שני מקבלי ההחלטות המרכזיים בפרשיות ראש הממשלה, פרקליט המדינה שי ניצן והיועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט, צופפו השבוע שורות והבהירו שלוח הזמנים שהיה, איננו עוד. על פי ניצן, שדיבר ביום רביעי בוועידת גלובס לעסקים, הפרקליטות כבר עמוק בשלב ההכרעה. רוב הדיונים כבר התדיינו, התרחישים התרחשו, הישיבות ישבו. הכל ממתין כעת ליועץ. האמת היא שזה הגיוני. אין שום סיבה לטרחן עכשיו את המערכת בעוד חודשים של התלבטויות.
הפרקליטות הייתה מעורבת בהליך החקירות עד צוואר: עקבה, אישרה, פיקחה וליוותה כל שאלה שנשאל כל סגן עד. הכל ברור ומוכר. מה שנשאר עכשיו זה להתחיל את הדיונים אצל היועמ"ש עצמו (בשבוע הבא). ברביעי בלילה הודלף שהפרקליטה המלווה, ליאת בן־ארי, ממליצה על שוחד (בתיק 4000, כנראה גם בשאר התיקים), ושדעתו של פרקליט המדינה ניצן זהה. נשאר רק מנדלבליט. הוא הפוסק האחרון. הכדור במגרש שלו. כדור שלג, שמצריך גם כמות מסחרית של כדורים נגד כאב ראש, בחילה והתקפי חרדה.
מנדלבליט מפחד. רואים את זה, מריחים את זה, מבינים את זה מהתנהגותו, מהשתדלותו להוכיח שלא, מהמאמץ המיוזע של סביבתו לבנות לו הילה של "יקוב הדין את ההר". יותר הגיוני שהדין יקוב בסוף את מנדלבליט. המאמץ ליישר קו עם שי ניצן מיותר. כבר אירעו מקרים, לא מעטים, שבהם היועמ"ש הפך את המלצת פרקליט המדינה.
המוכר ביותר שייך גם הוא (איך לא) לנתניהו, כשפרקליטת המדינה עדנה ארבל המליצה להגיש כתב אישום בפרשת עמדי והמתנות, בעוד היועמ"ש הרחום וחנון אליקים רובינשטיין החליט שמכיוון שנתניהו פרש מהחיים הפוליטיים ונעלם מהזירה, אין סיבה לגרור את המדינה למשפט מייגע. כל מי שמאמין שיש כאן קשר של ה"דיפ סטייט" במימון הקרן החדשה וג'ורג' סורוס להפלת "ראש ממשלה מכהן" ורעייתו הכוהנת, יסור נא לארכיון ויקרא את חוות הדעת הציבורית שכתבה אותה עדנה ארבל בסיכומן של הפרשות ההן. עוד מעט 20 שנה אחרי, ושום דבר לא השתנה.
הטור המלא במעריב סופהשבוע