איום נוסף נחשף במבצע: התמיכה האמריקאית בצבא לבנון

עדות לכך התפרסמה השבוע בדוח של מכון מחקר אמריקאי, שקבע שחיזבאללה מחזיק כיום בכ־130 אלף טילים מסוגים שונים והוא "השחקן החמוש ביותר בעולם שאינו מדינה". החוקרים הוסיפו וציינו כי הרשימה של הטילים אינה סופית, ומתבססת על מקורות גלויים בלבד, כך שבהחלט ייתכן שמתחת לאדמה קיים ארסנל נוסף. עוד ציינו החוקרים כי הודות לתקיפות של ישראל בסוריה נגד הטילים המדויקים, מדובר על פי רוב בטילים קרקעיים קטנים שמתאפיינים בחוסר דיוק. יחד עם זאת, ולמרות חוסר הדיוק, "המספר העצום שלהם הופך אותם לנשק יעיל", כך לדבריהם. 
 

בנוסף, לחיזבאללה מאגר טילי סקאד הנחשבים למאיימים במיוחד מבחינת יכולת השיגור שלהם. אולם מדובר בטילים שקשה לנייד אותם, להסתיר ולתפעל אותם. "הם לא מעניקים לחיזבאללה יתרון רב", כתבו עורכי המחקר. החוקרים הוסיפו והדגישו כי רוב הטילים שבידי חיזבאללה מכסים שטח קטן יחסית, אולם מחייבים את המטוסים הישראליים לטוס גבוה יותר, וכך בעצם עשויים לצמצם את היכולת של צה"ל לפגוע ביעדים קרקעיים. 
 

ישראל עשויה במצב כזה למצוא את עצמה מתעמתת מול צבא לבנון, שזוכה להגנת המממן שלו - הממשל האמריקאי - בעוד חיזבאללה יורה ללא הרף ומחופר באדמה, מהלך שיחייב את ישראל לפעולה קרקעית מסובכת ומרובת נפגעים. 
 

יורם שוויצר ואופק רימר כתבו השבוע במכון למחקרי ביטחון לאומי שהמנהרות החודרות הן נדבך בתוכנית המתקפה הקרקעית שהכין חיזבאללה ליום פקודה, המכונה בפיו "כיבוש הגליל" ונועדו לאפשר לחוליות של יחידת הקומנדו של הארגון, רדואן, לחדור מעבר לגבול ישראל ולסייע לו להשיג "תמונת ניצחון על ידי השתלטות (ולו זמנית) על יישוב, בסיס צה"ל או דרך ראשית. החוקרים כתבו ששלילת היכולת הזו מחיזבאללה מבססת את העליונות הצבאית של ישראל ומעמיקה את הפער בינה לבין ארגון הטרור באופן העשוי להשליך על מאזן ההרתעה היציב מאז 2006. 
 

כך, למשל, בראיית חיזבאללה, אם ישראל תרגיש מוגנת יחסית מפני האיומים שמציב הארגון בפניה, היא תרגיש בטוחה יותר לפעול נגדו ולאתגר את "הקווים האדומים" שלו על ידי תקיפה בלבנון - מה שיאיץ דינמיקה של הסלמה, כך על פי המכון. כרגע, במרחק של כמה עשרות מטרים עומדים זה מול זה חיילי צה"ל וחיילי צבא לבנון בשקט מתוח ונפיץ. מהלכי ישראל חשופים וגלויים, וכל הפעילות היא למטרה ברורה ומיידית, אך זה רק חלק אחד במערכה מול איראן.

המוקד האמיתי הוא המהלך של משמרות המהפכה של איראן וחיזבאללה לייצור והסבת רקטות לטילים מונחים מדויקים וארוכי טווח על אדמת לבנון.

בסוריה יש לישראל יכולת ולגיטימציה לפעול, וכדי לחזק את גבולות הפעולה יצאה השבוע בתיאום טלפוני של ראש הממשלה ושל הנשיא הרוסי ולדימיר פוטין משלחת צבאית ישראלית לרוסיה. הרוסים מאותתים בדרכים עלובות שהם קשים להשגה, כמו שיגור דרג יחסית זוטר למפגש, אבל ישראל לא באה לחפש חברים אלא לחזק את הקווים האדומים. 
 

כל המתח הזה חושף את הבעיה העיקרית: ההתעקשות של ארה"ב לראות בצבא לבנון גורם שאפשר יהיה להשפיע עליו. בוושינגטון לא רוצים לוותר על שום ערוץ השפעה באזור שנכבש דיפלומטית וצבאית על ידי רוסיה, אבל זה מציב בפני ישראל מגבלה עמומה, מגבלה של ציפיות. 
 

אהוד אולמרט התכחש השבוע באופן מוחלט למגבלות הפעלת הכוח הצבאי של צה"ל במלחמת לבנון השנייה בגלל דרישה מפורשת של קונדוליסה רייס לשמור על ממשלתו של פואד סניורה, אז ראש ממשלת לבנון. אולם השרים שלו ובכירים בצבא זוכרים היטב את ההנחיות שהגבילו חלק ממרכיבי הפעלת הכוח. במלחמה הבאה ישראל חייבת לפעול מהר, חזק ובלי סייגים מול לבנון כדי להביא להפסקת אש מהירה כתוצאה מעוצמת התגובה. 
 

ארה"ב קושרת לנו כרגע יד אחת מאחורי הגב. צריך לעבוד על זה. לפי דפוס החשיבה השולט בוושינגטון, ישראל צריכה להיות צנועה בהתנגדות שלה למהלכים אסטרטגיים של ארה"ב באזור ולהמשיך להכיר תודה על העברת השגרירות והווטו באו"ם. השאלה היא אם זו הרוח שמנחה את ממשל טראמפ גם בעניין אחר: תוכנית המאה לשלום במזרח התיכון.