העימות השקט (אך מתוח) בין חיזבאללה לישראל, מתגמד אל מול העימותים האמיתיים, התנ"כיים, הגועשים, בתוכנו. אפילו מבצע “מגן צפוני" הפך אתמול לזירת התגוששות המונית, קטטת רחוב, בין כמה חמולות שמתערבבות זו בזו ושחבריהן מיידים אלה באלה מכל הבא ליד. הנה רשימה חלקית: ליברמן נגד איזנקוט, ולהפך. ליברמן נגד נתניהו, אבל גם בעד. שרי הקבינט נגד ראש הממשלה. חלק מהפרשנים הצבאיים נגד צה"ל. כמה שרי ימין נגד צה"ל (בעילום שם). האופוזיציה נגד ראש הממשלה, ולהפך.
המציאות פשוטה בהרבה. לא, “מגן צפוני" זה לא מבצע אנטבה החדש, גם לא מגה־אירוע ביטחוני, העלול לטלטל את המזרח התיכון או הגליל. כן, מדובר במבצע צבאי לכל דבר. חשוב, נפיץ, משמעותי. נכון, הבעיה הגדולה יותר בחזית הצפונית היא הטילים המדויקים של נסראללה, אבל זה לא אומר שמנהרות החודרות לעומק ישראל הן עניין של מה בכך. 
כן, היה מאוד נחמד אם היינו מגלים את המנהרות האלה קודם, אבל טוב שגילינו אותן עכשיו ומצוין שפועלים לסיכולן. נכון, היו חילוקי דעות, גם בקבינט וגם בצמרת צה"ל, סביב הנחיצות והדחיפות לסיכול המנהרות עכשיו. בסופו של דבר, התקבלה ההחלטה. בצבא, היא התקבלה על ידי הרמטכ"ל. בדרג המדיני, היא אושרה בקבינט. כך זה צריך להיות. היו כאלה שהתנגדו? גם זה חשוב.

נתניהו לא יכול לבוא בטענות למבקריו. יום קודם הוא נטפל למשטרת ישראל ולעומד בראשה בטיעון המגוחך עד פתטי של “העיתוי". כאילו שאם המלצות המשטרה בתיק 4000 היו מוגשות בעוד שבועיים זה היה משנה משהו. אז עכשיו התנפלו עליו בחזרה עם “העיתוי".
 זה לא באמת רציני, וזה גם לא באמת חשוב. מהיכרות עם הרמטכ"ל, רב־אלוף גדי איזנקוט, הסיכוי שיגויס על ידי נתניהו להטות מבצע מהסוג הזה כדי להשפיע על דעת הקהל בעיתוי מסוים, הוא אפס. המבצע הזה אושר בקבינט ב־7 בנובמבר. שר הביטחון דאז, אביגדור ליברמן, התנגד. היו גם גורמים צבאיים שהעדיפו לשמור על המודיעין ליום פקודה ואז להפוך את המנהרות האלה למלכודת מוות מרהיבה לפלוגות רדוואן של חיזבאללה. דעתם לא התקבלה. אין לאף פרשן (כולל הח"מ) את היכולת לקבוע עכשיו מי צדק.

איזנקוט מקיים הערכת מצב בצפון. צילום: דובר צה"ל
האם נתניהו מינף את האירוע כדי להסיט את תשומת הלב מחקירותיו ומהמלצות המשטרה? ברור. אם הוא לא היה ממנף אותו, הייתי דואג. זה נתניהו. הוא יכול להעביר קורס מינוף גם לנוחי דנקנר, אליעזר פישמן וכל שאר מנופאי ישראל. כולל העזרים הטקטיים, השעה שמונה בערב והפאתוס. כל זה, כאמור, לא משנה את העובדה שישראל הצליחה לפצח את פרויקט המנהרות של חיזבאללה. נדמה לי שההישג הזה יישאר גם אחרי שהספין יתפוגג.
גם ההתנפלות על ליברמן מטופשת. הוא לא הפקיר שום מערכה וזכותו להתפטר כשהוא מבין שמדיניותו נדחית, פעם אחר פעם, על ידי הקבינט וראש הממשלה. האירוע הזה חושף את אוקיינוס הדם הרע שהצטבר בין ליברמן לרמטכ"לו. היה ביניהם דו־קיום מוזר שבו השר מניח לרמטכ"ל מרחב פעולה נדיר בכל מה שקשור לניהול הצבא, אבל לא מצליח לגייס אותו לשינוי מדיניות אמיתי בחזית הדרומית.
 ליברמן חשב שנכון לצאת למבצע נרחב ברצועה ולדחות את המנהרות. איזנקוט חשב אחרת. נתניהו חשב כמוהו, כך גם רוב שרי הקבינט. הרמטכ"ל הוביל מדיניות של “ללכת מכות עם החזקים" בשכונה שלנו, ולהניח לחלשים, שלא מהווים איום אמיתי. ליברמן הוביל מדיניות של אפס סובלנות מול חמאס, יעלה כמה שיעלה. גם חיזבאללה היה פעם חמאס, אומר ליברמן, החוכמה היא להרוג אותם כשהם קטנים. גם כאן, רק משפט ההיסטוריה יכול לפסוק בין הצדדים.
“מגן צפוני" הוא מבצע צבאי לכל דבר. כשמניידים חטיבות, מכריזים על כוננות מודיעינית ומבצעית ומייצרים גיבוי אמריקאי מראש, זה מבצע. האם נתניהו הגזים בנאום ההוא, שבו נעל את נפתלי בנט בקואליציה ודיבר על “הקרבה" ועל אתגרים? ברור. בשביל זה יש לנו את ביבי. האם הוא ניצל את הסיטואציה למינוף פוליטי? מובן מאליו. אבל כל זה לא מבטל את העובדה שצה"ל יצא אתמול למבצע שאמור לשלול מחיזבאללה יכולת שפותחה ונבנתה שנים ארוכות, בהשקעה כספית אדירה. 
באותה נשימה, אפשר גם להודות שההרתעה בינינו לבין חיזבאללה הדדית. כן, נסראללה עדיין מבלה לא מעט בבונקר, אבל גם בצד שלנו לא ממעיטים בערכו. הקבינט, בהמלצת צה"ל, החליט לא לפעול בצד השני של הקו הכחול כדי לא לתת לנסראללה אמתלה לשבור כלים. מה שאפשר לעשות בעזה, אפשר גם לעשות בגבול הצפון, אבל במחירים גבוהים פי כמה מאות. אם הצבא יידע לשלול את היכולת התת־קרקעית של נסראללה בלי לסבך את ישראל במלחמה, לא כדאי לנסות? מי שחושב שאנחנו בתחרות המנהרה הארוכה ביותר, טועה. הרמטכ"ל איזנקוט הבטיח להסיר מעל ישראל את האיום התת־קרקעי המתרגש עליה מדרום ומצפון ומשתדל לקיים. כל השאר, פוליטיקה.
האתנחתה הקומית שמורה, כתמיד, לישות העצבנית המכונה “שרי הקבינט". שוב נגזרה עליהם אתמול שתיקה כשיש קופונים לגזור והבימה פונתה לטובת נתניהו. מתי יאשרו להם להתראיין? כשמשהו יסתבך, ייכשל או ייראה רע. אז הם מקטרים בשקט.