גנץ פתח את מערכת הבחירות והצליח להפתיע גם את מכריו

1. אודה ולא אבוש. בני גנץ הפתיע אותי בגדול ולטובה. לא רק אני הופתעתי, אלא גם רבים מאוד מפקודיו ומעמיתיו למטה הכללי. מולם ניצב לפתע מודל חדש וחד שלא הכרנו מעולם, "בני 2.0", עם רעב בעיניים וסכין בין השיניים - ההפך המוחלט מהכינוי שדבק בו, "בני חותא". ישנם שיאמרו שהצנחן הגבוה והמזליסט הזה שוב היה במקום הנכון ובזמן הנכון, אבל זה לא ממש משנה ולא ממש רלוונטי.

בערב אחד הצליח גנץ להפוך למנהיג, להצטייר כחלופה לבנימין נתניהו, להציב אלטרנטיבה שפויה וראויה, לקבוע קווים מנחים, עמדות וקווים אדומים, ולאתגר בן לילה את כל המערכת הפוליטית. למעשה, גנץ פתח את מערכת הבחירות והוא עשה זאת בגדול, ללא שגיאות, ללא מעידות, ללא ערפל. הכל חד וברור. אחד מחבריי היטיב לתאר באוזניי את התחושה. "גנץ משול לצינור החמצן שהוכנס לפתע לתוך חדר אפוף עשן וטחב", אמר.

מכאן והלאה חובת ההוכחה היא עליו. הוא עדיין לא הציג רשימה, עדיין לא סיים את מלאכת החיבורים והמיזוגים, ועדיין לא ספג את שלל החצים שמכינים לו פוליטיקאים יריבים משמאל, מימין וממרכז, וגם תחקירים תקשורתיים ואחרים. הוא יצטרך לשמור מומנטום, לחדד עמדות, לבדל עצמו מאחרים, להציג רשימה ראויה, לשמור על סוג של ממלכתיות הבנויה מאגרוף של פלדה עטופה בכפפה של משי, ולהעמיד בצורה מסודרת ומתוזמנת במות של ראש ממשלה בפוטנציה עד למועד הבחירות.
 

משלב זה יוצא גנץ למסע לא פשוט בשטח זרוע מוקשים ללא כל ניסיון פוליטי. דבר אחד ניתן לומר: בניגוד לרבים אחרים, גנץ העז, התייצב, התכונן, הסתער, והוא נכון לספוג חצים ולחתור לעמדת הנהגה והובלה, להשביח את המערכת הפוליטית - ורק על כך אפשר להעריך אותו ולאחל לו הצלחה.

2. "אפקט גנץ" מחייב כאמור את כלל המפלגות לחשב מסלול מחדש ולשנות את התגובות. בעיקר הליכוד. הנה פתאום מישהו לוקח מהם את גני התערוכה, את השידור החי בשמונה בערב, את האפקטים האמריקאיים, ומציב בפניהם מראה בכל תחום: נורמות, ערכים, שמירה על החוק, מדיני, ביטחוני, כלכלי, חברתי, בתחום האחדות, הלכידות ועוד. והם לא התכוננו לזה. 
 

בלב העשירייה הראשונה של גנץ ממוקמת "התנחלות" ימנית אידיאולוגית חזקה של יעלון, יועז הנדל וצבי האוזר, כולם אנשים טובים וראויים מאוד, אך האחרונים שניתן לכנות אותם "שמאלנים". שלושה אנשים שמכירים את נתניהו היטב, עמוק מתוך החדר, והודחו או עזבו אותו. למחרת הנאום שמעתי את שרי חברי סיעת הליכוד מדקלמים דף מסרים לא רלוונטי, לא פוגע ולא מעודכן, שמדבר על "שמאל חדש" ועל הפקרת חייל בקבר יוסף. נפתלי בנט אף הכריז על גנץ כרמטכ"ל גרוע שפעל תחת שר ביטחון גרוע (ושמעליהם היה ראש ממשלה מצוין כמובן). פתטי ועלוב.

3. ההתמודדות על ראשות הממשלה נחתה על גנץ כרעם ביום בהיר. הוא לא כיוון לשם כשהכריז על הצטרפותו לחיים הפוליטיים. לאחדים מהאנשים שפגש סיפר על רצונו העז להיות שר חינוך, ולאחרים אמר כי יבקש להשפיע עם רשימתו על ענייני ביטחון ושלום. והנה, מצא עצמו גנץ נסחב אל החלל שנוצר בעמדת האלטרנטיבה לנתניהו. במהירות וביעילות הוא הבין את המצב, סיגל עצמו אל המציאות המשתנה והתייצב (או שהוצב על ידי המציאות) כמועמד לראשות הממשלה. לפעמים מתברר שהשביל הרבה יותר חזק מההולך בו.

4. לפני כמה חודשים כתבתי כאן שבוגי יעלון, שר ביטחון ורמטכ"ל לשעבר, שמשוטט ברחבי ישראל וטוען להנהגה, תוך שאינו עובר את אחוז החסימה, הוא סוג של עפיפון ללא חוט שצריך לחשב מסלול מחדש ולא לבזות את עצמו בצורה שכזו. אני כנראה טעיתי ובוגי צדק. לפני שלושה שבועות הוא היה יכול רק להשתריין לבדו באחת הרשימות, אך מאז שהכריז על תל"ם, הוא כבר "מפלגה" והצליח לשריין מספר מאנשיו, תוך שהוא נהנה מהכבוד של גנץ אל מפקדו לשעבר ומנדיבותו.

5. ישנו עניין אחד קטן שבו אני מסכים עם ח"כ אחמד טיבי (תקראו עד הסוף...), והוא עניין ההתהדרות במספר הערבים, מחבלים ואחרים שהרג צה"ל במבצע כזה או אחר. גנץ עשה זאת באמצעות מטהו, ובסרטונים הוא מציג את המספר הרב של העזתים שהרג בצוק איתן. הוא אינו מזכיר את החיילים שלנו שנהרגו במבצע.

אני נמנה עם אלה שסבורים שצה"ל, כצבא הגנה לישראל, נאלץ מעת לעת לצאת למבצע צבאי הכרחי שבו הוא הורג וגם נהרג. אין זה עניין להתגאות ולהתהדר בו. לא בזה ולא בסיכולים ממוקדים. זה נכון שבמשמרת של גנץ, במאמץ של השב"כ, צה"ל ואישור של נתניהו, חוסל רמטכ"ל חמאס אחמד ג'עברי, וזה נכון שבוגי חיסל את אבו ג'יהאד ורמטכ"ל אחר חיסל את מוסאווי ומישהו חיסל את עימאד מורנייה, ועוד ועוד. זה כורח מציאות שנובע מהאינטרס הביטחוני של ישראל, ומן הראוי שייעשה בצנעה ולא ישמש כתעמולת בחירות.

6. לא רק גנץ דיבר השבוע, גם חסן נסראללה. האיש הבזוי הזה הוא אשף בתקשורת ובקרב על התודעה, והוא מרתק אנשי מודיעין ותקשורת. הוא איננו רק מנהיג דתי וצבאי, אלא גם אומן באסטרטגיה ובמניפולציה. הפעם הוא התייצב כדי להדוף שמועות על מצבו הבריאותי לאחר היעדרות ארוכה. הוא נשא כתמיד נאום ארוך, טרחני, רווי מניפולציות והתכתשויות עם גדי איזנקוט ונתניהו. 
 

מה שאני למדתי מהנאום הזה ומהחלקים שבהם צפיתי (מבלי שאהיה רופא או פסיכולוג) הוא שישראל צריכה להיערך לתקופה אחרת בחיזבאללה ולקרב ירושה על כיסאו של מנהיג הארגון, באופן שעלול להשפיע גם על גבולנו הצפוני.

7. בבית הספר "דרכא המר" בבת ים נתלתה לאחרונה כרזה המספרת לתלמידים על מלחמת ששת הימים. מככבים שם מנחם בגין שהרהיב עוז והצטרף לממשלה והרב שלמה גורן "שהפציר בממשלה לשחרר את ירושלים", גם לוי אשכול ומוטי הוד מוזכרים, אבל אין מילה אחת על יצחק רבין ז"ל, רמטכ"ל הניצחון ואחד מסמלי המלחמה ההיא.
 

כשכתבתי על כך בפייסבוק ובטוויטר, מיהר מנהל בית הספר להסיר את הכרזה ולהבהיר שהוא מתנער מתוכנה ומכבד את רבין וזכרו אישית ובית ספרית. הכרזה הזו מקורה במשרד החינוך, בגוף שנקרא חמ"ד (חינוך ממלכתי־דתי). הגוף הזה, שנמצא באחריותו של נפתלי בנט, הוא שהפיק את הכרזה הבזויה, המטעה והמסלפת את ההיסטוריה. אינני יודע אילו כרזות נוספות מפיק הגוף הזה, אבל אני מציע לשר החינוך ולמנכ"ל משרדו לעבור אישית על כל כרזה וכרזה. גם ראש העיר החדש, צביקה ברוט, הבטיח לי שיקפיד שדבר כזה לא יקרה שוב.

8. דקות אחרי נאום גנץ הלכתי לקאמרי לראות את שלמה וישינסקי ורמי ברוך ב"מיהו יהודי", שכתב ז'אן קלוד גרימברג. סדרת שיחות שנונות ומצחיקות בחדר מדרגות פריזאי בין שכן קתולי, שהופך לאט ליהודי, לבין שכנו היהודי האתאיסט. משחק נהדר וסוגיות יסוד. לכו לראות.
 

שבת שלום.