עלינו לחשוב על האומנים, ואיך מתמודדים עם חוקיו הלא צודקים של העולם

מיד כאשר פורסמו הידיעות על מותו של בשן, צפה אצל רבים הרגשת כישלון קולקטיבי ואפילו טענות כלפי המדינה. זו הרגשת החמצה ורגש אשמה שחוזרים בכל פעם שאמן ותיק הולך לעולמו. המקרה של בשן דומה ולא דומה למקרים אחרים של הסתלקותו של אומן ותיק. על פי הדברים גלויי הלב של מיקה אשתו, איש לא יכול היה לגאול את יגאל מאותו בור שחור של דיכאון.

עלינו לחשוב על תופעת האמנים הוותיקים שנשארים לפתע ללא הקהל הגדול וההערצה העוטפת, כמו בימים הגדולים של חייהם, שבדרך כלל הגיעו לשיאם כאשר האומן היה צעיר יחסית. הקהל הגדול הוא גם הכנסה כספית גדולה, בייחוד בדור שלנו ובעשורים האחרונים. כאמור, חוסר כיס לא היה המקרה של יגאל בשן, אבל הוא פוגע ויפגע באומנים אחרים רבים בעת דעיכת הצלחתם.

לכן כדאי וחשוב לכל אומן לרשום לפניו הוראות הפעלה לחיים עוד לפני שהוא נכנס לאולפן ההקלטות או עולה לראשונה לבמה. חובתו האומנותית היא לבנות את חייו באחריות ולדאוג לעתידו הכלכלי. כל אומן חייב לחשוב כך למען המשך היכולת שלו ליצור. עליו לדאוג לקרן פנסיה, להשקעה בנכס מניב, לעבודה במשכורת מסודרת לצד העיסוק באומנות. אני לא יודע מה, וזה לא טור המשיא עצות כלכליות. כל אומן צריך למצוא את הדרך כדי שלא יעמוד חסר אונים בהמשך דרכו בחיים.

את אהבת הקהל אי אפשר לעגן בביטוח סיעודי, היא דבר חמקמק שאין לצפותו. אם אתה שלמה ארצי או אריק איינשטיין, היא לא עוזבת אותך, להפך היא גוברת והולכת. אם אתה שרל אזנבור או בוב דילן האהבה הזאת והדרישה לאומנות שלך מתעצמת במקום לדעוך. אבל אם אתה מישהו אחר, או אז מה עושים כדי להצליח במאבק חסר הסיכוי להשיג את אהבת הקהל בשנית, להיות שוב בראש מצעד המכירות, ההשמעות וההופעות? אין שום נוסחה. לשיר טוב יותר? אם אתה בעל קונדיטוריה, ברור שאם תייצר עוגות טובות יותר, יעלה הסיכוי שלה להצליח. לא חשוב הגיל שלך. נדמה לכם שזה גם ככה באומנות, ובייחוד באומנות הבמה של זמר. כבר לפני עשור אמר לי זמר ותיק: "אני שר הרבה יותר טוב ממה ששרתי כשהייתי צעיר, אבל ככל שאני שר טוב יותר, ככה אני מבוקש פחות". מה עושים מול עולם שאלה חוקיו הלא צודקים? צריך להיות חזקים, וחוסן כלכלי עוזר בהחלט.