גז עצבים: שום דבר מפתיע, חוץ מגובה ההתייקרות, לא נכלל בהודעת רשות החשמל ששוגרה במחשכים, באישון ליל 2 בדצמבר, על הכוונה להקפיץ את מחירי החשמל. התעריף העדכני - 49 אג' לקילוואט לשעה - אמור היה להיות סתם עוד מספר. מנהל הרשות, ד"ר אסף אילת, האחראי למחירים, פועל משיקולים מקצועיים בלבד. טבלאות האקסל שהכין הצביעו על המחיר העדכני בהסתמך על נוסחה המתחשבת בהתייקרות מוצרי הדלק בעולם, ההשקעות באנרגיות מתחדשות ועוד.
מה שבכל זאת הפתיע הוא שבישראל של עידן המחאה הפסיקו לשתף פעולה עם טבלאות. לובשי האפודים הצהובים יצאו לרחובות כמו במרוץ שליחים, כשלפיד מחאת יוקר המחיה הועבר אליהם. לצהובי האפודים אין שום כוונה להיעתר להמלצת כחלון לפשוט אותם.
ד"ר אילת הוא בחור נעים הליכות. אבל כשהשליך לאוויר את פצצת המחירים, הוא נהג כמו ילד שובב שזרק פצצת מים וירד למחתרת. איש, אפילו לא הוא, לא שיער איזה רעש ייווצר. רעידת האדמה התעצמה בעקבות הודעת אסם על ייקור מוצריה. הסערה הפכה למושלמת. כחלון, שמיתג את עצמו כאביר יוקר המחיה, רצה לברוח מבשורה, אבל זו רצה אחריו בשיא האנרגיה והדביקה אותו. מקורביו טענו ובצדק שהאחריות המיניסטריאלית לרשות החשמל היא של משרד האנרגיה. אלא שהשר יובל שטייניץ, שאימץ את ההתייקרות, אינו בדיוק האיש שיילחם למען הצרכנים.
מי שכאמור נאלץ לנקות אחריו היה שר האוצר, כי הצרכן לא בודק בדיוק מי אחראי להתייקרויות, ומפיל את התיק אוטומטית על מי שנתפס כאביר יוקר המחיה. לכחלון לא תעזור העובדה שלאחר מינויו הודיע על נבצרות מטיפול בנושאי אנרגיה בגלל חברותו עם טייקון הגז קובי מימון. מתווה הגז תמיד יידבק איכשהו לכחלון. כשהספין של הקמת ועדה בראשות ירון זליכה לא פעל, התעשת שר האוצר במהירות ועבד בכל השבוע האחרון להכנת תגובה אנרגטית הולמת. כצעד ראשון הודיע על הארכה בשנה של ביטול מכסי ייבוא בהיקף 1.5 מיליארד שקל.
מאין יבוא הכסף, רק אלוהים יודע. באוצר טוענים שהכסף שוריין כבר בתקציב 2019, אבל מעניין שלא שמענו על כך עד היום. תקציב 2019 ממילא מחורר ככברה, ובינינו, מה הם עוד 1.5 מיליארד שקל לכאן או לכאן? בנוסף הוא השמיע דרך התקשורת שלל איומים כלפי מונופולים שיעזו להעלות מחירים, בדומה למקורבו זליכה. האיומים עשו את שלהם, ואסם מיהרה להתקפל, בין השאר מחשש לחרם צרכנים. זה קרה בפגישה לילית באמצע השבוע עם הנהלת החברה. מערך יחסי הציבור של אסם מטופל על ידי גיתם, שאנשיה מחוברים לצמרת האוצר. לא מן הנמנע שמאחורי הקלעים התנהלו מגעים לפתרון הבעיה. אסם הודיעה רשמית שהיא דוחה את ההתייקרות, אך אינה מבטלת אותה. התיאבון בא עם האוכל, וכעת על המוקד מוצרי החלב של תנובה.
את כל החזיתות האלה ניהל כחלון בחוסר חשק בשבוע תקשורתי במיוחד, שלו ושל מקורביו. לא היה אולפן טלוויזיה שבו לא דיבר. לא היה שום כינוס, אירוע או הופעה פומבית אחרת שהחמיץ.
השבוע נשמעו "המלצות מקוריות" של פוליטיקאים לפתרון משבר החשמל דרך הפרת ההסכמים עם חברות הגז. בהתעלם משפע האינטרסים הפוליטיים, נזכיר שמתווה הגז המקורי נתמך בידי כל הדרגים המקצועיים, ובראשם נגידת בנק ישראל קרנית פלוג. זה המקום להזכיר שללא המתווה, הגז מקידוח "לווייתן" היה נותר בקרקעית הים ולא היה מתחיל לזרום בעוד כשנה.
ובדיוק כמו לפני שלוש שנים, גם השבוע נחצו המחנות בין תומכי המתווה למתנגדיו גם בתקשורת וגם בפוליטיקה. בתקשורת, כצפוי, "דה מרקר" נגד המתווה, ו"ידיעות אחרונות" בעדו. ובפוליטיקה - ח"כ שלי יחימוביץ', איתן כבל ואבי גבאי מהמחנה הציוני קוראים לביטול המתווה, ובליכוד שטייניץ ואמיר אוחנה מתנגדים ביטולו.
האינטרסים התנקזו השבוע לוועדת הכלכלה, ואיתן כבל הפיק ממנה את המיטב. בוועדה מכרו לנו אפשרות להוריד את התעריפים ב־20%, אלא שמדובר באגדות אורבניות. הגז מהווה 18% בלבד מעלות ייצור החשמל. גם אם המחיר מ"תמר" יצנח לדולר ליחידת חום, לא נגיע להוזלה של 20%.
בכל אופן, פתיחת מתווה הגז תהיה טעות פטאלית. למי שמכנים את רווחי חברות הגז "חזיריים" מומלץ לסתום את האף וללכת הלאה. ממשלה שתפר היום את ההסכמים עם בעלי קידוח "תמר" תישאר מחר גם ללא קידוח "לווייתן". כבר היום יצא לישראל שם של מפרת הסכמים סדרתית, מה שמוציא לחברות הבינלאומיות את החשק לחפש אצלנו גז, למרות השטיח האדום הנפרש לפניהן.
אם כן, מה הפתרון למכת תעריפי החשמל בשווי 1.5 מיליארד שקל? אין פתרון פלא, והיציאה היחידה האפשרית מהפלונטר היא טכניקה של פריסת תשלומים, המאפשרת להרוויח זמן עד הבחירות הקרובות. זה יכול להיות דרך ויתור של המדינה על הכנסות ממס הבלו. זה אפשרי אם יידחו פרויקטים של חברת החשמל (במסגרת הרפורמה המדוברת).
לחלופין אפשר להזרים עירוי פיננסי ממשלתי ישיר לחברת החשמל. הופנם כבר שב־1 בינואר לא יתייקר החשמל ב־8%, ב־6%, וגם לא ב־4%. אפילו נתניהו הודה בכך בוועידת העסקים של "גלובס". ההנדסה הפיננסית תעשה את שלה, ובימים הקרובים נתבשר על אחוז הרבה יותר נמוך. כחלון התמחה בפריסת תשלומים כמקובל בגיהוץ כרטיסי האשראי. הוא פרס לפני שנתיים את תוספות השכר במגזר הציבורי בתמורה לתשלום ריבית נשך. כפי שראינו, גם העלאת מחירי מוצרי אסם לא בוטלה אלא נדחתה. אז למה לא לעשות זאת גם בעניין תעריפי החשמל?
אף שפתרון לא מקורי זה מעורר אי־נוחות בלשון המעטה, מי שרוצה לחלק מתנות בעשרות מיליארדי שקלים בלי להעלות מסים ופוחד מהעלאת תעריפים, סופו שיגיע לשוק האפור - וכולנו נשלם את המחיר. אם מפלגת כולנו תתחזק פוליטית בבחירות, כחלון ימונה מחדש לשר האוצר, והמחיר ייגבה ישירות ממנו. אם המחנה הציוני תצטרף לקואליציה, שר האוצר המיועד מטעמה יהיה גבאי, שמת לקבל את התפקיד. אז נוכל לראות איך גבאי מיישם את ההמלצות שלו עצמו.
2019 כבר כאן
מנהל רשות המסים ערן יעקב נוהג באחרונה לבקש מהנוכחים בהרצאותיו שישלפו את הארנק, ואז הוא שואל אותם כמה מזומן הם מחזיקים. התשובה בדרך כלל היא כמה מאות שקלים. על שאלתי הוא ענה שאינו מחזיק יותר מ־150 שקל, וזה במקרה שאשתו לא לקחה את הכסף.
השאלה רלוונטית מאי־פעם על רקע חוק הגבלת השימוש במזומן, שייכנס לתוקף ב־1 בינואר 2019. החוק יאסור עסקאות במזומן בין אנשים ביותר מ־50 אלף שקל ובין גופים עסקיים ביותר מ־11 אלף שקל. חיים הכט יסביר בדבריו, המזכירים שפת חירשים, את משמעות החוק.
עם כל הרצון הטוב, יהיה קשה עד בלתי אפשרי ליישם את החוק, ולדעתי בסופו של דבר הוא יהפוך לאות מתה בספר החוקים. נראה את חוקרי רשות המסים מצליחים להתחקות עם כוח האדם המוגבל שלהם אחרי עסקאות במאות אלפי שקלים בבקה אל־גרבייה או בסמטאות מאה שערים.
חוק המזומן הוא אחד המהלכים שייכנסו לתוקף ב־1 בינואר. בכל תחילה של שנה אזרחית נכנסת לתוקף סדרה של הוראות וחוקים חדשים, בדרך כלל מטעמי נוחות חשבונאית הכרוכה בסגירת המאזנים. על הפרק הפעם: תוספת 1,000 שקל לשכר חברי הכנסת ממשכורות ינואר, התייקרות סדרת מוצרי צריכה (וכנראה גם החשמל והמים) ועוד. אני מעוניין להתמקד בשינוי נוסף, אולי לא כל כך משמעותי מבחינה כלכלית אבל בהחלט מעניין, והוא חוק הטיפים.
השבוע ביקרתי במסעדה, ובחשבון שהוגש הופיעה השורה "מס כחלון", בגובה 2 שקלים. ציון שמו של שר האוצר נועד להזכיר כי מדובר בחלק מגזירת המס הרטרואקטיבי בגין העסקת עובדים. אזכור השם כחלון נועד לסייע להפנמת הבעיה של בעלי המסעדות. חוק הטיפים הוא גזירה נוספת, הנובעת מפסק דין המתייחס לטיפ שמקבלים המלצרים כהכנסה לכל דבר ועניין. פסק הדין מפר את האיזון העדין שהתקיים בין בעלי המסעדות למלצרים והניח ל־100 אלף מלצרים בישראל (בדרך כלל סטודנטים) להתפרנס בכבוד.
שי ברמן, מנכ"ל איגוד המסעדות שניהל מלחמת חורמה בגזירה החדשה, אמר לי: "המלצרות סייעה לצעירים לצלוח את התקופה הסטודנטיאלית בדרך לקריירה הבאה. לדאבוננו, כשהם יראו בינואר את תלוש השכר החדש, הם יתאכזבו. אני חושש שהפסיקה תשפיע לשלילה על המלצרים ועל טיב השירות שנספק ללקוחות".
הקרב על הוועד
הפרסומים התכופים על הקדמת הבחירות מעודדים חלק מארגוני העובדים לתפוס טרמפ של הרגע האחרון בניסיון לשפר עמדות. השבוע החלו צעדים ארגוניים בלשכת ההוצאה לפועל (רשות האכיפה והגבייה). סכסוך עבודה בנס טכנולוגיות מתוחזק כבר תקופה ארוכה. גם עובדי המחשוב בבנק הבינלאומי הצטרפו למסוכסכים. אם לא יחול שינוי ברגע האחרון, יכריז בקרוב ועד העובדים בבנק לאומי על סכסוך עבודה לנוכח הסחבת במגעים להסכם שכר חדש.
ויש סכסוכים העומדים להסתיים, כגון הסכסוך הממושך עם מכבי האש ועם העובדים הסוציאליים. המאבקים על שיפור תנאי השכר לגיטימיים, ומומלץ לחבק את העובדים בחום. הדבר נכון במיוחד בנוגע לקבוצות העובדים המוחלשות. גם לגיטימי לנצל בזמני הבחירות את יכולת המיקוח. אלא שכאשר מדובר במגזר הפרטי, יש לצרף כוכבית. ראשי הוועדים, שהם אנשי ציבור, חייבים להפנים שהם יודעים איך נכנסים לסכסוך עבודה אבל לא תמיד יודעים איך יוצאים ממנו. סימני השאלה גדולים, ולא פעם הפתרון המיוחל יימצא רגע לפני הכרזת השביתה.
באחרונה הופתעו עובדים לגלות שבמקרה של שביתה, ההנהלה מקזזת את ימי השביתה, ושכרם (תרתי משמע) יוצא בהפסדם. חלק מהמעבידים גם מסרבים להשלים את ימי השביתה על חשבון ימי החופשה. קרן השביתה של ההסתדרות מנוצלת, אבל לא בנדיבות.
כמה דוגמאות. לפני שבוע חזרו לעבודה 700 עובדי בנק אוצר החייל בתום סכסוך עבודה מתוקשר אך מיותר הנוגע למיזוג עם הבנק הבינלאומי. העובדים שכרו את שירותיו של ירון זליכה, אימת המונופולים, והגיעו אפילו לוועדת הכספים של הכנסת.
בפתרון שהושג הוחלט כי המיזוג יבוצע במתווה שהוצג עוד בספטמבר תוך שיתוף הוועדים והעובדים, והחלת הסכמי השכר בבינלאומי על עובדי אוצר החייל. 65 עובדי מטה שיפרשו יקבלו פיצויים מוגדלים של 270% בתוספת מענק, כולל תוספת שכר של 3%. אני מפרט את תנאי ההסכם, מכיוון שזה בדיוק מה שהוצע לוועד לפני חודשיים, אז בשביל מה כל הרעש? למרבה הצער, הנהלת הבנק לא הייתה מוכנה לוותר, והיא תנכה משכר העובדים את ימי השביתה בלי לאפשר לקזז את ימי החופשה. כדי למנוע מהם מצוקה פיננסית, יקבלו העובדים הלוואות גישור.
אין זה המקרה הראשון שבו ההנהלות מתעקשות והוועדים מתקפלים. 350 עובדי קרנות הפנסיה הוותיקות פתחו לפני כחודשיים בסכסוך עבודה על תנאי העסקתם. בתחילת החודש הם חזרו לעבודה ללא שום הישג. קרן השביתה של ההסתדרות מימנה שני ימי שביתה בלבד. השאר הועמס על העובדים, וגם הפעם לא הותר להם לקזז ימי חופשה.
המקרה האקטואלי יותר הוא סכסוך העבודה בבורסה לניירות ערך. לפני שלושה חודשים דרש הוועד לפתוח את הסכם השכר ולקבל מענק הפרטה, נוסף על ששת האחוזים ממניות הבורסה שהוקצו לעובדים כחלק מההסכם. הוועד מסיבותיו התעקש, אבל המנכ"ל איתי בן זאב סירב להיכנע בנימוק שמדובר בהפרת הסכם כתוב ובניסיון סחיטה נטו. ההסתדרות נעתרה לבקשת הוועד ואישרה סכסוך עבודה "לייט" (ללא עיצומים).
בדיון בבית הדין ביקש המנכ"ל לערער על עצם הלגיטימיות של ההכרה בסכסוך. בינתיים כל צד מתבצר בעמדותיו ומצפה שהצד האחר ימצמץ ראשון. כפי שהדברים נראים, ומניסיון העבר, זה לא יהיה מנכ"ל הבורסה.
פריחת השקד
בשבוע שעבר, בעיצומם של הפרסומים על מבצעי המנהרות בצפון וסיפורי יוקר המחיה, נפל דבר. הארגון הבינלאומי (FATF (Financial Action Task Force, המוביל את המאבק בהלבנת ההון ובמימון הטרור, צירף אליו את ישראל אחרי שלוש שנים של בדיקות מתישות.
משום מה הסיפור חמק מהרדאר, ואני מודה שגם ממני. התקשורת עסוקה עד מעל לראש בכרוניקה השוטפת. אלמלא שרת המשפטים איילת שקד הייתה מסיבה את תשומת לבי לעניין, סביר שגם אני הייתי מתעלם. את הצירוף למועדון הבינלאומי המכובד ניתן להשוות רק להחלטה לצרף את ישראל לארגון ה־OECD. במונחי עולם הכדורגל מדובר בעלייה למונדיאל.
במועדון היוקרתי יש 35 מדינות, מרביתן חברות ב־G20. ראשי הארגון שקלו לצרף גם את סעודיה (בעיקר מטעמי איזון פוליטי), אבל בסוף החליטו שעם כל הכבוד לתקינות הפוליטית, אין היא ראויה לכך, וזה עוד לפני פרשת רצח העיתונאי ג'מאל חאשוקג'י. ישראל נותרה הנציגה המזרח־תיכונית היחידה. כדי להבין את עוצמת ההישג נזכיר שלפני 16 שנה בלבד הייתה ישראל חלק מהרשימה השחורה - אבל זו היסטוריה. דוח הביקורת מהשבוע שעבר קובע כי ישראל נמצאת במקום השלישי באפקטיביות המאבק בהלבנת הון ובמימון טרור, אחרי ארצות הברית ואנגליה.
כשנציגי הארגון ביקרו בישראל, הם טרחו להדגיש פרט פיקנטי הרלוונטי במיוחד לזכויות האישה. התברר שבראשות מוסדות האכיפה הרלוונטיים יושבות נשים, ואלה הן שרת המשפטים, נשיאת בית המשפט העליון, מנכ"לית משרד המשפטים, יו"ר הרשות לאיסור הלבנת ההון, המפקחת על הבנקים, המפקחת על הביטוח ונגידת בנק ישראל לשעבר.
פעילות הרשות לאיסור הלבנת הון בראשות שלומית ווגמן־רטנר הוגדרה מהאפקטיביות בעולם. ב־2014 עד 2017 הוגשו 50 כתבי אישום לשנה בגין עבירות הלבנת הון; 34 מתוכם הסתיימו בהרשעה. כספי פשיעה בהיקף 24.6 מיליון יורו בממוצע בשנה הוחרמו.
החברוּת במועדון תאפשר לישראל להצטרף למאבק בהלבנת ההון ובמימון הטרור. מי שמודאגים מכך במיוחד הם האיראנים. על פי פרסום בעיתון "איראן טיימס", ישראל - בהיותה חברה מן המניין - תגדיל את הלחץ הפיננסי נגד האיראנים, שנותרו ברשימה השחורה למרות מאמציהם לעבור לאפורה. הסקטור הפיננסי הבינלאומי יראה בישראל מדינה ראויה, והיא תמשוך משקיעים שניקיון כפיים בהתנהלות הפיננסית הוא להם תנאי עליון.
אבל אף על פי שיצאנו מהרשימה השחורה, לא הכל ורוד. נמתחה ביקורת על כך שעדיין לא החלנו את הוראות איסור הלבנת ההון ומימון טרור על מתווכי נדל"ן, סוחרי מתכות יקרות ונותני שירותים. כמו כן, משיקולי צנעת הפרט, בישראל עדיין נוטים להתעלם מפעולות חשודות של עורכי דין ורואי חשבון.
התעניינתי במשרד המשפטים כיצד התייחסו בארגון הבינלאומי לפרשות שוחד בינלאומיות שבהן מעורבים גורמים בישראל. הוסבר שתופעות כאלה קיימות
בכל העולם, וישראל מנהלת מלחמת חורמה נגדן. עוד הוסבר לי שסוגיית העברת כספים של בנקים ישראליים לרשות הפלסטינית הוסדרה משיקולים פוליטיים, אף שהפלסטינים אינם עומדים בתנאי הלבנת ההון.
התעניינתי איך ישראל, המוכנה להעביר 15 מיליון דולר במזוודות לארגוני הטרור בעזה, צורפה למרות הכל לארגון. "נכון שזה אבסורד, אבל בארגון הבינלאומי בדקו והחליטו שהמערכת הפיננסית הישראלית אינה מעורבת בכסף שחור. מדובר בכסף מקטאר", הסבירו במשרד המשפטים.
נגד שרת המשפטים איילת שקד נמתחת לא אחת ביקורת על פגיעה במוסדות האכיפה ובשומרי הסף. עם זאת, אין ויכוח על כך שההצטרפות לארגון ה־FATF הוא הישג נטו שקרה במשמרת שלה כשרה. "משרד המשפטים בראשותי יזם והוביל את מהלך ההצטרפות הדרמטי לארגון, ותמך בקידום מהיר של מהלכי חקיקה רבים שנדרשו לצורך עמידה בסטנדרטים הגבוהים שנדרשו לקבלה לארגון, ואני מאוד שמחה על כך", אמרה שקד.
שנת שיא במלונאות
מיד בתחילת השיחה מודיע מנכ"ל ישרוטל ליאור רביב ש־2018 הייתה שנת שיא: יותר הכנסות, יותר רווחים, יותר תפוסת חדרים, ויותר בתי מלון חדשים שצורפו לרשת. "אנחנו חברה ציבורית, ואני מוגבל במסירת נתונים, אבל אתה יכול להניח שהתוצאות הטובות בתשעת החודשים הראשונים של השנה נמשכו גם ברבעון האחרון. 2018 הייתה הטובה בתולדות הרשת", מסכם רביב את השנה. לרשת ישרוטל 19 בתי מלון, הפרוסים מאילת ועד צפת. לרשת 4,300 חדרים, ובתוך שלוש שנים יעמוד מספר המלונות על 26 - חמישה מהם בשלבי ההקמה.
איך אתה מסביר את הפריחה יוצאת הדופן בענף שידע ימים קשים מאלה?
"אכן, הענף נהנה משגשוג ומפריחה. השנה יגיעו לישראל ארבעה מיליון תיירים, ומרגישים את זה בכל פינה. הפוטנציאל הוא עשרה מיליון, ואנחנו בדרך לשם. למרות הבעיות שעדיין קיימות, הרגיעה הביטחונית תורמת את שלה. תל אביב הפכה למותג בינלאומי לא רק בתיירות אלא גם בעסקים. גם ישראלים אוהבים יותר לבלות במלונות בתל אביב. כשבירושלים שקט ואין מתיחות, חדרי המלון בתפוסה מלאה, ולא צריך להסביר שירושלים היא המותג מספר אחת בעולם. בזכות הפעילות של משרד התיירות בשיתוף ההתאחדות וסבסוד הטיסות, הפעילות באילת זינקה".
האם תופעת מלונות הבוטיק בתל אביב היא אחד הביטויים לכך?
"הרבה ישראלים מעדיפים את מלונות הבוטיק בתל אביב על פני הצימרים. בתפיסת העולם של ישרוטל, יש לנו נוכחות מול חוף הים החל בבניין השקם לשעבר ביפו וכלה במלון החדש שאנחנו מקימים מול נמל תל אביב הישן. אבל אנחנו נכנסים גם לתוך הרבעים הפנימיים בעיר. חתמנו על הסכם ניהול למלון ברחוב אחד העם פינת נחלת בנימין, רכשנו בשיתוף העיר הלבנה את מלון 'דיזנגוף 99', שבו 130 חדרים, ואנחנו ממשיכים לחפש בתי מלון במקומות אסטרטגיים שלא על קו החוף. אנשי עסקים ותיירים אוהבים להתארח בתוך העיר ולהרגיש את החיים מבפנים, ולא רק להתבונן בים".
מה בנוגע להתרחבות לחו"ל ששקלתם בעבר?
"אכן, בדקנו אפשרות לניהול מלון בקפריסין, אבל זה לא יוצא לפועל אף שביקרתי שם כמה פעמים. אבל יש חדשות בכיוונים אחדים: התחלנו בניהול של מלון בבעלות משפחת לואיס (בעלת ישרוטל) בפאלם ביץ' שליד מיאמי. מדובר במלון מיוחד, ונטפל בו לפי ניסיון הניהולי העצום שצברנו. אנחנו בוחנים כל הזמן את אופציות היציאה לחו"ל, ומדי פעם מגיעים לכאן הזדמנויות ורעיונות לשיתוף פעולה. זה יקרה בעתיד הלא רחוק. אבל אני חייב למקד את תשומת הלב בישראל בכלל ובתל אביב בפרט. שתיהן נהנות מפריחה יוצאת דופן. יש עדיין הרבה מה לעשות כאן".
איך פותרים את בעיית המחסור בחדרי המלון?
"יש דווקא שינוי מקיף. אני לא זוכר ביקוש כזה של יזמים ומשקיעים להקמה של בתי מלון בכל הארץ, כולל תל אביב, ירושלים ואילת. הטרנד הוא השקעה בבתי מלון על חשבון בתים ומשרדים. יזמים ואנשי נדל"ן מרגישים שבתי מלון הפכו ללהיט, וזה קיים בכל ענפי התיירות. בארץ ובעולם צורכים חופשות בכמות הרבה יותר גדולה מבעבר. הילדים שלי ושלך נוסעים לחו"ל ארבע־חמש פעמים בשנה. העולם השתנה: עובדים קשה יותר אבל גם נופשים הרבה יותר. ה'לואו קוסט' והזמנות של הרגע האחרון באתרים כמו 'בוקינג' או 'אקספדיה' הגדילו את תרבות הפנאי. חוץ מזה, התיירות מסין, דרום־קוריאה והמזרח מצטרפת לתיירות המסורתית מאירופה וארצות הברית ומשפיעה לחיוב על התיירות, התעופה ועל בתי המלון".
אבל באותה הזדמנות אתם מנצלים את הביקוש להעלאת מחירים. מדוע באילת, לדוגמה, המחיר לחדר גבוה לעתים ב־50% לעומת המחירים אצל השכנים מעקבה, בטאבה או אפילו ביוון וקפריסין?
"לצערי, אכן המחירים גבוהים ממה שיכלו להיות. אני הראשון שהיה רוצה להוריד מחירים והלוואי ויכולתי, אבל מבנה העלויות לא מאפשר. אני לא צריך לספר לך מדוע יקר כאן באופן כללי. יוקר המחיה משפיע באופן דרסטי על מחירי החדרים. השכר מהווה 40% מההוצאות, ועלותו בישרוטל גדלה ב־20%, וזה משמעותי לרשת שמעסיקה אלפי עובדים. המלונות הם בבואה של יוקר המחיה. עלויות כמו ארנונה, חשמל, מים ורגולציה כמו כיבוי אש, כשרות והיטלי ביוב מתורגמים בסוף למחירים. רשת ישרוטל היא עסק, ובהיותנו חברה ציבורית יש לנו מחויבות לבעלי המניות ולבעלים".
תופעת Airbnb נולדה מהמחסור בחדרים. אם היא פותרת את הבעיה, מדוע אתם תוקפים אותה?
"הכלכלה השיתופית היא תופעה חיובית, ואני אפילו גם בעד Airbnb, אבל זה חייב להיעשות בצורה מוסדרת ותחת רגולציה. בפועל מדובר בתעשיית מלונאות המתנהלת ככלכלה שחורה. הגיע הזמן שרשות המסים תתלבש עליהם. זאת לא תופעה ייחודית לתל אביב. בכל מקרה, היא גורמת להעלאת שכר הדירה לצעירים באזור המרכז ולבעיות בבתים משותפים. ביחס למחסור בחדרים אני יכול לגלות שלקראת האירוויזיון הסכמנו לבקשת תאגיד השידור לשריין אלפי חדרים במחיר שביקשו. אני לא מאמין שתהיה בעיה בכמות החדרים לקראת האירוע. בכל אופן, המרחקים לתל אביב קצרים, ומי שלא ילון בעיר יכול לעשות את זה בפרברים כמו ראשון לציון, נתניה, אשדוד או אפילו ירושלים".
ישרוטל מתמקדת באירועי חוויה להגדלת האטרקטיביות והתפוסה, שממילא גבוהה מ־75%. מה החדשות בתחום?
"יש הרבה חדש, כי האורחים מעוניינים ביותר מחופשת בטן־גב. אנחנו משדרגים את החוויות הייחודיות. כך למשל, מופע ה'וואו' שמתקיים באילת הוא לא עוד קרקס סיני אלא מופע הכולל אומנים מהעולם ומלאס וגאס, ויש לנו גם את פסטיבל המוזיקה הקאמרית, שיתחיל בעוד כשבועיים".