הלכתי בראש טוב, בחיי. הפסי־כו־לוג החינוכי של הצדיק הקטן שלי רצה לראות את האבא, כדי לוודא שכיפוש לא חד־הורית ומדמיינת שיש לה בעל שכל הזמן עסוק.
"מאמי, אני יכולה לבקש ממך משהו?", היא סחה לי על הסובאח, לפני שיצאה לעבודה.
כן, בטח, במה אני יכול להזיק לך, כפרע?
"אני מבקשת שתתגלח לפני שאתה פוגש את דורון. אתה נראה כמו דאעש עם הזיפים האלה".
למה ככה? אמרו לי שזה מקטין את הפנים שלי על המסך. את יודעת שאני עובד על מסך, נכון?
"יודעת הכל, אז אתה נראה כמו מחבל אבל עם פנים צרות, בסדר? תתגלח, ורד מהטרנינג לפגישה הזו. בשבילי, זה אפשרי?"
בטח, הכל בשבילך. תגידי, כמה זה עולה המפגש הזה שלי איתו? הוא לא מחייב אותך על זה, נכון? אז למה שלא יבוא לקפה מתי שבא לו, ואני אשב איתו כמה שעות שהוא רוצה.
"אני לא מאמינה כמה אתה שטותניק. אולי אתה רוצה גם שיבוא אליך בשבת, כשיוסי מטפל בך במים? רק תבטיח שלא תירדם. די עם השטויות, קבעתי לך ב־10:30 ואל תאחר, אני מבקשת. אשלח לך בוואטסאפ את קוד הכניסה לדלת".
לא אמרת לי כמה זה עולה, כפרע, זה נתון שמאוד חשוב לי, כדי להישאר רגוע עם האוכל ראשים הזה.
"מה זה משנה כמה זה עולה?", היא התריסה. "אני חושבת שזה נחוץ לילד. אני שוב חוזרת, אל תאחר!".
# # #
הגעתי בזמן. התיישבתי על הספה ולמדתי את הזירה. חפיסה של טישו (חסכן הבחור, למה לא עם אלוורה?), ריהוט מינימלי וכורסה לאוכל ראשים.
"שלום רון, אני דורון, שנתחיל?", הוא שאל.
"פתח איזה חלון, עשה לי טובה, אני נחנק כאן ונושם את הווירוסים של כל המפגרים שהיו כאן לפני. צריך זרימה של אוויר ולראות שמיים. היה עדיף גם קצת ים במחיר שאתה גובה, אבל סבבה, נעביר לך. בוא נתקדם.
"מאיפה אתה יודע כמה אני גובה?", הוא חייך, "אשתך ביקשה שלא לערב אותך בעניין הזה".
בסדר, אתה לא חייב, אני כבר אוציא את זה ממנה. איך אמרנו, נתקדם. לשם מה הזמנת אותי? אני מבין שאתה חלק ממערך התמיכה שהקימה כיפוש, כדי שהילד יסתגל לבית הספר. אני, תפקידי במערך הוא לוגיסטי בלבד - אני ממונה על האיסוף מבית הספר כאשר הצדיק מסיים את יומו בסטאלג.
"הזמנתי אותך, כי רציתי להכיר את כל הדמויות שמעורבות בחייו של גיא, זה חלק מהטיפול", הוא השיב.
שמע, יש איזה פרט קטן שמעניין אותי. אם ילד מתחיל עם טיפולים אצל הג'מעה שלכם בגיל 6 וקצת, זה אומר שהוא שבוי שלכם עד גיל 19 לפחות, אני צודק או טועה?
"אתה טועה טעות יסודית", ענה דורון, "כל מטופל הוא מקרה פרטני. יש אחוז גבוה של מטופלים שבכלל לא מגיבים לטיפול. אצל ילדים האחוז גבוה מאוד".
בראש כבר הערכתי מה הסבירות שגיאצ'ו לא יגיב נכון לאיש הזה, אבל לא הצלחתי להגיע להחלטה.
"טוב, יש לי כמה שאלות אליך. מה הציפיות שלך ממערכת החינוך, שבה מבלה גיא שש שעות ביום?"
ציפיות זה לכריות. אני רוצה שהילד יהיה מאושר, שג'מעתו של נפתלי בנט לא תרעיל את מוחו המבריק, שלא יגיע לי בעוד עשר שנים עם פאות ושלא יצטרף לנוער הגבעות. אני חייב להודות שהמערכת בבית הספר עושה את המקסימום להקל עליו את ההשתלבות. עכשיו, לי יש שאלה אליך. כמה אחוזים מתלמידי בתי הספר מגיעים לטיפול, אצלך ו/או אצלכם?
"אין לי נתונים מדויקים, אבל אני מעריך שלא מעט. הילדים כיום הם מאוד מעודכנים, והמציאות שלפיה ההורים טרודים בעבודה שלהם, שדורשת מהם המון שעות ביממה, יוצרת אצלם מתחים ותסכולים".
הילד שלי לא מתוסכל מכלום, אנחנו בשבילו 24/7, איתו ולידו, והוא משתף אותנו בכל.
"כן, את זה הבנתי מאשתך, אבל עדיין הוא כאן. למה אתה מצפה מהמפגשים שלי איתו? ואת הקלישאה על ציפיות לכריות כבר הפנמתי. תן לי משהו שלא שמעתי".
אני מצפה שתתרשם כמוני - ובהקדם - שהילד מאוד עקשן, דעתן, מניפולטור ברמה של אומן בתחומו, ושתסביר לו שזה מה שיש. צריך לשבת בכיתה שש שעות ביום, כי אלה החיים. אלה הן בערך הציפיות שלי.
"תגיד לי, רון", אמר דורון, "התכוננתי לפגישה איתך באמצעות האינטרנט. גם קראתי כמה טקסטים שלך, הקשבתי לחלקים ממשדרים שבהם השתתפת, וההתרשמות הראשונית שלי היא שאתה לא בדיוק הולך בתלם. אם הייתי מפשט את המילים, אתה אוהב להיות אנרכיסט, גם אם אתה ממש לא כזה, ורק משחק את הדמות ככזה".
הבנתי אותך, ושמחתי על האבחנה, אני צריך רגע, אני חייב אוויר צח. תן לי שתי דקות.
# # #
בחצר הדלקתי סיגריה והבטתי בסלולרי, כדי לראות כמה זמן נותר לעינוי הזה. לא זכרתי אם כיפוש אמרה שעה או 50 דקות. יכול להיות שהיא גם לא אמרה.
התחילו להגיע ידיעות על עוד פיגוע באזור עפרה, גם ממד"א. יש נפגעים, ובאבחונים של חובשים בשטח אני קצת מתמצא. אבל אני צריך להיכנס חזרה לאוכל הראשים ולהתרכז בו, אף שאיני מבין למה.
מצאתי אותו בחדרו, גם כן עם הסלולרי ביד. נו, מה אתה אומר? עוד פיגוע. ביבי זה מר ביטחון אמיתי. רק חסר לנו עכשיו איזה טילטילון מלבנון, ואנחנו בסרט אימה. העיקר שכל הציבור מתעסק בשאלה אם משה כחלון זה טוב או רע ליאהוד, עם יוקר המחיה והעלאת מחירי חשמל ומים. צ'מע, אולי אנחנו עם בחירה, אבל בטוח שאנחנו עם פסיכי לגמרי.
הוא חייך ואמר: "בסדר, הבנתי, אבל לא נדבר כאן פוליטיקה. אנחנו חוזרים לדבר עליך ועל הילד".
בסדר, אגב ילד, אני עוד לא מבין את האורגיה של אבל על מות ילדים בפיגועים. זה אסון בלתי נתפס לזוג הצעיר מעפרה, שאיבדו פעוט בפיגוע לפני ארבעה ימים. ההספד של הסבא אכל לי את הלב. דיבור על ילד בן ארבעה ימים, שבמותו קידש את הארץ, ואדוני נתן ואדוני לקח. זה פשוט בלתי נתפס אצלי. למה שאדוני לא רק ייתן? למה שאדוני יאפשר בכלל מוות של תינוק בן ארבעה ימים? אני משתגע מיכולת ההכלה של הציבור הזה ולא בקטע אוהד, על אף האמפתיה לסבל הנורא, אלא משום שהם מקבלים את הדין מישות אחרת. אתה מבין אותי, דורון?
"אני לא יודע אם אני מבין, אבל אני מניח שאתה מביע תסכול מהמצב בכלל, וממצב המשפחה האבלה בפרט. אני לא מתווכח עם תסכול, כי זו תחושה. תפקידי הוא להבין מהיכן נובעת התחושה הזו".
בסדר, הבנתי אותך. אני לא בדיוק בנוי עכשיו לתשאול. בוא נסכם שתמשיך לטפל בגיאצ'ו, תאמר לכיפוש ששיתפתי פעולה ברצון ובששון, וניפגש בהמשך הדרך.
"חכה, יש לי זמן", הוא הגיב. "צא עוד פעם לעשן, קח איתך כוס קפה ותחזור בעוד עשר דקות, אחרי שתתעדכן, כי אני שומע את הסלולרי בכיס שלך שמזמזם. יש לי פה כמה דברים לרשום לעצמי, תחזור ונמשיך".
# # #
שוב חזרתי לחצר וחשבתי לעצמי מתי מישהו עם קצת היגיון יפנים שלוחמה בטרור זה מקצוע שאינו מתאים לכל חייל קרבי, אלא לשוטרים בקבע במג"ב, למשל. נכון שלוחמים מקצועיים ומיומנים עולים הרבה יותר כסף מחיילים בסדיר, וצריך לחסוך כדי לקנות F-35 וכמה צוללות וספינות משמר על אסדות הגז. רק כמה מיליארדים, שיהיה לחבר'ה ממה לגנוב. חבל שאני לא בפארטייה, היה עוזר לי מאוד כמה מאות אלפים מהחאווה.
אבל אני באמת מחכה לקיבינימט הביטחוני־מדיני שישנה את המצב. כל עוד נהרגים חיילים ואזרחים באיו"ש - כי הסכנה של ירי מרכב חולף בידי רוצחים זוהתה כמה שניות מאוחר מדי - המצב לא ישתנה. אני באמת מתגעגע לסבנטיז, שבהן מחבלים רוצחים לא היו מגיעים למעצר, ולא היו מאות פינגווינים שעסוקים במניעת הרס ביתו ובית קרוביו. היה פיגוע? לפני שהפינגווין ידע בכלל - ה־D־9 השכיב את בית המשפחה - וגם כמה בתים ליד, מההתלהבות שלנו. זו לא חשיבה של שמאל־בוגדני־נאצי־פלשתינו, או ימין־פאשיסטי־נאור־משיחי. זה פרגמטיזם. טובי השמאלנים הבוגדים, כפי שמגדירם הילד־של־כולנו, משיח בן דוד יאיר הנסיך, הורידו כאן כפרים שלמים שמהם יצאו רוצחים.
כשאני שומע את חברי קולקציית האפסים, עם כיפות ובלעדיהן, מדברים שטויות עד כמה צה"ל הוא צבא מ־ו־ס־ר־י, בא לי להקיא. כי מוסר זה שם דג, ובמציאות, בטרור - שהמלך ביבי מתגאה שכבר חיסלנו אותו - נהרגים יותר אזרחים וחיילים, שלא יודעים להתעסק עם טרור. מאגם הדרעק כולו לא ניוושע. מלחמה/לוחמה/ביטחון זה מקצוע שלא מתאים לחובבנים כמו סמוצ'קנע וחבריו או תמי־מאמי ממרצ עם זכויות אדם. זכותו הבסיסית של אדם היא לחיות, בכל מחיר שיידרש. למ־ו־ס־ר אין מקום בכלל.
לא שמעתי שהאמריקאים, הבריטים, הצרפתים, הגרמנים והרוסים מתגאים כמה הם מוסריים. וקומראד פוטינא מעולם לא טען למוסריות יתר. ואם היה טוען, אף אחד, גם ברוסיה, לא היה מאמין לו.
אז אנשים מתבזבזים, וכאן עסוקים בפוליטיקה בגרוש. מה עם מוישה כחלון? שואלים בבתי הקפה, הוא יעבור את אחוז החסימה בבחירות? כי את מחירי הדיור הוא לא הפחית ובחודש הבא יעלו מחירים. ומה קורה עם יובל "המבולבל" שטייניץ? יש הבטחה לציבור שהוא גם קיים? הוא הרי הצהיר מול כל מיקרופון אפשרי שעסקת הגז תעשה אותנו לעשירים. לעת עתה, רק החברים הטייקונים של דיירי אגם הדרעק ממשיכים לעשוק את הציבור ולהרוויח מיליארדים.
הו, הנה, הם התעוררו והתחילו להפגיז. יריב לוין סבור שעכשיו זה זמן לחקיקה כדי להסדיר את חוק הסדרת ההתיישבות הצעירה באיו"ש. ממש עכשיו, כאשר הדם טרם נספג בכביש בעפרה ובגבעת אסף. אז אולי לפני שמסדירים, שמישהו ידרוש מקטאר להפסיק עם מיליוני הדולרים לחמאס? הכסף אצלנו זה המזבח, יש תעשייה של הסדרה, שהחליפה את תעשיית השלום. וביבי מאוד מודאג, כי כל פיגוע כזה פוגע באלקטורט, ואולי איזה מנדט ינשור לנפתלי הגבר, שגם מחכה לרקוד על הדם. קמפיין הבחירות של שתיית קפה עם חיילינו ואכילת פלאפל אצל עמר בקריית שמונה, שווה לתחת נכון לרגע זה. שני פיגועים קטלניים בתוך ארבעה ימים זה רע לבלפור. רע מאוד.
# # #
אגב בלפור, מה עשתה "השליחה המדינית", הקיסרית שרה, בגואטמלה? לפי מה שראיתי בחדשות, היא מסרה את הטלפון שלה לנשיא, כדי שביבי יגיד לו "היי". בשביל זה לטוס עם כל המערך? אי אפשר בסקייפ? מה הגברת קיסרית מבינה במדינאות? המציאות שלפיה היא ישנה לצד מדינאי אינה מספקת כדי להפוך אותה למדינאית. זו עובדה, גם אם היא והוא חושבים אחרת.
גלישה מהירה בטוויטר מגלה שבנוסף לבעיות הביטחוניות, יש לביבי גם בעיה קלה עם המחאה בהתהוות. אם יאיר'קה החתיך לובש את האפוד הצהוב כי יקר לו בווילאז' בתל אביב, זה באמת שוס אמיתי, אבל מה לא נעשה בשביל השלטון? כל אדם חייב לשאול את עצמו, ללא שום שיוך או אג'נדה פוליטית, אם בעת הזו ניתן לסמוך על כל אחד מראשי המפלגות תאבי השלטון והכוח. התשובה בכל חישוב חשבוני תהיה שלילית, כי אף אחד לא דומה לכלום ושום דבר. לדבר על "אני, ואני, וכמובן שאני", באמת שכל אחד יכול. אלא שאם מתמקדים רק בדיבורים, אז ביבי אלוף אמיתי. כלום בעשייה, כלום באמינות, אבל בדיבורים, ספינים מגעילים, הבטחות והצהרות חסרות כיסוי - צ'מפיון.
טוב, גם מירי רגב התחילה לצייץ על לרוצץ את ראש הנחש, וכנראה שהיא לא הבינה את הטקסט למסרים שהיא רוצה להעביר, אז היא כותבת שטויות. אם אני אמשיך לעיין בטוויטר, אז אני עלול עוד להגיע לציוץ של נאוה בוקר. אגב, באיזו עוד סיטואציה אייל גולן היה מקבל פרס? בסדרררר הוא לא הועמד לדין על הפות־מוביל, אבל בעבירות מס הוא הורשע, נכון? אין לנו כאן מספיק זמרים להוקיר, שטרם הורשעו בהעלמת מסים? אולי לא, לך תדע.
# # #
יאללה נחזור לדורון, ונסגור את הפינה, כדי לדווח לכיפוש שעמדתי במשימה.
חזרתי, בנאדם, יש עוד משהו שאתה רוצה לשאול אותי?
"כן, האמת שהרבה שאלות. אבל אתה נראה לי טרוד. סיכמתי עם אשתך שאנחנו ניפגש שלושתנו כל כמה שבועות, כדי לראות אם יש עקומת שיפור. גם נפתח קבוצת וואטסאפ לשלושתנו. מתאים לך?"
אם אנחנו מתכתבים בוואטסאפ, למה צריך להיפגש? אתה הרי רואה את האמא כשהיא מביאה את הילד. בוא ניתן תקופה של חודשיים, נעריך מה קורה עם גיאצ'ו, ונחליט מה הלאה.
"זה לא עובד כך, רון. תבין שאתה חלק מהטיפול, חלק חשוב מהטיפול. אגב, אתה היית פעם בטיפול פסיכולוגי?"
מה קרה לך, עשרות אוכלי ראשים כמוך ניסו לפענח מה עובר לי בראש, כולם נכשלו. אצלי זה כמו שורה בשיר על גבעת התחמושת של להקת פיקוד מרכז. אתה צעיר, אז אולי אינך מכיר: "לירדנים הייתה שיטה". אז גם לי יש שיטה: אני אומר לכם את מה שאתם רוצים לשמוע, כדי שתרדו ממני. מה אתה מחייך? נראה לך שאני אשב אצלך פה על הספה ואתחיל לייבב? אח שלי יקר, יש לי הרבה מטפלים: אהרל'ה, רוברט, טעטע, שלומי, פולו, ביניומין, שימון, יוסי וברזי, ועוד כמה שהם בכוננות ספיגה. הא, יש לי גם את דאפצ'ו ומריומה, שהן על תקן קצינות ביקור. הן באות להתרשם שהפציינט לא עושה שטויות. שחרר אותי באמש'ך. אבל לפני שאני מתפייד, יש לי בקשה אליך, תאמר לכיפוש ששיתפתי פעולה, כי שנינו הרי לא רוצים שיתנפחו לה הוורידים בצוואר. הבנת אותי? מה אתה אומר?
"אני לא אומר לה כלום, כי זה לא תפקידי, והיא גם לא תשאל. תתפלא, אבל אשתך מודעת לגבולות ולמגבלות של התפקיד שלי בטיפול בגיא. אז ניפגש. כל טוב".
נכנסתי לאוטו וטלפנתי לכיפוש.
"נו איך היה? אני מקווה שלא היית ציני והסתלבטת עליו. אתה יודע כמה זה חשוב לי".
בטח, חיים שלי. את יודעת מה, בעקבות השיחה איתו, אני שוקל ללכת לאוכל ראשים של זקנים בגילי. לא חינוכי, אלא קליני, של הביוקר. רק נחכה עם זה קצת, שיהיו כמה לירות פנויות לזה.
"אוי מאמי, אני חולה עליך. איזה כיף. תשאיר לי את העניין הכספי. אני כבר מבררת בשבילך על כמה מומחים".
כיפוש, לא עכשיו, חכי אחרי פברואר. אני לא לחוץ, זו רק מחשבה שעלתה לי.
"מאמי, חיים שלי. שבוע הבא כבר תהיה לך פגישה. זה עלי".
טוב, נראה, אני אחזור אלייך.