גבי הגיעה השעה, קום ועשה לביתך - מדינת ישראל

יכול להיות שמה שאני עומד לעשות כאן הוא קצת חריג ואולי אינו מעשה עיתונאי אדוק, אבל המדור הזה נחשב לטור אישי, ואני רואה לנכון לנצל אותו כדי לומר לך כמה דברים שאולי יסייעו לך לקבל החלטה לצאת מאזור הנוחות שלך ולהצטרף לחיים הציבוריים.
 

אתה משוחרר מצה"ל כבר שמונה שנים, והזמן באמת טס. את חוק הצינון (או כפי שאתה קורא לו "חוק הסינון") עברת מזמן, ואתה כבר רחוק מאוד מענייני הצבא והביטחון, מושקע כולך בחיי המשפחה, בחדוות הנכדים התאומים, בחברת הביטוח שרכשת עם בנך איתי ושאתה משמש בה יו"ר, ובעיקר בתפקיד יו"ר קרן רש"י החדשה שעוסקת בחינוך וברווחה. חיים מלאים ומגוונים, כמו שאומרים.
 

דיברנו לא אחת על האפשרות שתצטרף לחיים הפוליטיים, ואתה ענית "אין לי תשוקה". הבנתי אותך לגמרי. אחרי הרבה שנים קשות ותובעניות בצבא אתה חי חיים טובים, מגדל נכדים, נוסע להרצאות ולחופשות בחו"ל, מנהל עסק משפחתי ועוסק בענייני ציבור וחינוך בהתנדבות.

 

***
 

כשאתה אומר "אין לי תשוקה" אני מבין אותך, היות שאני מכיר את דעתך על סוג ואיכות הפוליטיקאים שפגשת בשנים האחרונות, בעיקר בתקופת כהונתך כרמטכ"ל, ואת דעתך על השיטה הפוליטית, על השיח הרדוד והאלים, על הפקרת האינטרס הלאומי לטובת פוליטיקה קטנה ועוד. 
 

אני מבין אותך. אני יודע שמגיל 14 בפנימייה הצבאית אתה על מדים, ושלאורך כל הקריירה בגולני, במטכ"ל, בפיקוד הצפון - הלכת תמיד בראש הטור, והנה אחרי שהיית מועמד אולטימטיבי לתפקיד הרמטכ"ל, שלחו אותך הביתה ולאחר שנה וחצי קראו לך לדגל, וחזרת כמו חייל טוב. 
 

אני מבין אותך, היות שראיתי כיצד אתה לוקח מדי יום ראשון שקית סופרמרקט מלאה בקופסאות סיגריות אירופה (מייצרים לדעתי רק בשבילך) ומתחיל שבוע נוסף של שיקום הצבא ממלחמת לבנון, תקיפת כור גרעיני בסוריה, הכנות למלחמה, עופרת יצוקה, מרמרה, ועדת גולדסטון, הכנה מסיבית של חיל האוויר וצה"ל לתקיפה באיראן ועוד ועוד. 
 

ראיתי כיצד, כשאתה עובד ועובד, אתה מתחיל להוות איום פוליטי וירטואלי והפוליטיקאים מתחילים "לרסס" אותך ומנסים להיפטר ממך. וראיתי אותך בלשכת הרמטכ"ל בלילות, חבוט ומוכה ולפעמים גם מושפל על ידי שר הביטחון, ואתה בעיניים אדומות, מדליק סיגריה בסיגריה, לוגם אספרסו ומחכה שידווחו לך שהכוח חזר. וגם ראיתי איך הנשיא שמעון פרס ז"ל ואמנון ליפקין שחק ז"ל תומכים בך, מחזקים את ידיך ומפצירים בך לסיים את הקדנציה ואת המשימות למרות הלחץ הכבד.
 

ואני מבין שחשת שאתה לבד, כששר הביטחון מכה בך וראש הממשלה לא מגיש כתף חמה ואוזן קשבת לרמטכ"ל שלו. ראיתי אותך הולך לחקירה בשנת 2010 ביחד עם חברי מטכ"ל נוספים. פתאום מטה כללי כמעט שלם מסתובב עם עורכי דין בחדרי חקירות. ואת המעשה המדהים של שינוי חוק יסוד "מבקר המדינה", שהאריך למבקר את הקדנציה כדי שישלים דוח נגדך ב"פרשת הרפז" האומללה. וזמן קצר לאחר שראיתי איך חיילי ומפקדי צה"ל נפרדו ממך, ראיתי כיצד "מארגנים" לך חקירה נוספת. 
 

גם אתה וגם אני (ועוד לא מעט אנשים שחיים ונושמים פה) יודעים בדיוק מדוע נפתחה חקירת משטרה נוספת, ועוד חקירה של מבקר המדינה, ושתיהן לא הניבו דבר וחצי דבר אף על פי שתמללו והאזינו באופן חסר תקדים ליותר מ־200 אלף(!) שיחות טלפון שלך מארבע שנים בלשכת הרמטכ"ל, ולעוד אלפי שיחות מהקלטות נפח בתוך הלשכה. וגם אחרי שהמפכ"ל וראש אגף החקירות אומרים שאין שום דבר פלילי - מחליטים לפתוח בחקירה נוספת כשאתה כבר אזרח שהשלים שלוש שנות צינון. 
 

כן, גבי, מטרת החקירה הייתה למנוע ממך התמודדות בפוליטיקה, אף על פי שזה בכלל לא היה הכיוון שלך, ככל שאני מכיר ויודע. וככל שהבינו היועץ המשפטי, המפכ"ל וראש אגף החקירות שאין שום דבר פלילי, הלחץ והמניפולציה עשו את שלהם. ראיתי רמטכ"ל שהפך כבר לאזרח מגיע עם המאבטחים שלו אל להב 433 ונחקר באזהרה יום אחר יום בחדר 4, ורעייתו נחקרת בנפרד בחדר 5, והחוקר מדבר אליך בצורה נוראית כאל אחרון העבריינים. זה היה דבר מביש, אבל החלטנו שאין מערכת אכיפת חוק חלופית במדינת ישראל ושגם אם לא נוח ולא נעים, היא שלנו ונשתף איתה פעולה באמונה שצדק ייעשה.
 

שנה שלמה אסור היה לנו לדבר בכלל. שנה קשה שבה ראית אותי מובל לבית משפט ונעצר, וגם את ארז וינר, ואני יודע איך הרגישה אמא שלך על מה שעושים לבנה הגיבור, כמו שהרגישו האמהות של ארז ושלי. ואני יודע שהציבור לא יודע כמה נפגעת כשחקרו את כל החברים שלך ואיך הרגשת. ואחר כך עוד שלוש שנים של מתח ועצבים ותקשורת עוינת והמתנה לסיכום חקירה והחלטת היועץ המשפטי, וכולנו, ואתה בעיקר, מוגבלים, לא מדברים, שותקים ונחקרים וממתינים וממשיכים לנהוג באחריות ובשיתוף פעולה עם רשויות אכיפת החוק. מבינים בדיוק מה קורה כאן, מבינים שלחקירה הזו יש סיבה ויש מסובב - אבל נותנים אמון במערכת החוק.
 

אז אני מבין אותך לגמרי. וכן גבי, אני גם יודע שאינך חף משגיאות. בלהט העשייה אתה פוגע באנשים בלי לשים לב, אבל יודע גם להשפיל עיניים ולהתנצל. ואתה עושה טעויות, אבל מפיק מהן לקחים, ואתה מעשן באוטו ופה ושם מסנן קללה עסיסית, ובכלל, בגולני לא תמיד עברו קורס נימוסים והליכות של חנה בבלי.

 
 

***
 

אבל גבי, זוהי שעת הכרעה. המדינה שלנו בת 70, ואני מבטא תחושת רבים שסבורים שאתה צריך לעשות מעשה, וללכת שוב עם חברים ושותפים בראש הטור מתחת לאלונקה.
 

אין פה עניין של שמאל וימין, אלו רק המפלגות (מלשון פילוג ופלגנות) שעושות את זה. בשלוש השנים הקרובות לא נדון כאן על עתיד ירושלים ולא על עתיד רמת הגולן ולא על פינוי יישובים. זה נכון שאנחנו מוקפים איומים ביטחוניים מורכבים שאולי נידרש אליהם, אבל נדמה לי שיש לנו כמה שנים להתלכד ולעשות סדר בבית פנימה: לבלום את הקנאים והקיצוניים, לאחד את העם הקרוע, השסוע והמפולג שלנו, שמונהג במסרים של שנאה, המרדה, עם עליהום על המשטרה, הצבא, הרמטכ"ל, הפרקליטות, העיתונות ובית המשפט העליון, בהבנה גוברת שכל מי שלא ביבי הוא שמאלן מוקצה או "בוגד". 
 

נצטרך לעשות כאן סדר בענייני מערכת הבריאות הקורסת, לטפל במערכת הסיעוד שלנו לדור המייסדים, במערכת החינוך והרווחה. עלינו להתאמץ להביא עוד 300 אלף עולים, לטפל בתשתיות לאומיות ובהצבת אתגרים וחזון לנוער ובפיתוח הנגב והגליל, וגם לשמור על התעשייה ועל כבוד האדם העובד ועל החקלאות והחקלאים; ועל מוסדות השלטון ובית המשפט העליון. ובקדנציה הבאה צריך להניף גם דגלים של שוויון והשתלבויות, ושל צדק ואחווה ופיוס ושל דוגמה אישית ונורמות של שליחי ציבור, וסט של ערכים ועיקרון של עליונות שלטון החוק.
 

וכן, גבי אשכנזי, אני חושב שאתה צריך להיות שם!
 

אני חושב כך, כי אני מכיר אותך מצוין, כי ראיתי אותך מצדיע לדגל, שותק ופורש הביתה כשלא נבחרת לרמטכ"ל, לא מתראיין ולא משמיץ, וראיתי אותך חוזר בשקט להיות מנכ"ל משרד הביטחון ואחר כך רמטכ"ל, ואני יודע שאתה יודע להוביל ולהנהיג ולעבוד בצוות, להשפיע ולהשתכנע, לשתף ולמחול על פגיעה באגו כשצריך. ואני יודע שיש לך תוכניות ומחשבות ודעות בעניינים מדיניים וחברתיים, בעניין הנגב והגליל והחקלאות וגיוס החרדים והערבים, ואני יודע כמה אתה משקיע בעניין החשוב הזה מזמנך ובהתנדבות במסגרת תנועת פנימה ובקרן רש"י (עם בני גנץ).
 

אני רוצה לספר לקוראים שלי גם איך אתה מתקשר אלי בהתלהבות כשאתה יוצא מיישוב נוסף: יקנעם, חורפיש, מועצה אזורית בעמק או בנגב, ברהט או בית שמש, ומשתף אותי בהישגים החינוכיים ובאיכות המנהיגים ברשויות המקומיות ובשליחות של מנהלי בתי הספר, ואני יודע שאתה לא פחות חברתי וכלכלי מאשר מדיני וביטחוני. וגם על ההבנה הבינלאומית והחודשים בארה"ב במכון מחקר ובלימודים ועל הקשרים עם עמיתים בעולם ועוד ועוד.
 

אני זוכר אותך לפני 20 שנה כאלוף פיקוד הצפון דופק על השולחן בפורום מטכ"ל וזועק: "יש לי בפיקוד לוחמים רעבים שאני דורש מהם לחרף את נפשם בלבנון כשמאחוריהם משפחה שבה אבא מובטל מכה את אמא, כשאח גדול בגולני ושלושה קטנים בבית". אני זוכר איך זעזעת את צה"ל והתחלת בתמיכה בלוחמים מבתים קשים עם תלושי מזון ותשלומי משפחה וחלוקת תנורים ומוצרי חשמל. אני זוכר אין כסגן רמטכ"ל נלחמת עם שר הביטחון בנימין (פואד) בן אליעזר שעודפי מזון מצה"ל יחולקו ל־50 עמותות מזון ברחבי הארץ.

 

***
 

אני כותב את כל זה כי אני רוצה שאתה תקרא במנה מרוכזת ותמציתית את גודל התרומה שתוכל להקנות לחברה הישראלית, ואני יודע עוד דבר: עם כל מה שאומרים עליך וכותבים עליך ומשייכים לך - הקפדת תמיד לא למתוח ביקורת פומבית על בנימין נתניהו, כי הוא ראש הממשלה. לא כלובש מדים ולא אחר כך כאזרח. לא נאמת בכיכרות, לא צעדת ברחובות. 
 

התרגזת, התפוצצת, אבל שמרת על ממלכתיות. כך היה גם ב"פרשת הרפז", שהותירה הרבה תובנות ולקחים וסימני שאלה, אבל הגיע הזמן להשאיר את זה מאחור, כולל פגישת סולחה עם אהוד ברק (שדורש ממך מכתב התנצלות - לא פחות...). כן, לעשות זאת לא לטובת עניין פוליטי, אלא למען ההיסטוריה, המחויבות לחברים שנפלו, ובכלל, כי צריך לסלוח ולמחול ולהמשיך קדימה. וכן, עשית ועשינו טעויות גם באירוע האומלל הזה, אך לא מתוך רוע וזדון, אלא מתוך התגוננות וצורך להמשיך לתפקד במשימה הצבאית הכבדה עד לרגע האחרון.
 

דיברנו לא מעט, ואני מכיר את ההתלבטות שלך ואפילו מבין אותה. אני מכיר את הלחץ שמופעל עליך ממפלגות, אישים, תנועות ומהציבור - ואני מבין אותו. אני מודע גם לחלק מסקרי העומק שמצביעים על משקלך ותרומתך אם תצטרף לחיים הפוליטיים. וכן, מי שנכנס למטבח, דבקים בו הריחות וזה לא יהיה טיול קל בפארק.
 

גבי, אדם לא יכול ללכת לפוליטיקה ללא תשוקה וללא רצון, הוא צריך דחף עמוק להתגייס, להוביל ולשנות. הוא צריך להחליט שהוא הולך לחיים הציבוריים התובעניים לכמה שנים, לבחור פלטפורמה מתאימה עם שותפים ערכיים ולגבש קבוצה של ארבעה־חמישה אישים עם ארבעה־חמישה רעיונות מרכזיים שהם התחייבות לציבור.
 

יש לי רק עמוד וחצי, גבי, ולכן אני מקווה שהצלחתי לרכז עבורך תובנות ותמונת ראי.

***
 

אינני יודע מתי תחליט או מה תחליט, מה שאני כן יודע הוא שהטור הזה, החריג והלא כל כך עיתונאי שכתבתי - יישמר בארכיון וברשת ובענן, ושהנכדים שלך ושלי יוכלו לקרוא אותו בעתיד. הם אלה שישפטו אותך אם נהגת והחלטת נכון.
 

אני בכל מקרה אוהב ומעריך. שתהיה לך ולכולנו שבת שלום.