1. "מגן צפוני הוא מבצע הנדסי קטן ומתמשך, אבל המשימה החשובה של הדרג הצבאי והמדיני היא להסיר או לצמצם את איום המנהרות לאורך הגבול, תוך מאמצים למנוע הידרדרות למלחמה. המאמץ השני גדול ומורכב יותר, ולא מספיקים לו שלושה טרקטורים, מחפרון וכמה גיאולוגים וקציני הנדסה. הוא דורש מאמץ להימנע מטעויות מבצעיות, מעקב מודיעיני אחר האויב, תיאום הדוק ברמה האזורית והבינלאומית, מערך הסברה ותקשורת נכון, צוות לניהול משברים ועוד. בינתיים זה נראה בסדר, הציבור מאופק, התקשורת מידתית (אבל לבנון היא לבנון).
המבצע בגבול הצפון מאופיין לפי שעה בתהליך נכון של קבלת החלטות במטכ"ל ובקבינט, ולמעשה לפנינו יישום כמעט מלא של הלקחים מדוח מבקר המדינה בעניין צוק איתן, שבו העיר לצבא ולקבינט על טיפול לקוי ומאוחר באיום המנהרות. גם אם בקבינט ובצה"ל דחו אז את מסקנות הדוח, הפעם זה נראה אחרת, גם בגלל הפנמת מרכיב האיום המוראלי של המנהרות וגם בגלל הבשלת יכולות טכנולוגיות והשלמת תמונת מודיעין ראויה. חלק מהפוליטיקאים ואנשי מילואים טענו שגם אם הפעילות נדרשת, הייתה זו טעות לקרוא לאירוע "מבצע" ולתת לו שם. זו איוולת.
הרשו לי להכניס אתכם לרגע לחדר הדיונים של חטיבת המבצעים במטכ"ל, שם מתכננים פעילויות מסוג זה. המרכיבים: הכנת הכוח ההנדסי וכוחות האבטחה; מאמץ מודיעיני למעקב אחר תנועת חיזבאללה וכוונת מנהיגיו; מעקב אחר הדיאלוג בין סוריה, חיזבאללה ואיראן; תגבור כוחות לחטיבות המרחביות בגבול לבנון למקרה של הידרדרות, למשל ניסיון חטיפת חייל או חקלאי; הכנת מסוקי חילוץ ותקיפה, מטוסי צילום ומזל"טים; כוננות בפיקוד העורף ותמיכה והדרכה ביישובים והכנה למעבר מהיר משגרה לחירום.
אחר כך מגיעים לאגף התכנון לתיאום האסטרטגי עם כל הגופים הרלוונטיים בארץ, באו"ם וכמובן עם ארה"ב ורוסיה ומדינות נוספות. וגם תדרוך הנספחים הצבאיים שלנו בעולם ושל הזרים המוצבים בארץ; צוותים לחיזוי נקודות תורפה; צוות ניהול משברים. וכמובן דובר צה"ל עם צוותי צילום ומסרים הסברתיים לאזרחי ישראל, לתקשורת הערבית ולתקשורת הבינלאומית.
זהו מבצע לכל דבר, עם תקווה לטוב ומוכנות לרע. זוהי מנת חלקנו כאן. ואם תרצו, זה מבצע חומת מגן של המנהרות. ממנהרה למנהרה, מהמרכז מזרחה ומערבה, ככל שיאפשרו המודיעין, הטכנולוגיה, מזג האוויר ותגובת חיזבאללה.
2. זה כבר קרה ב־2009. ראש המטות המשולבים של צבא ארה"ב, האדמירל מייקל מאלן, אמר לקציניו בפיקוד אירופה: "אנחנו צריכים להפנים שפעם היינו יוצאים למבצע צבאי עם נספח תקשורת, וכיום אנחנו יוצאים למבצע תקשורת עם נספח מבצעי". הוא התכוון כמובן לקרבות בעיראק ובאפגניסטן, אבל דבריו בהחלט מתאימים ללבנון, לעזה ולכל מבצע צבאי בלב האוכלוסייה, כפי שהכתיבו תנועות הטרור האסלאמיסטיות.
את דבריו שמתי אז על פלקטים שנתלו בכל גדוד וענף של יחידת דובר צה"ל.
השינויים באופי שדה המערכה לצד ההתפתחות בטכנולוגיה ובתקשורת הביאו למצב שבו לצד הכנת הטנקים והמטוסים, מכינים את תוכניות התקשורת, יעדי ההסתרה, חומרי מודיעין להלבנה לצורכי הסברה, את מסרי ההרתעה, את התיאום האזורי והבינלאומי ואת נוהל הטיפול במשברים.
פעם אמרו "תותחים במקום גרביים" וכיום "מסרים לצד הטנקים". לפיכך הביקורת על ההתנהלות של דוברות צה"ל ושל הממשלה מוצדקת רק בחלקה הקטן. דוברות צה"ל כיום היא מבצעית, מסתערת, תומכת לחימה ומשפיעה על תודעה מכוונת לצד שני ולא בהכרח פנימה. ויש לה השפעה דרמטית על האירועים.
אם תשאלו על ראש הממשלה ומסיבת העיתונאים שערך עם הרמטכ"ל, הייתי ממליץ לעשות זאת אחרת: לא בשמונה בערב ולא בתל אביב, אלא בצפון, ללא עניבה וללא דרמה. אבל זה עניין שולי.
3. אם עדיין לא ביקרתם במיצג "דיאלוג בחשיכה" במוזיאון הילדים בחולון, מומלץ לכם לעשות זאת. אחרי שעה בחשיכה מוחלטת תצאו אל האור ותבינו כמה זמן ייקח לכם להסתגל. זה מה שקרה בעוצמות אדירות למפכ"ל היוצא רוני אלשיך, שעבר בבת אחת מחושך מוחלט במשך 30 שנה בשב"כ אל אור הזרקורים בתפקיד מפכ"ל המשטרה.
אלשיך, עילוי מודיעיני ומבצעי, עשה כמה טעויות בעיקר בתחום ההתנהלות הפוליטית והתקשורתית, ובכך ששם עצמו שלא לצורך וללא הצדקה בחזית חקירות ראש הממשלה, אף על פי שאינו מעורב בהן. אבל הוא עשה טוב למשטרת ישראל וראוי גם לתודה ולהוקרה של הציבור. אלשיך קידם את המשטרה בתחומי המודיעין, הטכנולוגיה והסייבר ובתחום המבצעי, הכניס יכולות חדשות ופיתח את התרבות הארגונית. הוא גם הוביל בהצלחה עם הצבא את ההתמודדות עם אינתיפאדת הסכינים.
אינני יודע מי יהיה מחליפו, אבל הוא יקבל משטרה טובה ומתקדמת יותר, ותמיכה תקציבית וכללית של השר הממונה גלעד ארדן.
לדעתי, אלשיך טרם אמר את המילה האחרונה בציבוריות הישראלית. לא יהיה לו קל והרבה יחכו לו בסיבוב, אבל בינתיים ראוי שנאמר לו: תודה, רוני, ובהצלחה בהמשך.
ובתוך כך, העובדה שמועמדים לתפקיד מפכ"ל המשטרה נופלים בזה אחר זה בגלל חקירות משטרה, עבר בעייתי או פגם ערכי שבולם אותם בפוליגרף או בוועדה שבודקת את תקינות המינויים - מטרידה מאוד. עד כה הם היו ניצבים במשטרה, חלקם בתפקידים רגישים ביותר, והנה הם נחשפים כ"בעייתיים", חלקם כבר בבירור המקדים והסינון הראשוני וחלקם בתהליכי האישור. עד כדי כך שנראה שאת המפכ"ל צריך למנות מתוך הפגייה במחלקת היולדות: רך, תמים וללא רבב (או לחלופין את מפקד חיל האוויר לשעבר, אלוף אמיר אשל, שמבין גם באנשים, במדיניות ובגיבוי, גם בטכנולוגיה ובמבצעים וגם בדיאלוג עם הדרג מדיני והתקשורת).
4. הבחירות לרשויות המקומיות חלפו ושטפו עמן דור שלם של מנהיגות מקומית. אנשים שבמשך שנים ארוכות היו שם נרדף לעירם נאלצו להשפיל מבט נוכח התוצאות, לארוז בקרטון את המזכרות, להעיף מבט אחרון ללשכה שהייתה להם בית שני ולהיעלם. הם היו האחרונים להבין את מצבם ולקרוא את המציאות ואת העידן החדש, את הרעב והצורך בחידוש, בריענון ובדור צעיר של מנהיגות.
על אחד מהם בחרתי להתעכב לכמה שורות: ראש עיריית מעלות תרשיחא לשעבר, שלמה בוחבוט. 42 שנה הוא מילא את התפקיד והפך את המקום לפנינה ירוקה. הוא הביא לצפון פרנסה, אנשים, חינוך, תעשיות. במשך שנים היה במקביל גם יו"ר השלטון המקומי בישראל ויו"ר פורום קו העימות.
כן, אני יודע שהייתה גם ביקורת, אבל הזכות והעשייה והתרומה גוברות. היות שאף אחד לא הודה לו עד כה, אני עושה זאת כאן, בתקווה שאני מייצג לא מעט אנשים במדינה שראו אותו בפועלו ובמנהיגותו כשהיה קשה. תודה, שלמה.
5. ביום שלישי הקרוב אצא יחד עם קבוצת פקידי ממשל ועיתונאים בכירים, למסע בן שישה ימים בפדרציות היהודיות בוושינגטון וניו יורק. את המסע מארגנים עמותת גשר והמשרד ליהדות התפוצות. כולנו עסוקים והטמפרטורה מתחת לאפס, אבל למען עמי לא אחשה.
למסע קדם סמינר בן שלושה ימים שבהם עסקנו במחויבות ישראל לקהילות היהודיות בחו"ל וההפך. השינויים והתמורות ביהדות ארה"ב והמתח בין רפורמים ואורתודוקסים, בין תומכי הדמוקרטים והרפובליקנים ובין יהודים ותיקים לבין יהודי רוסיה שהתמקמו בניו יורק לישראלים יורדים ותיקים - הוא מרתק וחשוב להבנה. אם לא יקפאו לי האצבעות, מבטיח לשתף בשבוע הבא.
שבת שלום.