל מקרה של בחישה פלסטינית בירושלים. אבל לגמרי לא ברור מדוע הצעדים ננקטים רק נגד השלוחים ולא נגד המשלחים, אלו שיושבים ברמאללה.
איך זה שצה"ל והשב"כ לא נכנסים ומחלצים את עקל. מדוע לא עוצרים את מי שהורה לר'ית לחטוף את עקל. מדוע לא מטילים עוצר על רמאללה עד שעקל ישוחרר. למה לא רודפים אחר כל מי שמעורב במעשה הזה, מאחרון הבריונים ועד אבו מאזן עצמו. ואגב, דובר פת"ח, אוסאמה קוואסמה, אמר בשבוע שעבר: "אנחנו מנהלים מצוד אחרי סוחרי קרקעות במזרח ירושלים בהוראה ישירה של אבו מאזן". איך זה שקוואסמה לא עצור?
חשוב להפנים את עומק המשמעות של רדיפת מוכרי קרקעות ליהודים. הנחת היסוד של הרשות היא שמדובר במעשה בגידה שדינו מוות. מכיוון שליהודים אסור להחזיק קרקעות בארץ הזו שאינה שלהם, הארץ ששלטונות רמאללה רוצים לגרש אותנו ממנה. כלומר, מדובר בתפיסה של אויב שלא מכיר בעצם הזכות של ישראל להתקיים.
בשורה של אירועים קודמים המחישה ישראל עד כמה היא שוות נפש לרדיפה הזו ולגישה שמאחוריה. כשנעצרו ועונו מוכרי בתים בחברון ליהודים, ישראל לא הגיבה וקיבלה את הטרור הפלסטיני הזה כמעשה לגיטימי ואפילו מתבקש. כך גם היה לפני כשנה, כשנעצר מי שמכר את הבית המכונה "בית רחל ולאה" בחברון. אלא שבמקרה הזה, כאשר המוכר הערבי הגיש תלונת שווא במשטרת ישראל בטענה שהוא לא מכר את הבית, שלחה הפרקליטות את המשטרה לחקור אותו בין כותלי המעצר הפלסטיני. כך הכירה ישראל בלגיטימיות הרדיפה אחר מי שדן למוות מוכרי קרקע ליהודים. שלא לדבר על ההנחה המטורללת, כאילו אדם שנמצא בין סורגי המענים של אבו מאזן יאמר לחוקרים הישראלים את האמת.
הבחישה של אנשי הרשות הפלסטינית בירושלים החלה מיד לאחר החתימה על הסכמי אוסלו. היא ידעה עליות ומורדות, אבל תמיד התאפיינה בהתרסה נגד הריבונות הישראלית בעיר, תוך ניסיון לשלוט בחיי התושבים הערבים ולגרום להם לציית לרמאללה ולא לישראל. כך ממנה הרשות אדם שהיא מכנה "מושל ירושלים", כך היא מתסיסה בכוונה בהר הבית ומנהלת מדיניות של הפחדה ופיתוי כלפי תושבי העיר הערבים. לכן היא מעורבת עמוקות בבתי הספר, בטורנירים של ספורט, באירועי התרמה ובמה לא.
גורמי הביטחון הישראליים שבויים זה שנת דור בקונספציה הרסנית ומוטעית שמתעלמת מהחתירה המתמדת תחת עצם הקיום של מדינת ישראל, ומשלילת עצם הלגיטימיות של ישראל ושלטונה בירושלים. גם היועץ המשפטי והפרקליטות, אלו שנושאים נאומים מרגשים על חשיבות שלטון החוק, נתקפים בשכחה ובשיתוק כאשר צריך להפעיל את החוק כלפי השותפים להסכמי אוסלו. ואילו ממשלת ישראל ממשיכה לשמר בכל מחיר את השלטון של אש"ף ואת הסכמי אוסלו. כך למרבית התדהמה, גם מי שמכונה ממשלת הימין בראשות מי שמתיימר להיות מנהיג הימין, נושאת את לפיד אוסלו ומאפשרת לאבו מאזן ולאנשיו להשתולל בירושלים. טוב לפחות שהפעם הם חרגו משיתוקם בגלל התערבות אמריקאית. גוד בלס אמריקה.