ההססנות של הפיקוד הבכיר משדרת בדיוק את ההפך ממה שנדרש לניצחון

גופמן משתייך לזן של קצינים שהפך נדיר בצבא - כאלה שלא חוששים להילחם ולא חוששים גם לומר את דעתם. המכתב שלו (שחשף יוסי יהושוע ב"ידיעות אחרונות") הופץ בעקבות אירוע היתקלות של כוח גולני ושריון במחבלים ברמת הגולן, אירוע שבו, סבר גופמן, הכוחות לא חתרו מספיק למגע.
 

הסדנה של כוכבי עוסקת בשאלה עמוקה, כמעט פילוסופית, שמעסיקה את הצבא כבר שנים: מה ייחשב לניצחון בעימות של מדינה אל מול ארגון. מהתשובה לשאלה צריכות להיגזר התוכניות המבצעיות להפעלת צבא היבשה במלחמה וההישג שיידרש להביא. עוד בטרם פורסמו התוצאות של סיעור המוחות הזה אפשר כבר להמר שייצאו ממנו מסקנות מנוסחות להפליא ונוסחה מתוחכמת של הגדרת הניצחון. אבל שום מצגת, צבעונית ומשכנעת ככל שתהיה, לא תועיל אלא אם תתבסס על תרבות של ניצחון בקרב הלוחמים. הניצחון הגדול, בכל עימות, מורכב תמיד מהרבה מאוד ניצחונות קטנים וטקטיים.

 

כשקראתי את דבריו הנכוחים של גופמן, נזכרתי בצנחן אחר שמונה לרמטכ"ל לפני יותר מ־20 שנה. שאול מופז לא נזקק לסדנה שתגדיר עבורו מהו ניצחון. מהיום הראשון שלו בתפקיד הוא עבר בין כל יחידות הצבא והסביר בדיוק למה הוא מצפה: שכל מפגש עם אויב יסתיים בהשמדת האויב.
 

זמן קצר אחרי שנכנס לתפקיד חדרו אנשי חיזבאללה למוצב סוג'וד שבדרום לבנון. אחד הצנחנים במוצב נאבק פיזית בלוחם חיזבאללה, אך איש חיזבאללה הצליח לחמוק ללא פגע. מופז קפץ על ההזדמנות ונסע מיד למוצב, שם הדיח את הלוחם והעיר לכל שרשרת הפיקוד.
 

כוכבי זוכר היטב את האירוע הזה, שבו ספג גם הוא הערה פיקודית כמפקד החטיבה המרחבית, יחד עם מפקד האוגדה ארז גרשטיין ז"ל ומפקד הגדוד איתי וירוב (שמונה עכשיו לאלוף). בדרכם ללשכת הרמטכ"ל בתל אביב ניסו וירוב וגרשטיין לנחם את כוכבי המודאג וסיפרו לו שכל אחד מהם יכול לכסות קיר בכל ההערות הפיקודיות שספג עד כה. כוכבי לא קיבל את זה בהומור, אבל המסר שיצא מהאירוע הזה הדהד מיד בכל הצבא: "בסופו של יום - אנחנו צריכים לנצח", אמר מופז ללוחמים. "בסופו של כל יום. כאילו אין מחר ואחריו עוד מחר".
 

כך הכין את צה"ל לאירועי האינתיפאדה השנייה וכך יצא למבצע חומת מגן. כוכבי, שהיה אז מפקד חטיבת הצנחנים, זוכר איך היו אלה הוא וחבריו המפקדים ששכנעו את הדרג המדיני ביכולתם לנצח. ההצלחות הטקטיות הן שבונות תעוזה וביטחון של מקבלי ההחלטות להפעיל את הצבא.
 

גם הרמטכ"ל גבי אשכנזי המשיך בדרכו של מופז. בכל מפגש עם לוחמים, בכל ביקור ביחידה, הבהיר את התוצאה שהוא מצפה לה: "שאף אחד לא ישאל אחר כך מי ניצח". כך הכין את צבא היבשה שיצא חבול ממלחמת לבנון השנייה למבצע עופרת יצוקה בעזה, אחד המבצעים היחידים בתולדות צה"ל שבוצעו בדיוק על פי התכנון שקדם להם.
 

כמו מופז, גם אשכנזי ידע שניצחון מושג קודם כל על ידי הנחישות של הכוחות והמפקדים. הם חייבים לדעת שיהיה להם גיבוי אם יטעו וגם אם ייכשלו. בסופו של דבר, כל הניצחונות הגדולים של ישראל הורכבו משרשרת ארוכה של ניצחונות נקודתיים, וכן, גם כישלונות בצדם.
 

עשר שנים מאז עופרת יצוקה, צה"ל היום הרבה יותר מהוסס בהפעלת כוחות היבשה שלו. האמירות הפשוטות, כמו זו של גופמן, שפעם היו לחם חוקו של כל הצבא, הפכו להיות נדירות ונחשבות כיום נועזות וקוראות תיגר. זה תפקידם של המפקדים: לאתגר את הדרגים שמעליהם ביוזמות מבצעיות ולשכנע אותם ביכולות להשיג ניצחון. צריך לקוות שגם כוכבי לא יסתפק בדיונים ובמצגות - אלא ילווה אותם גם בעשייה חדה וברורה.
 

לפתחו דווקא עומדים שורה של אירועים שכל אחד מהם יכול לשמש להעברת מסר נחרץ. פעולת כוח מיוחד בחאן יונס שהסתבכה, חשפה כשלים עמוקים בדרך הפעלת הכוחות המיוחדים של צה"ל. יותר משלושה חודשים עברו מאז, וצה"ל עדיין מתחבט איך לתקן את התקלות ולהחזיר את הכוחות האלה לפעילות.
 

לפני יותר מחודשיים נהרג לוחם צנחנים במהלך אימון ניווט בנחל חילזון בתאונה שחשפה התנהלות לקויה של מפקדים. זה אירוע לא מורכב, שהפרטים שלו ברורים ופשוטים, כמעט שחור ולבן, ושצריך להסתיים באמירה פיקודית נחושה.
 

שורה של אירועים שעברו בחודשים האחרונים על גדוד נצח יהודה חשפו רמת חיילות נמוכה ולוחמים שלא חותרים למגע (זאת מעבר לכישלון הערכי שהתגלה שם). הכרתי רמטכ"לים שכבר היו מתנפלים על הגדוד הזה ומתקנים את הליקויים.
 

ההססנות של הפיקוד הבכיר משדרת בדיוק את ההפך ממה שנדרש לניצחון. כשאני שואל מפקדי שדה על היעדר יוזמה, הם סופקים ידיים ומביטים בי במבט שאומר, "אני יודע בדיוק למה אתה מתכוון, אבל זה לא מה שמצופה מאיתנו". דמיינו מה הייתה עושה פשיטה של חטיבת הקומנדו על שדה התעופה האיראני ב־T4 שבסוריה לביטחון העצמי של צה"ל. פשיטה שהייתה משמידה את הכוחות האיראניים שם, אולי אפילו חוזרת עם הציוד שלהם, ומה היא הייתה עושה לדימוי של ישראל בסביבה. או גדוד צנחנים שהיה משתלט על שיירת נשק שמיועד לחיזבאללה, מביאה אותה לישראל ופורשת את הטילים המדויקים לעיני כל העולם.
 

כשאתה מעלה רעיונות כאלה בפני מפקדי שדה, הם מסתכלים עליך כאילו השתגעת. הצנחנים שידעו לגנוב מכ"ם שלם ממצרים לפני 50 שנה, או להשמיד סכרים ותחנות כוח, מסתכלים היום על גבולות ישראל כאילו הם בלתי עבירים. "צה"ל הוא אלוף הפשיטות בדימוס", כתב לאחרונה תא"ל מאיר פינקל, מפקד מרכז דדו לחשיבה צבאית, "אבל הוא פרש לגמלאות מאז 2009".
 

כן, יש סיכון במהלכים כאלה, אבל יש גם סיכויים טובים להצלחה. האמריקאים מוכיחים כמה זה לא מסובך להנחית גדודים של ריינג'רס לפשיטות אפקטיביות במזרח סוריה. היכולות הקרביות של צה"ל לא נופלות מהיכולות שלהם, אלא בתעוזה, ואת זה אי אפשר לפתור בסדנה. לכוכבי יש כל המרחב להמריא בתפקיד הזה, הן בכישוריו האישיים והן בסמכות הטבעית שלו שמקובלת על כל הצבא - התעוזה שלו היא שתקבע לאיזה גובה יגיע.