האם לישראלים מותר גם לסלוח לביבי על המתנות ועל כמה תמונות של שרה ב"וואלה"? האם מותר לאנשים לחשוב גם מתוך שיקול רחב יותר של טובת ישראל? או רק ייקוב הדין את ההר, ועל קוצו של יו"ד ייהרסו חיים? אולי זה אסור, ומגמות כאלו או אחרות במערכת המשפט ופרשנויות חוקים ופלפולי סעיפי אשמה יקבעו לעם ישראל את השלטון.
למי יש יותר זכויות בחקירות? רוב האנשים, אפילו סטודנטים למשפטים, יענו שלחשודים יש יותר זכויות. זה איננו נכון. למשטרה ולפרקליטות יש עוצמה, זכויות ויכולות שאין לאדם רגיל. כוח מבעית. כאשר הוא מופעל מתוך רצון להרשיע, כמעט בלתי אפשרי להתגונן.
שמעתי באוזניי חוקר משטרה אומר: “אם תהפוך כל אדם ותנער, בסופו של דבר ייפול לו משהו מהכיסים". כל קורא יודע מה יש לו בכיסים. אוי אם יהפכו אותו ויתחילו לנער אותו במשך שלוש שנים. השאלה האם ייפול משם דבר שמוכיח אשמה ברורה, או שמא יתגלה תיקון ציון בתעודה של בנו שהשיג כי הזמין את המורה לקפה ומאפה, שניתן לראות כשוחד, היא שאלה פתוחה נוכח מה שאנחנו רואים בימים אלה.
נתניהו צריך עכשיו שני מיליון דולר כדי להגן על עצמו מפני המערכת המשפטית. האם זה אנושי? מולו תקציבים בלתי מוגבלים ואנשים מיומנים. אני מאחל דבר אחד לכולכם: שלא תיפלו לעולם לידיים שלהם.
מישהו רוצה לגרום לבני אדם להאמין שיש שם למעלה, במשטרה, בפרקליטות ובבתי המשפט, מערכת מושלמת שבני תמותה אינם מסוגלים להכיר את סודותיה. במערכת העוצמתית הזו נחתכים הדברים ביושר ובהגינות, ובצורה שאי אפשר לערער עליה. נוטעים באנשים את הרושם שאמון במערכת המשפט ובמשטרה הוא ערך שאין לפקפק בו. הטענה הזו הייתה אולי משתיקה אנשים ספקנים כמוני, אם לא היו הרבה משפטנים בכירים שמכירים היטב ולעומק את מערכות המשפט, הפרקליטות והחקירות, אשר אומרים שלא הכל טהור שם.
הם כותבים שיש שחיתות ועיוותים במערכת הקדושה הזו, הם טוענים אפילו שראש הממשלה נרדף. מדובר באנשים בעלי מעמד משפטי שכל חייהם עברו בתוך קרבי מערכות המשטרה והמשפט. הם מערערים על היושר וההגינות לכאורה של כל אלה. אני נפעם בפני אנשי משפט מסוג כזה, שחיים בתוך מערכות המשפט, ועבודתם כעורכי דין מצריכה אהדה מצד שופטים ואנשי משטרה, ולמרות זאת הם לא חוששים לומר את דעתם ולבקר את המערכת.
בפעמים שבהן אני חש שאולי אני פועל על פי תחושות בטן וחוש צדק פנימי, אבל אינני מבין שהחוק גדול ממני בצדקתו, אני נזכר במאמרים מפי מומחים גדולים ממני בתחומים האלה. במקרה הטוב מדובר בדעה מול דעה. זה המקרה הרע ביותר כאשר מדברים על גורל אדם.
אני מניח שרוב האנשים ישרים והגונים בתוך־תוכם, ולכן חושב שרוב האנשים ישמחו אם היועץ המשפטי לממשלה יכריז שאין אשמה לראש הממשלה, סוגרים את התיקים, הוא זכאי. כשניסיתי לעשות ניסוי ולהציג את ההנחה הזו, דהיינו שכולם ישמחו אם זה יקרה, נתקלתי בתגובות תמיהה גדולה בסביבתי, שבעדינות אומר שמעטים בה תומכי נתניהו: “מה פתאום שנשמח?".
עניתי: “מה זאת אומרת? תמיד צריך לשמוח כאשר אדם זכאי ומזוכה מאשמה". ראיתי מולי פנים שכלל לא מתכוונות לשמוח, אלא לזעום, אם תתקבל הודעה שנתניהו זכאי. זאת אומרת, אין להם שום אמון במערכת המשפט אם תגיע הודעה שהם לא רוצים מראש לשמוע. מול אווירה כזו, ההצבעה לנתניהו תהיה הפגנת בגרות של בוחריו, המסוגלים לראות את התמונה הגדולה לטובת ישראל גם אחרי ששוטפים את מוחם בחשדות על קבלת בקבוקי שמפניה או סיקור אוהד, ואפילו אם מאמינים לחלק מהן.
לפני כמה ימים יצא נתניהו בהכרזה. במקום לסכם את ההצלחה המבורכת שלו ושל המדינה בשנת 2018, הוא היה חייב לעמוד ולהגן על עצמו. היה נורא לראות זאת, לחזות איך נתניהו מדבר אל כמות ישראלים שהיא “רייטינג של משחק הגמר של המונדיאל, כשברזיל בגמר, בטלוויזיה של ברזיל", כמו שניסח קובי אריאלי בגלי צה"ל, ואז, במקום לספר לאזרחי ישראל על ההצלחות שלו בברזיל, הוא חייב להקדיש את הזמן להתגוננות משפטית.