ביום שני נפגש ראש השב"כ נדב ארגמן עם חוסיין א־שייח', "השר לעניינים אזרחיים" ברשות הפלסטינית ושליחו של אבו מאזן. הפגישה הוצגה כניסיון "לדון בדרכים להפחית את המתיחות", תוך הטעמה שראש הרשות הנחה את אנשיו לשמור על התיאום הביטחוני עם ישראל. כמה פסטורלי ומעודד.
והנה, באותן שעות שבהן קיבלו בכירינו "מסר של הרגעה" מרמאללה, פרסם שר החינוך הפלסטיני סברי סידם הנחיה למורי בתי הספר. הוא הורה להעלות על נס בכיתות את פועלה של משפחת אבו חמד, זו שביתה נהרס על ידי צה"ל יומיים קודם לכן במחנה הפליטים אל־אמערי שליד רמאללה. אכן, מורשת מפוארת מנחילה מערכת החינוך של אבו מאזן לדרדקים. הבית נהרס לאחר שהושלכה ממנו הלבנה הקטלנית על ראשו של לוחם דובדבן רונן לוברסקי והרגה אותו. המשליך הוא לא אחר מאשר נצר למשפחה המהוללת - אסלאם אבו חמד.
הרוצח הצעיר הזה הוא חוליה נוספת בשלשלת המחבלים של המשפחה, כולם אנשי פת"ח. ומה שהכי צריך לעניין את ראש השב"כ הישראלי הוא אותו חלק במורשת שבמסגרתו נרצח ב־1994 רכז השב"כ נועם כהן על ידי עבדל מונעם אבו חמד, בן המשפחה. איזו סגירת מעגל.
לא לחינם זכתה אמו של עבדל מונעם לכבוד מלכים ברשות, כמודל הערצה וחיקוי במערכת החינוך וההסברה. חוץ מהרוצחים אסלאם ועבדל מונעם, יש לה ארבעה צאצאים רוצחים נוספים שמרצים מאסרי עולם מצטברים בגין פיגועי טרור. ביניהם נאסר אבו חמד, מי שחיסל באופן סדרתי אנשים שהורשעו על ידו ב"שיתוף פעולה" עם ישראל. קורבנותיו היו אומללים שנטען כי שיתפו פעולה עם השב"כ של נדב ארגמן.
השיעורים שמעבירים שלטונות רמאללה לתלמידים, המצטווים לצעוד בדרכה של משפחת אבו חמד, הם לא תופעה חדשה. האם המיתולוגית קיבלה בעבר אותות כבוד מאבו מאזן ואפילו הובילה את הקמפיין הפלסטיני באו"ם. לכן גם לא מפתיע שמחמוד עבאס, מי שחתום איתנו על הסכם שלום, הכריז השבוע שהרשות הפלסטינית תבנה מחדש את בית אבו חמד שנהרס, בית המופת הפלסטיני. קימום הבית יהיה מובן מאליו ויתוקצב מאותו מקור שממנו מגיעים כל סכומי העתק שמחבלי המשפחה הזו מקבלים - מכספי המסים שאנחנו מעבירים לפלסטינים. על פי הדיווחים, עד היום הם קיבלו מהרשות כ־3 וחצי מיליון שקל.
בדרכם של הרוצחים
בשבועיים האחרונים, שבהם פיגוע רדף פיגוע, אפשר היה להבחין שוב בדרכים היצירתיות שבהן שותפינו להסכמי השלום "מפיגים את המתיחות". מיד עם חיסולו של סלאח ברגותי, איש חמאס שהשתתף ברצח התינוק עמיעד איש־רן בעפרה, פצחו דובריו של אבו מאזן בהתקפה חריפה על ישראל. הם העלו את הרוצח לדרגת שהיד, מודל לחיקוי, ובאותה נשימה הם זעקו נגד "החיסול בדם קר" שביצעה ישראל, תוך שהם קוראים לחקירה בינלאומית נגד "פשע המלחמה" הזה.
אותה תופעה ניכרה גם כלפי מותו של אשרף נעאלווה, המחבל שרצח בברקן את קים לבנגרונד־יחזקאל וזיו חג'בי וחוסל ליד שכם. גם הוא הפך אוטומטית לשהיד פורמלי, וגם עם דרכו התפלצתית הזדהתה הרשות באופן פומבי. מספר ימים לאחר מכן, כשנהרס החדר שלו באותה פעולה אומללה ומסורסת שביצע צה"ל, הבטיחו דוברי ארגון פת"ח בטול כרם לבנות הכל מחדש, כמו את בית אבו חמד. ואילו במהלך הריסת בית אבו חמד באל־אמערי, בתחילת השבוע, התגלתה הרשות בכל הדרה. הטלוויזיה הפלסטינית פתחה קו שידור ישיר מהמקום, ובכירי הרשות התחרו זה בזה בשאלה מי יזדהה יותר עם הרוצחים ויסית בצורה מדממת יותר נגדנו.
הקו הדומיננטי בדברי ההסתה של הרשות לא הסתפק בשבועה ללכת בדרכי הרוצחים. נוספה לו, כרגיל, הדה־לגיטימציה הבוטה וההטפה לרצח "מתנחלים". כי אם לגבי רצח יהודים "סתם" המסר מבוטא בצורה משתמעת, הרי שלגבי יהודים המתגוררים ועובדים ביו"ש וירושלים, המסיכות מוסרות. לכן גם הרצח הכפול בברקן וגם הרצח בעפרה זכו למחיאות כפיים סוערות. הן היו תוצאה טבעית של האש והגופרית שדוברי הרשות שופכים על "המיליציות החמושות", "הנאצים החדשים" - ה"מתנחלים", שדמם מותר. כך בכירי הרשות כמו מחמוד אל־עאלול, סגנו של אבו מאזן, קוראים להגן על הפלסטינים מפני "פשעי המתנחלים" ובאותה נשימה משבחים את מי שרוצח אותם.
מהפסיפס הזה אסור להשמיט את המתקפה הרצחנית של רמאללה על מוכרי הקרקעות ליהודים, שנמשכת במלוא עוזה. עיסאם עקל, תושב ירושלים ואזרח אמריקאי ש"נחשד" במעורבות בעסקת מכירה של מבנה ליהודים, עדיין מוחזק במעצר ברמאללה, כששלטון אבו מאזן ממשיך לצפצף גם על ירושלים וגם על וושינגטון. ובה בעת, העקבות של רוצחי סוחר הקרקעות אחמד סלאמה בג'לג'וליה, מובילות לרמאללה. זוהי הדרך הפלסטינית הייחודית ל"הפחתת המתיחות".
להרוס את הקונספציה
אדם שפוי והגון ישאל את עצמו איך אפשר בעת ובעונה אחת להסתודד עם ראש השב"כ הישראלי ולהבטיח "שיתוף פעולה ביטחוני", ומצד שני להוביל מערכה הסברתית שמשבחת את מי שרוצח אותנו. עוד יתמה איך ייתכן שישראל מטפחת את מי שמטיף לרצח ישראלים ומחנך את העם שלו ללכת בדרך של משפחת אבו חמד. ואיך מסוגל ראש השב"כ הישראלי לעמוד בקשר עם מי שממשיכים לצוד ולחסל את מוכרי הקרקעות לבני העם שלו עצמו?
מדובר בדיאלקטיקה ישנה שמאפיינת מחלקות סגורות, כזו שלא ניתן לעכל אותה באמצעות היגיון ישר. על התסמונת חתומים, כמובן, ממציאי קונספציית אוסלו, אבל יש להם ממשיכי דרך אדוקים, בראשם ראשי מערכת הביטחון וראש הממשלה הנוכחי, שלא לדבר על חסידים שוטים רבים בעיתונות. אלו ממשיכים לטפח את שיבוש הדעת המדמם הזה מכל משמר. לכן הם גם המשיכו לגונן בשבועיים האחרונים על אבו מאזן ומשטרו. כך, מרבית העיתונות לא דיווחה על ההתנהלות של הפרטנרים, ומי שהביא קמצוץ מהטירוף הפלסטיני, הציג אותו בצבעים מגוננים ומתפתלים, מקפיד לעורר הבנה וסימפטיה למצוקת ממשיכיו של ערפאת.
בד בבד, קומץ החסידים האדוק של החזון המשיחי תקף את הממשלה ביתר שאת, על כך שהיא מחזקת את חמאס ומחלישה את אבו מאזן. הביקורת על הרפיסות מול עזה מוצדקת, אבל המשוואה שמחייבת לפגוע בישות העוינת מדרום ובאותה נשימה לבצר את הישות העוינת מרמאללה ניתנת להבנה רק במסגרת אשפוז פסיכיאטרי.
במסגרת הטיפול במוסד הסגור תעלה התפיסה הנפתלת, שנשמעת גם במסדרונות מערכת הביטחון, שלפיה צריך לאפשר לאבו מאזן "לשחרר קיטור", כדי שהוא ואנשיו יוכלו לעזור לנו ביטחונית. איך מתבטאת העזרה הביטחונית כאשר באותה נשימה "העוזרים" מהללים בשיטתיות את מי שרוצח בנו ומנסה לגרש אותנו מכאן? ואיך אפשר לסמוך על סיוע ביטחוני ממי שהיה מושלך מזמן מהגגות על ידי אנשי חמאס, אלמלא הנוכחות המאסיבית שלנו בשטח?
לכן הגיע הזמן שראש השב"כ ויתר מובילי מערכת הביטחון יחפשו לעצמם חברים אחרים. ואת בכירי הרשות הפלסטינית יחזרו לראות רק דרך כוונת הרובה, או כשינופפו להם לשלום בדרכם חזרה לתוניס.