שוברים שמירה
השבוע עלו לשיא חדש התעלולים החשבונאיים בצמרת האוצר. השר משה כחלון התהדר במהלך אירוע פוליטי למהדרין שהוא עמד בנתוני הגירעון ל־2018 (2.9%), ואכן מספר שעות לאחר מכן פורסמו בתזמון מופלא הנתונים הרשמיים שהוכיחו: כחלון צדק. הגירעון לא התרחב, כי שרי הממשלה נתקפו רגע לפני הבחירות במשמעת תקציבית. הייתה לכך סיבה פשוטה יותר: תעלולים חשבונאיים של הרגע האחרון, כולל מבצעי סוף עונה של גביית מסים.
לו מדינת ישראל הייתה חברה בע"מ, ספק אם רואה החשבון היה חותם על מאזני 2018. שלא במקרה, לנתוני הגירעון הוצמדה כוכבית המסבירה שהנתונים הסופיים יפורסמו רק ביוני 2019. באופן לא מקרי, זה יוצא אחרי הבחירות, ואני מוכן להמר שעם פרסום הנתונים הגירעון יהיה גבוה יותר. מי כבר יזכור אחרי 9 באפריל מה היה ב־2018.
אבל למניפולציות בתקציב 2018 יש מחיר. נתוני תקציב 2019 שנחשפו בתחילת השבוע מראים שהגירעון יזנק ל־3.5% ושהצמיחה תרד ל־3.1% לשנה, נתון מבייש במונחי תוצר לנפש של כ־1%. חריגה של כ־10 מיליארד שקל מהיעד אומנם אינה אסון פיסקלי, אבל בכל זאת מומלץ שלא ימכרו לנו אגדות האחים גרים על אחריות תקציבית.
ובכל זאת, אם תקציב 2019 אושר לפני שנה, איך ייתכן שעוד לפני ש־2019 החלה מתקנים את הנתונים? אז זהו, שפעם נוספת מוכח שהמשחק מכור ושהכל פוליטי. כחלון אישר את תקציב 2019 בתחילת 2018, מחשש שגרירתו למועד מאוחר יותר תפגע בו פוליטית. כפי שאנחנו כבר יודעים, מיליון דברים קרו בדרך, והתקציב הפך ללא רלוונטי.
די להתבונן בפיגוע הפיננסי שהתרחש בדצמבר המר כדי להבין עד כמה ההימור על העתיד הוא מקצוע בסיכון גבוה. סיפור הגירעון בתקציב לא היה עובר ללא סיועם האדיב של פקידי האוצר, ובראשם המנכ"ל שי באב"ד. חברו לעניין גם החשב הכללי, ראש אגף התקציבים ומנהל רשות המסים, אבל זה אינו המקרה היחיד. כחלון הקיף את עצמו לאורך הקדנציה בחבורת אומרי הן. הפועל השחור שלו, ששימש עבורו כיפת ברזל פיננסית, היה יד ימינו באב"ד.
בצדק הוא הוגדר כמנכ"ל האוצר הפוליטי ביותר בתולדות המשרד. מי שסטה מדרך הישר זכה לעימות חזיתי איתו. מנהל רשות החברות לשעבר אורי יוגב אכל מרורים ואף הוזמן לשימוע חסר תקדים. ראש אגף התקציבים לשעבר אמיר לוי אכל קש. הממונה על שוק ההון דורית סלינגר אכלה חצץ, ובשלב מסוים אפילו איבדה את מקום החניה שלה בהוראת המנכ"ל. החשבת הכללית לשעבר מיכל עבאדי־בויאנג'ו החזיקה מעמד רק בזכות עוצמתה.
פקידות אומרי ההן סייעה לכחלון להעביר מהלכים בעייתיים, במיוחד בתחום הדיור. אגף הכלכלן הראשי התאים לא אחת את תוכן הסקירות הכלכליות השבועיות לצורכי השר. בשלב מסוים החליט כחלון להפסיק את פרסום הסקירה הרבעונית של מחירי הדיור שפרסם השמאי הממשלתי, רק כי הנתונים לא תאמו את האג'נדה שלו. יוזמת המס על דירה שלישית מלפני שנתיים עברה אף שברשות המסים התנגדו לה. חוק הגבלת שכר הבכירים עבר ללא ערעור למרות מחלוקת פנימית. סוגיית העלאת גיל הפרישה לפנסיה לנשים הוזנחה למרות המלצות הצוות המקצועי.
אפילו בתחום האנרגיה, שאינו נמצא באחריותו הישירה של כחלון, הפקידות התכופפה. רשות החשמל בניהול ד"ר אסף אילת אמורה הייתה להתנהל עצמאית, עד שהדבר הגיע לתעריפי החשמל. במלחמת העצמאות שניהל נגדם כחלון באמצעות באב"ד, הוא ניצח בנוקאאוט. התעריף שאמור היה לזנק ב־6%, ולאחר מכן ב־8%, הופחת במופת של יצירתיות חשבונאית ל־2.9% בלבד. השיקולים המקצועיים נזרקו לפח. אבל הכל זמני. בהמשך נשלם את המחיר האמיתי.
את שר האוצר ניתן להבין. הוא פוליטיקאי שנלחם את הישרדותו, וזה טבעה של הפוליטיקה. כמו עסק קטן שמטרתו למכור לנו משק באריזת צלופן ובמקביל לכבד אותנו בסוכריות. זה גם בסדר שמדי פעם הדרג המקצועי מתכופף ומגמיש את עמדותיו. אבל הכל שאלה של פרופורציות. האם ראוי לשעבד את האינטגריטי המקצועי לטובת האינטרסים הפוליטיים של השר?
כשיאיר לפיד יזם כשר אוצר תוכנית מע"מ אפס בדירות, הכלכלן הראשי באוצר מיכאל שראל לא חי עם עצמו בשלום, התפטר ושילם את המחיר. שום פקיד של כחלון לא נהג בדרך דומה. אנשים כמו יוגב, שניסו להתמרד, נשארו במערכת - אבל יובשו עד סוף הקדנציה.
בעזרת השם
בעוד פחות מ־90 יום נלך לבחירות, ומסעות השיווק של הפוליטיקאים בעיצומם. שר הכלכלה הפעלתן אלי כהן היה השבוע אורח הכבוד בחגיגות ה־100 של איגוד לשכות המסחר ובישר "על תיקון של עוול היסטורי". על איזה עוול דיבר השר?
"תאמינו או לא, עד היום לא היה מינהל שטיפל במסחר ושירותים. אני גאה להכריז שאחרי 70 שנה יקום מינהל המסחר ושירותים במשרד", אמר כהן, וקינח במשפט היפה "אם אין רווחים, אין רווחה".
זו לא הפעם הראשונה שבה מתאימים את שם המשרד לאינטרס הפוליטי. משרד הכלכלה היה בעשור האחרון קורבן להתעללות מילולית. השם הותאם כל פעם לאג'נדה הפוליטית האקטואלית, ואולי הגיע הזמן שהאקדמיה ללשון העברית תתערב. לפני יותר מעשור שם המשרד היה תמ"ת (תעשייה, מסחר ותיירות). לאחר מכן הושמטה ה"תיירות". עם מינויו של נפתלי בנט לשר במשרד הושמטו "מסחר ותעשייה" והשם הרלוונטי היה משרד הכלכלה.
בנט חשב שראוי שהמשרד שבראשו הוא עומד יקדם את האינטרס של כל המשק ולא של קבוצת אינטרסים כזאת או אחרת. התעשיינים, שעד אז ראו את עצמם כילד המועדף של המשרד, קיבלו את זה קשה, אבל גם זה לא החזיק מעמד. עם בואו של השר החדש, השם שב והתחלף. עד לפני חמש שנים נתניהו שימש (זמנית כמובן) כמ"מ שר הכלכלה. בכנס התעשיינים באילת הוא הגיע עם נדוניה יוצאת דופן: הוספת המילה "תעשייה" לשם המשרד, וכך חזרה עטרה ליושנה. הקהל הגיב במחיאות כפיים שהיו סוערות פחות לו הייתה נשמעת בשורה על תוכנית סיוע כלשהי או הטבות בסגנון נטו תעשייה.
לקינוח אסתפק בדוגמה נוספת למשחקי השמות: חוק ההגבלים העסקיים שונה בשבוע שעבר ל"חוק התחרות". השם החדש תואם את האג'נדה של השר כהן, ותחרות נשמעת תמיד טוב. אבל האם ניתן להגביר את התחרות אך ורק בעזרת השם? נכון שאף פעם לא יזיק להגיד "בעזרת השם", אבל כדי שהשם יעזור צריך לעשות משהו בנדון.
כהן לפחות ניסה ומנסה לפתוח את המשק לתחרות דרך יבוא ופעילות מוגברת בשוק הקוסמטיקה. אבל ניסיונות אחרים לעידוד התחרות במערכת הבנקאית היו לא יותר מתיקונים קוסמטיים.
השמות השונים מבלבלים ומעידים בעיקר על השיקולים קצרי הטווח של הפוליטיקאים. יש לכך גם מחיר מעשי. בכל פעם מחדש צריך להשקיע בהחלפת הלוגואים של המשרד, ניירות העבודה, הנוסח של ההסכמים המשפטיים וסגנון המענה האנושי של הטלפניות, אבל את מי זה מעניין.
אורזי המזוודות
רבים מפקידי הציבור ייאלצו לחפש עבודה לאחר 9 באפריל ומינוי הממשלה החדשה. אחדים מהם כבר התחילו לארוז. ב־4 ביולי 2019, ביום העצמאות האמריקאי, יסיים מבקר המדינה השופט יוסי שפירא את שבע שנות כהונתו. יום לאחר מכן יחגוג את יום הולדתו. כשנהנים מכל רגע, השנים טסות במהירות. השבוע פגשתי את השופט שפירא בכנס השנתי של לשכת המבקרים הפנימיים. כהרגלו הוא נראה רגוע וחייכן, אם כי רחוק מלהיות פייסן.
שפירא, כך נכתב בדברי הימים, זכה בתפקיד המבקר לאחר שעבר בהצלחה יתרה את האודישן אצל שרה נתניהו. שאלתי אותו על כך והוא צחק. הוא הודה שלפני המינוי הוא אכן ביקר במעון ראש הממשלה והתלוצץ עם ביבי על ההיכרות המשותפת עם חבר ירושלמי לספסל הלימודים. נתניהו שמח לדווח על כך לרעייתו שנכחה בחדר. "זה הקשר היחיד של המינוי שלי לשרה נתניהו", אמר לי שפירא, והוסיף: "מצדי, גם לא היה אכפת לי לו באמת היא הייתה מעורבת במינוי".
לימים יתברר שמינויו של שפירא היה הימור פטאלי מבחינת נתניהו. שבע שנות כהונתו כמבקר ייזכרו כשבע השנים הרעות. זה מזכיר את אותו הימור כושל מבחינת ראש הממשלה הנוגע למינוי רוני אלשיך למפכ"ל המשטרה.
המבקר כאמור הוא איש חביב ונעים הליכות עם הצטיינות יתרה ביכולת החקיינות שלו. אבל שפירא לא עושה הנחות סלב. עם דוחות הביקורת הקטלניים שלו, למשל בנוגע למשבר בדיור ולריהוט במעון ראש הממשלה, נתניהו לא ליקק דבש.
רק לאחרונה התברר שוועדת ההיתרים מסרבת לאשר לנתניהו לגייס כספים מתורמים פרטיים למימון הגנתו המשפטית. כשצריך, שפירא גם יודע להפעיל את התקשורת, ומדובר, כך מתברר, בחיית תקשורת המיומנת לא פחות מקודמו מיכה לינדנשטראוס.
אם וכאשר נתניהו ירכיב גם את הממשלה הבאה, מינוי המבקר החדש יהיה מהמאתגרים משלל המינויים. בסביבתו נמאס משופטים בדימוס ומחפשים שם בריות פחות דעתניות. סביר שעד 4 ביולי, מועד פקיעת כהונתו, לא תקום ממשלה חדשה ואז נישאר ללא מבקר. את שפירא זה לא מטריד. "החוק מאפשר לי לחתום על דוחות ביקורת עד שלושה חודשים לאחר סיום כהונתי, ומה שלא אספיק עד אז כבר לא אספיק לעולם", הוא אומר.
המבקר נמצא אומנם על מזוודות, אבל עדיין לא התחיל לארוז. האתגר המיידי מבחינתו הוא הביקורת על הנוהל התקין בבחירות ובפריימריז. כמו ראש השב"כ נדב ארגמן, הוא חשף השבוע שבכוונתו לפעול כדי לוודא שישנה היערכות לאיומי הסייבר וניטור פעילות לא חוקית ברשתות החברתיות שתפגע בהליך הדמוקרטי. מכיוון שכבר אין לו ממה לחשוש, הוא נהנה מכל רגע.
מכירת חיסול
בחצי השנה האחרונה נמצאת שרי אריסון, בעלת הבית לשעבר של בנק הפועלים, בעיצומה של מכירת חיסול. הסחורה שהוחזקה דרך אריסון אחזקות נמכרת במחירי סוף עונה כאילו מדובר באיקאה סייל. השבוע חשפתי שבקרוב תושלם מכירת המונופול מלח הארץ בכ־200 מיליון שקל. קודם לכן היא מכרה את שיכון ובינוי לאחים סיידוף במחיר מציאה. לפני חודשיים חיסלה 4.26% ממניות בנק הפועלים ב־1.42 מיליארד שקל, ובשנתיים הקרובות תמכור את השאר. גם מיזם המים מיה לא ניצל ממכירת החיסול.
אז מה קרה לאריסון? מדוע היא מוכרת באטרף נכסים במיליארדי שקלים? אריסון עצמה או דוברים מטעמה סירבו לפנייתי לנמק את הסיבות למכירת החיסול ואת תוכניותיה לעתיד.
אני מכיר אותה אישית מאז הגעתה לישראל ב־1998, ושום דבר לא מקרי. לא מדובר בהחלטה חפוזה או בקפריזה של רגע. זה תהליך שהתעצם בחמש השנים האחרונות, עם קרשנדו בשנה האחרונה. בשנה זו התרחשו שני אירועים ששמה של אריסון שורבב לתוכם בצורה לא הוגנת, אולי גם מטעמים של יחסי ציבור: הראשון הוא ההסתבכות של בנק הפועלים בפרשת ייעוץ המס בארה"ב.
הפועלים לא היה הבנק הישראלי היחיד המעורב בפרשה וקדם לו בנק לאומי, אלא שמשום מה הפרשה דבקה לשמה של אריסון. היא כבר יותר מעשור אפילו לא חברת דירקטוריון הבנק, אלא בעלת שליטה. בעקבות הפרסומים משקיעים אמריקאים ששקלו לרכוש את הבנק מאריסון נסוגו מהעסקה.
המכה הנוספת, ששברה את אריסון סופית, הייתה חקירת החשדות לשוחד בחברת "סולל בונה ארצות חוץ" מקבוצת שיכון ובינוי. אריסון נחקרה באזהרה במשטרה ביחידה להב 433, וזאת הייתה חקירה אחת יותר מדי. אף אחד לא הכין אותה לאפשרות של מעבר לסטטוס של חשודה. החקירה נמצאת עדיין בעיצומה, ולצורך העניין היא שכרה את שירותי עו"ד נתי שמחוני.
חייבים להגיד ביושר: אריסון אולי תמימה, אבל אינה פושעת. התעניינתי לדעת אם כבעלת שליטה היה לה שמץ של מושג איך התנהלו העניינים בסולל בונה בחו"ל, ועל השוחד שניתן באפריקה. אנשים היו מוכנים להישבע שלא היה לה מושג ושסגנון העבודה הזה אינו מוכר לה. אבל מה לעשות שיש לה אחריות מסוימת כבעלת הבית. ידוע שב־20 השנים האחרונות אריסון עשתה טעויות, וכשגילתה אותן כבר היה מאוחר. אחת מהן היא האמונה הכמעט עיוורת בדני דנקנר, לשעבר יו"ר בנק הפועלים. כתוצאה מכך שילמה מחיר יקר.
"החקירה שברה אותה סופית. היא חשה עלבון עצום והבינה שהשקעותיה בישראל לא רק שלא הועילו, אלא גררו אותה למקומות לא טובים", אמר לי גורם המכיר את הקבוצה. גם ארבעת ילדיה, ובראשם הבכור ג'ייסון, לקחו קשה מאוד את החקירה וראו בה כפיות טובה כלפיה. לפי ההערכות הם המליצו לה להתקפל מישראל.
בינתיים גובשה ההחלטה למכור את שיכון ובינוי לאחים סיידוף במכירת חיסול. בנוסף החליטה אריסון שלא להמתין לאביר הבנקאות שיקנה את הפועלים, אלא למכור מיידית את השליטה דרך הבורסה, גם במחיר אובדן פרמיית השליטה.
האם בסוף הדרך אריסון תעזוב את ישראל? אגב, היא כבר נטשה את ישראל למיאמי בפתאומיות בספטמבר 2003, אבל אז זה היה משיקולי מס. האם הפעם תעזוב לתמיד? "לא", העריך בפני גורם הנמצא בקשר שוטף עם אשת העסקים. "אין לה תוכניות כאלה. היא לא תעזוב למרות המכה הקשה והפגיעה בתדמיתה". למרות זאת, ברור שעסקים חדשים בישראל הכרוכים בחשיפה פומבית היא כבר לא תעשה.
הגובה הראשי
כמה סיבות הביאו אותי לבחור בערן יעקב, מנהל רשות המסים, כמושא השיחה שלי השבוע. ולא - אין כל קשר לעובדה שב־18 במרץ השנה תעבור בדיוק שנה ממינויו לתפקיד.
רשות המסים עמדה השבוע במוקד ארבעה נושאים, שמובאים כאן לא בהכרח לפי סדר חשיבותם: העמדתה לדין של דוגמנית־העל בר רפאלי; התקציב ותחזיות גביית המסים; תוכניות העבודה ל־2019 ושיפור השירות; וכניסתו לתוקף של חוק המזומן.
"ברשות המסים אני עובד שנים רבות. נכנסתי לתפקיד המנהל עם תפיסה ברורה שצריך לשים את הלקוח במרכז. זה נשמע אולי ברור מאליו, אבל זה לא כך. אנחנו עובדים על הנגשת השירות דרך הגדלת השירותים הדיגיטליים כדי לבנות את אמון הציבור", אומר יעקב.
תן לי דוגמאות בולטות במיוחד ואיך זה יכול לעזור לציבור.
"לדוגמה, את תיאומי המס האוטומטיים הכפלנו השנה ל־260 אלף. זה אומר שאנחנו מאמינים לציבור, סומכים עליו ולא מטרטרים אותו סתם. דבר נוסף הוא האפשרות להגדלה אוטומטית של מענק הפרישה לעובדים בשכר נמוך דרך מקום העבודה. אני לוקח סיכון מסוים, אבל זה שווה. המטרה היא לשפר את השירות ולייתר את הצורך להגיע לפקיד השומה. אתר האינטרנט שודרג משמעותית, והיכולת להנפקת אישור מס מקוון הפכה לנוחה יותר".
עדיין יש תלונות על רמת השירות.
"אתה לא צריך לספר לי על כך. גם אני מודה שרמת השירות לא משביעת רצון. אתה מחפש פקיד שומה או מישהו ברשות המסים ולא מצליח. אני מודה בכך, ולכן אני מבקש שיבחנו אותי. 2019 תהיה שנת השירות. בכל זאת, הרשה לי לגלות שבקרוב נצא למכרז שיספק מענה שירות אוטומטי לפונים. אני מקווה שתוך חודש נהיה באוויר, בתקווה שהוועדים לא יפריעו. מדובר בשירות אוטומטי: מי שלא יקבל מענה בקו ראשון, יופנה לקו השני או השלישי".
חוק הגבלת שימוש במזומן נכנס לתוקף בתחילת 2019. איך זה עובד בשטח?
"אנחנו רק בתחילת הדרך, ולכן לא יופעלו סנקציות לגבי מי שיעבור עליו עד 30 בספטמבר. מי שיפר את החוק יוזהר, ואם ייתפס שנית נעניש אותו. אנחנו יוצאים בפרסום כדי לתת מידע רלוונטי, כמו האיסור לביצוע עסקה במזומן בסכום העולה על 11 אלף שקל. הציבור שאני איתו בקשר מקבל את המהלך בהבנה. החוק נועד להגדיל את סיכויי ההצלחה של המאבק בשוק השחור. ועדיין צריך לזכור שניתן להחזיק בבית מזומן ללא הגבלה כל עוד לא נעשה בו שימוש. אפשר גם להפקיד את הכסף בבנק, אבל להשתמש בו רק בהתאם למגבלות החוק. לדעתי, אפשר לחיות עם החוק. סכומי השימוש במזומן באירופה נמוכים יותר, ובסין כמעט לא משתמשים במזומן אלא באפליקציות תשלומים.
"אם אתה שואל על הרחוב החרדי או על מגזר המיעוטים, אז אני יכול להבטיח שנגיע גם לכל המקומות האלה, אף שאני מודה שיהיה קשה. נקים כוח משימה לטיפול בחוק המזומן, שכל תפקידו יהיה לאכוף את הוראות החוק. הכוח יהיה מורכב מסטודנטים ועובדי רשות המסים וימנה 40 איש. אני מאמין שנצליח באכיפה".
השבוע פורסמו נתוני הגירעון ל־2018 והסטייה מיעד הגירעון ב־2019. איך תצליח להסתדר ללא מבצעי גביית המסים החד־פעמיים?
"אז כפי שאתה יודע, ב־2018 עמדנו בתחזית הגבייה. גבינו 306.3 מיליארד שקל במקום 307 מיליארד שקל, שזו בפועל עמידה בתחזית. יעד הגבייה ל־2019 היה מאתגר, כי הוא נקבע שנה וחצי מראש ואין כלכלן שמסוגל לקבוע במדויק. אם זה קורה, זה מזל. נתוני הגבייה הושפעו מירידה בגביית מסי הנדל"ן כתוצאה משינוי המדיניות בשוק הנדל"ן בשנים האחרונות. הירידה בהיקף הדירות להשקעה מוכיחה שהמדיניות הצליחה. התחזית ל־2019 הושפעה גם מהמתרחש בשווקים הפיננסיים. היא תהיה מאתגרת בגלל הכלכלה והירידה בצמיחה".
מהי מדיניות המסים שלך? האם אתה בעד הורדת שיעורי המס כדי להגדיל אולי את הגבייה ולהפחית את התמריץ להעלמות?
"הרצון שלי הוא בראש ובראשונה לקדם חקיקה שסותמת פרצות. זה יסייע לייצר תהליך של מאבק בהון השחור. אבל יש מקומות שצריך להטיל בהם מסים גבוהים כחלק משיקולי מדיניות, כמו בסיגריות, דלק, אלכוהול ומכוניות. מאידך אני בעד הפחתת מס בתחומים מעודדי צמיחה כמו מסי חברות, שעומדים כיום על 23% ומעמידים אותנו במצב טוב יחסית לעולם".
אבל יש עדיין המון פטורים כמו מע"מ על פירות וירקות או פטור מהכנסות שכר דירה. מהי עמדתך?
"שני הנושאים שהזכרת בהחלט ראויים להישקל מחדש. הפטורים מאפשרים לאנשים להשתמש בהון שחור ולדווח לא נכון. אני יודע שרבים מתאימים את חוזי השכירות לגובה הפטור ממס (הגבוה במקצת מ־5,000 שקל לחודש - י"ש). נכון לבחון את ביטול את הפטור ממס הקיים על שכר דירה. זוהי עמדתי המקצועית, אבל מי שקובע בסופו של דבר הם הגורמים הפוליטיים הקובעים את המדיניות".
ומה בדבר עיוות הפטור מתשלומי מס לעשר שנים שניתן לתושבים חוזרים?
"מדובר בחלק מהמדיניות של מקבלי ההחלטות, ולדעתי הפטור לא ישתנה. הדבר היחיד שאנחנו פועלים לשנות זה את היכולת שלנו לקבל דיווח על פעילותם בחו"ל של התושבים חוזרים. אנחנו דורשים לקבל דיווח על הנכסים שהם מחזיקים. זה לא לגיטימי לתת להם, בנוסף להטבות המס, פטור מדיווח, ואני מקווה שנצליח לשכנע. הפטור פוגע ביכולת האכיפה שלנו, כי הוא אינו מאפשר לי לדעת כלום. זה לא הוגן להפלות לרעה בעניין הדיווח ישראלי שנולד כאן".
הרושם המתקבל הוא שפתחתם באכיפה סמויה ושאתם מנצלים לצורך העניין את הטכנולוגיה.
"זה נכון שהגדלנו את האכיפה הדיגיטלית ואנחנו הרבה יותר אסרטיביים בגבייה. קיים ציבור רחב שעדיין לא משלם לצערי את המס ונמצא מחוץ לרשות הגבייה, ואני מגיע אליו בכלים טכנולוגיים. בחודשים האחרונים שלחנו 200 אלף מכתבים ל'חשודים' שלא נמצאים ברשת. באחרונה שלחנו 20 אלף מכתבים לבעלי דירות שלא משלמים מס ולאנשים עם הכנסות לא מדווחות. הגענו אליהם דרך רשתות המודיעין שלנו".
בשבוע שעבר אושרו בכנסת תקנות ה־CRS במסגרת החוק לאיסור הלבנת הון. תסביר בבקשה איך זה ישפיע על האזרחים.
"מדובר באמנת מס שכבר חתומות עליה 70 מדינות. על פי האמנה, העולם הנאור של היום לא מוכן לקבל פעולות של התחמקות מתשלום מס של עובדים באשר הם הנמצאים מעבר לים. בעקבות אישור התקנות, נהיה מחויבים לדווח על אזרח אירופי או אמריקאי שינהל חשבון בנק בישראל לרשויות הפיקוח באותה המדינה. כך גם יהיה לגבי תושבי ישראל שמנהלים חשבונות בחו"ל. זה לא אומר שאסור יהיה לישראלים לפתוח חשבונות בחו"ל. זה מותר ואין מניעה מכך כל עוד המסים משולמים לפי חוק. אבל עם אישור התקנות נקבל מידע לגבי כל ישראלי המנהל חשבון בבנק זר, וזה כמובן יאפשר לנו להגדיל את האכיפה".
אז בוא נדבר על ההאשמות נגד הדוגמנית בר רפאלי שעובדת גם בחו"ל. היא וחלק מבני משפחתה נחשדים בהעלמות מס ובעבירות הלבנת הון. שוחחתי עם מומחי מס שטוענים כי מדובר באכיפה בררנית ובתיק דגל, ושאם זאת לא הייתה רפאלי התיק היה מזמן נסגר בפשרה או בכופר.
"אלה אמירות לא רציניות ולא כדאי שייאמרו. התיק נגד רפאלי הועבר לפרקליטות ומתנהל על ידה. החקירה נפתחה עוד לפני כניסתי לתפקיד. הטענות לאכיפה בררנית הושמעו גם כשנפתחו חקירות נגד כוכבי הזמר המזרחי. רשות המסים פועלת בנחרצות נגד מי שלא משלם מסים, וכפי שנהוג לומר, אצלנו אין 'הנחות סלב'. נקודה. הפעילות נעשית בהתאם למנדט שניתן לנו, ללא שום הבדל בסטטוס ובמצב. אין לי שום דבר אישי נגד בר רפאלי, ועד היום אפילו לא פגשתי אותה. הטענות אינן נכונות, חד וחלק, וראוי היה שגם לא ייאמרו. אנחנו פועלים בדיוק לפי מנדט שניתן לנו, וכך נמשיך לפעול ללא היסוס".
האם הופעלו עליך בתיק הזה לחצים? האם יש לחצים פוליטיים אחרים?
"אין שיח כזה. אני דוחה את האמירות על הסף. כאמור, אני לא מכיר אישית את רפאלי. באופן טבעי, מפני שמדובר בדוגמנית מפורסמת, התיק מעורר לא מעט רעש תקשורתי. אני קורא למי שלא רוצה להיות בכותרות לשלם מסים כחוק. זה הפתרון הכי טוב. כשמשלמים מסים כחוק - ישנים טוב בלילה. לשמחתי, בשנים האחרונות אנחנו מגדילים את האכיפה וזוכים לרוח גבית מהאזרחים. חוק המזומן הוא אחת הדוגמאות לכך. רק חלוקה שוויונית של נטל המס תאפשר לאזרחים ליהנות מפירות הגבייה. תשלום המסים מאפשר לכולנו לקבל חינוך, בריאות וביטחון".