חטא היוהרה, במקרה של אפי נוה, היה כבד והעונש כבד אף ממנו

כרגע קשה לדעת איך יסתיים הסקנדל הבאוש הזה, שהתפוצץ אתמול בקול רעש גדול והצחין את האווירה במה שאמור היה להיות היכל הצדק הישראלי. 

העובדה שהשופט לא קיבל אתמול את בקשת המשטרה להאריך את מעצרו של אפי נוה בשלושה ימים והסתפק במעצר בית, מעידה כי את המיוחס לנוה לא יהיה קל להוכיח.

המשטרה קיבלה מהדס שטייף שק גדוש חומרים, המציירים את לשכת עורכי הדין הישראלית כקומבינציה בין סדום ועמורה, פומפיי ומועדון הפוסיקט של יאיר נתניהו. השאלה היא מה מכל זה יעבור את רף הראיות הנדרשות במשפט הפלילי ומה ייוותר במישור המוסרי־ציבורי. זה לא ממש פופולרי, אבל בנקודה הזו צריך להדגיש כי גם לאפי נוה עומדת חזקת החפות ולזכור את ניצב ניסו שחם, שתיק הזימה שלו נגמר בסופו של דבר ביבבה חלושה.
 

אחרי שאמרנו את כל זה, נשארת הבחילה. הרי הכתובת הייתה מרוחה על הקיר לאורך ולרוחב, באותיות קידוש לבנה. היא נצבעה שם באותו תחקיר של עמרי אסנהיים ב”עובדה”, שסבב סביב דמותו שיכורת הכוח של מי שכבש את לשכת עורכי הדין והפך אותה, לפחות לכאורה, להרמונו הפרטי בדרך לצמרת. היו שם רגעים מצמררים, שבהם נראים שופטים בכירים מצטנפים מול העסקן נוה, שופטות ופרקליטות מכרכרות סביבו, עולם המשפט כולו מחלה את פניו ומטאטא את העפר שלרגליו עד זרא.

 

מתישהו תצטרך גם שרת המשפטים הפופולרית, איילת שקד, להסביר איך לא הצליחה לקרוא את הכתובת הזו. יכול להיות שהעדיפה לעצום עין. נוה היה בעל הברית האסטרטגי שלה, האיש שאפשר לה לבצע את המהפכה בהרכב בית המשפט העליון והפך לחבר אישי. אני לא מטיל ספק ביושרה המוחלט של שקד. בניגוד לנוה, היא חכמה מספיק להבין את סכנותיה של ההצלחה וחסרונותיה של הפופולריות. אם לא יתברר משהו דרמטי, הפרשה הזו לא תגדע את ההמראה המטאורית שלה, אבל צריך לקוות שתרסן את תיאבונה הבריא מדי ותלמד אותה משהו על איזונים, על בלמים ועל צניעות.
 

עשרות, אולי מאות, אנשים לא ישנו טוב בלילה החולף, ושנתם תנדוד גם בלילות הבאים. נוה ריכז תחתיו בשנים האחרונות עוצמה אדירה ומידע רב. הוא בחש ודרש, ערבב וחיבב, קידם ואיים. ידו בכל, יד כל בו. הוא כבר סימן את התחנה הבאה, הפוליטיקה. קרה לו מה שקורה לרוק סטאר שהמריא מהר מדי, גבוה מדי. במקום להתמכר לסמים בדרך להרס עצמי, הוא התמכר לעוצמה, לתחושת האני ואפסי, לאמונה שהוא מלך השמש והשמיים הם הגבול. חטא היוהרה, במקרה של אפי נוה, היה כבד והעונש כבד אף ממנו.

הטור המלא מחר ב״מעריב־סופהשבוע״