מאז ביקורי הורדוס ברומא ולורד הרברט סמואל בלונדון לא התקבל נציב יהודי מקומי בבירת האימפריה כפי שבנימין נתניהו מתקבל בוושינגטון. גם עכשיו מגיע בן ניתאי למחוז החלומות שלו, לארצו המובטחת, ולכאורה הכל כרגיל: השמוזינג הפומבי, תקשורת מכסה בגדול, השיירה המלכותית, סטנדינג אוביישן בבית הנבחרים ונשיא שמקדם את פניו בברכה.



לאחר שנתניהו מפגין את כל סממני הכניעות, שלו ושל האיפרכייה שאותה הוא מייצג, הוא מקבל פירור תקציב ואמל"ח ותועפות הצהרות תמיכה. זה היה תמיד נשף מסיכות, אלא שעכשיו זה הכל בכאילו. לפגישות של השניים בימים האלה אין שום מטרה מדינית. מדובר בשני חשודים בפלילים שהביקור נמדד אצלם בשאלה אחת ויחידה: כיצד באמצעות משחק בכללי הטקס ועבודה (בעיניים) תקשורתית על הציבור, הם יוכלו להועיל זה לזה. 
 
נתניהו זקוק להזרקה נוספת של החומר הממכר שהופך אותו מחמדן חמגשיות למדינאי בינלאומי; דונלד טראמפ זקוק לחומר הממכר של חנופה, לתורמים יהודים לקראת בחירות 2020 ולגיבוי של רפובליקנים שנעזרים בתמיכה הכספית היהודית כדי שיבלמו בבתי הנבחרים את ההידרדרות השלטונית שלו. חוץ מזה, מדובר בסצינה נוספת בטרגדיה היוונית הידועה מראש, כגורל שנגזר עליהם לשבת על ספסל הנאשמים על רקע תפאורות של סמלי שלטון ולצלילי שתי שורות המקהלות התקשורתיות המלווה אותם: זו המיינסטרימית ששמחה לאידם, ובצדק, כיוון שאיימו על קיומה, וזו של השוליים הסהרוריים שעדיין קושרת להם כל כתר אפשרי, כולל אלוהים לשלטון בחר בהם. 
 

נתניהו, מייצג הגזענות בישראל (חוק הלאום), מגיע לוושינגטון על רקע גל אהדה אסלאמי בעקבות הטבח בניו זילנד. ועדיין יש מספיק נבחרי סנאט וקונגרס תלויי איפא"ק וכספם של האדלסונים ואוי להם אם לא יריעו לו (הפנקס פתוח והיד רושמת). בבחירות האמצע שימן אדלסון את "ידידי ישראל" בכ־100 מיליון דולר, מה שלא מנע ניצחון דמוקרטי ומנוף שליטה. נבחרות כמו אילהאן עומר, אלכסנדריה אוקסיו־קורטז ורשידה טאליב לקחו על עצמן, בין השאר, את ייצוג הצד הפלסטיני, והן זוכות להדהוד חיובי במפלגה. אחרי שנים שבהן הצטרף נתניהו באורח חצוף למאבק הבין־מפלגתי, עתידים הוא וממשלתו, בצדק, לאכול את מה שבישלו. 
 
בינתיים דווח ב"ניו יורק טיימס" כי איפא"ק מפעיל סוכנים כדי שיאיימו על סיכויי טאליב בבחירות 2020. הסיבה: היא אנטישמית וכמוה כל מי שמתנגד לאיפא"ק ולמדיניות ממשלת ישראל. הדברים נכתבים לפני נאום נתניהו, ואני יכול רק לקוות שהוא לא יזריק את החומרים הרעילים שלו כדי לחולל מהומה שתפריד עוד יותר בין יהודים ליהודים. שיסתפק באיראן ובשואה. 
 
אגב, איש לא יאמין לו גם אם יהפוך עורו ויופיע כליברל האולטימטיבי כדי לקושש עוד פירור אהדה. ורק כדי שנבין מדוע מריעים בבתי הנבחרים לנתניהו: כל הנבחרים שם תלויים בכסף שמוזרם אליהם לקראת בחירתם מדי שנתיים. איפא"ק הוא מגדולי מזרימי הכספים ומתחמני הקומבינות בגבעה, ונתניהו מגיע כבעל הבית של איפא"ק. זה כל הסיפור. 

חייב להבין שהעולם הוא לא ישות עוינת שמולה חייבים כולם להתאחד. גנץ. צילום: אבשלום ששוני

 
תנועת הפילוג

כארגון פוליטי איפא"ק מבין לאן העניינים זזים בישראל, ובני גנץ, המסתמן ככוח העולה, הוזמן לנאום בוועידה. הבעיה: לא כוחות. בהשוואה ספורטיבית לנתניהו זה רונאלדו מול הסבתא שלכם. הבעיה הגדולה יותר: במקום לפוצץ את הבלון של ביבי, גנץ עשוי לפרגן לו. יעני ממלכתי כזה. אם הוא ייסוג לעמימות, הוא יפספס את ההזדמנות הגדולה של חייו - לייצב את מעמדו כאלטרנטיבה ברמה הן המקומית והן בזו העולמית. אם הוא חושב שאי־פעם הוא יהיה ראש ממשלה, זו בדיוק המקדמה שהוא זקוק לה כדי להתקבל בעולם כאלטרנטיבה אמיתית. גנץ חייב להבין שהעולם הוא לא ישות עוינת שמולה חייבים כולם להתאחד, אלא מרכיב מכריע, ולאו דווקא עוין בניהול מדינת ישראל. לא פחות מכריע ועוין מהרב דרוקמן ואריה דרעי. 
 
נתניהו מגיע לוושינגטון כאל ביתו השני ואולי הראשון. אחרי שהצליח לפלג את המדינה בין יהודים ליהודים וערבים לערבים בישראל, הוא מגיע גם כמפלג הגדול בין יהודי ארה"ב בינם לבינם ובינם לבין מדינת ישראל. בנוסף, הוא תורם את חלקו למדורת השנאה והגזענות של טראמפ וגורם אפילו לידידיו המעטים בדמוקרטים, הסנאטורים בן קארדין ורוברט מננדז, חברי ועדת החוץ של הסנאט, לצאת נגדו בחריפות. 
 
כל זה לא עוצר את ההבנות בין נתניהו והמפלג הגלובלי הגדול, טראמפ. יחד הם מפלגים בנחישות ובזחיחות את העשירים מהעניים, את השחורים מהלבנים, את הדמוקרטים מהרפובליקנים.
 
ובינתיים, בשבוע שבו נתניהו מגיע, טראמפ הוא ברווז צולע. בתי הנבחרים מקצצים בסיטונות בסמכויותיו. ההחלטה לדחות את דרישתו להכריז על מצב חירום עברה בתמיכה של 12 רפובליקנים, וטראמפ הטיל וטו. העניין יגיע לבית המשפט ואחר כך לעליון כך עד בחירות 2020. בנוסף, הצביע הקונגרס נגד החלטותיו במימון עסקאות הנשק בסעודיה, שמהן עולה צחנה כבדה של מעורבות חתנו ג'ארד קושנר, וגם כאן צפוי טראמפ להטיל וטו. דווקא הסנאט, שנשלט על ידי רוב רפובליקני, דורש לסיים את התמיכה הצבאית במלחמת סעודיה בחות'ים שטראמפ תומך בה. החלטתו להחזיר את צבא ארה"ב מסוריה נחסמה על ידי הצבא, שהחליט להשאיר אלף איש שבתרגיל החלפות הם יהיו אלפיים פלוס. 
 
לפני כמה שבועות הורה הבית הלבן לבטל את מעמד השגרירות של האיחוד האירופי בגלל התמיכה בהסכם הגרעין עם איראן. בשבוע שעבר מעמדה הוחזר וטראמפ גם שותק גם משותק. אבל לך דע עם חייזר כמו טראמפ. הוא עוד עשוי לחולל עסקת מאה מול איראן כמו זו הישראלית־פלסטינית.
 
נראה שאת ביקור נתניהו היטיב לקדם ולסכם ברט סטיבנס, רפובליקני ואוהד ישראל ב"ניו יורק טיימס": "מורשתו של נתניהו הוכתמה לנצח בשחיתותו הניכרת לעין, פנייתו (או אדישותו) לדעות קדומות והדמוניזציה של יריביו הפוליטיים". אמן.