“אכלתי ממנה חרא” היא תמצית מזוקקת של המהלך הפוליטי שביצע אבי גבאי, ראש המחנ"צ, כשהדיח את ציפי לבני. אתם מצפים שכאשר מנהיג מפלגה מבצע מהלך דרמטי (פנים־מפלגתי - זה לא ישפיע על תוצאות הבחירות), יהיו לו סיבות קצת יותר טובות, או לפחות יותר טעימות, מהמנה שהחזיר ללבני באותה מסיבת עיתונאים. אולי היא פגעה בסיכויי המפלגה לנצח בבחירות, אולי היא זו שגרמה לירידה במנדטים, אולי מנעה חיבור לטובת גוש גדול, אולי קשרה קשר להדיח אותו. כלום. זה בגלל “חרא”. שום קשר למציאות הפוליטית פרט לכך שהבישולים של הגב’ לבני לא מצאו חן בעיניו, וכבר נאמר כי מי שאינו יכול לסבול את החום - שייצא מן המטבח.

ההנחה היחידה שאפשר לתת לגבאי היא האפשרות שהוא תחמן בחשאי עם בני גנץ הצטרפות ללא לבני, ואז מדובר יותר בגנץ מאשר בגבאי ובלבני. האמת הפשוטה יותר היא שמדובר ביצר ובאגו. ראשת האופוזיציה לבני מאפילה על גבאי, והתסכול של קריסת המחנה הוציא אותו מאיפוס. לא מפני שהוא גרוע אלא מפני שלבני חיה שנות דור בביזנס הזה של מלחמות פוליטיות.

יש לה קילומטראז’ מדיני וביטחוני סובב כדור הארץ וזה ניכר בהתנהגותה וביחס הציבור והתקשורת אליה. לא קשה היה לזהות במסיבת העיתונאים את האיפוק הזועם שלה ואת סערת הנפש שלו, כמי שבשפת השכונה “יצאה גבר”; מה שהופך את גבאי לטירון שהוקפץ להיות מפקד הפלוגה והוא מוצא לעומתו מפקד מחלקה ותיק שמביט בו באלכסון וחיילים שמתכננים לו זובור. חומר מצוין בשביל טלנובלה צבאית, רע לניהול מלחמות. בגדול, לא מדובר באירוע מכונן. אין לו השפעה. זהו ממתק עיתונאי של דרמה בפרוטה שמרעננת את הספינים השגרתיים.

זה אומנם מאפיל על הרובוטיות הנערית של בנט ושקד בסצינת הפילוג שלהם, אבל לשני הפילוגים האלה אין בשלבים האלה של מלחמת הבחירות משמעות במאבק הבין־גושי, שהוא המפתח למהפך או להמשך כהונת הקואליציה הנוכחית. סקרי יום שישי ינברו באפקט ההדחה, אבל כמה כבר אפשר לפגוע במחנ”צ או להועיל לו כאשר מדובר בתוצאות חד־ספרתיות ? אה... העיקר שנשכח : גבאי הצהיר לפני שבוע שהוא מתמודד על ראשות הממשלה.