מזלו של בנימין נתניהו, שגבי אשכנזי כבר לא היה באולפן חדשות 12 כשביבי נכנס אליו, קצת אחרי תשע בערב, אמש. אשכנזי אמר אתמול למי שאמר כי היה נשאר רק כדי להביט לנתניהו בעיניים ולעשות לו "איציק מרדכי". תסתכל לי בעיניים, ביבי, היה אשכנזי אומר לנתניהו, תענה לי למה הכרחת אותי לקנות צוללת שישית? למה הכחשת שאישרת לגרמנים למכור צוללות למצרים ועכשיו אתה מאשר? איזה סוד נורא אסור לגלות לשר הביטחון ולרמטכ"ל? איך יכול להיות שהיועץ המשפטי יודע עכשיו את הסוד הזה, אבל שרי ביטחון ורמטכ"לים לא?
 
מה גרם לראש ממשלת ישראל ליפול בהפתעה לתוך אולפן חדשות 12 לראיון בשידור חי, שכמותו לא נראה כאן שנות דור? מה הקפיץ את בנימין נתניהו להיפרד מאזור הנוחות שלו, מהלשכה המבוצרת והמדוגמת בדגלי ישראל וסמל המדינה, מ"בלפור" המיתולוגי, מאולפן "הליכוד tv"? מה עקץ אותו וגרם לו להיפרד (בצער) מהשאלות הקשות של אלירז שדה או מהתחקירים הנוקבים של ערוץ 20 ולפסוע לתוך שטח אש ממוקש שבו יושבים עיתונאים מקצועיים (כן, גם עמית סגל) שאמורים לשאול אותו שאלות קשות?
 
הערכה: סקרי העומק של נתניהו, כמו גם סוף השבוע הלא־קל עם המשפחה הגרעינית, תרתי משמע. לנתניהו קרה אסון אסטרטגי בשבוע שעבר: פרשת הצוללות חזרה. איתו או בלעדיו, כשהוא חשוד או רק בן דוד, לא טוב לנתניהו שהצוללות צפות אל מעל פני הים, לא טוב לו שמתברר שבמקביל הוא עושה עסקי מיליונים במניות המשיקות, בעקיפין, לתיסנקרופ, לא טוב לו שמיקי גנור מתהפך והציבור מתחיל להבין שיכול להיות שפרשת הצוללות תיקבר קבורת חמור. נתניהו הבין שיש לו אינטרס אסטרטגי, מיידי: להוריד את פרשת הצוללות מהאג'נדה. אז הוא אץ־רץ לאולפן, אבל במקום להוריד את הצוללות בחזרה אל מתחת לפני הים, הוא הנשים את הפרשה, העניק לה עוד כמה רגעי תהילה, הפיח בה חיים. לטעמי, שגיאה קשה.

גבי אשכנזי. צילום מסך ערוץ 12
גבי אשכנזי. צילום מסך ערוץ 12

 

שעה אחת לפני נתניהו ישב באותו אולפן הרמטכ"ל לשעבר, גבי אשכנזי. הוא חבט בביבי בשתי נקודות תורפה: הצוללות, ובעיקר האישור לגרמניה למכור צוללות תקיפה משוכללות למצרים, והדברים שצוטטו מראיון שנתן לפני עשרות שנים לסופר הבריטי סר מקס הייסטינגס על חיילי גולני. אשכנזי מדבר גולנצ'יקית. מצביעי נתניהו אוהבים אותו ומאמינים לו. נתניהו יודע את זה. הוא חש לאולפן כדי לנטרל את הנזק שגרם לו אשכנזי. הוא לא היה רץ לאולפן אם היה זה בוגי או לפיד או גנץ. עדיף שלא היה רץ בכלל.
 
בעניין התוכן, היו לנתניהו רגעים רעים והיו רגעים טובים. הרעים היו רבים יותר מהטובים. כרגיל, הדיוק לא היה הצד החזק שלו. הוא שוב נופל בפרטים תמוהים. כך, למשל, כשסיפר שמינה את גדעון סער לתפקיד השר לביטחון הפנים (ניסה להסביר מדוע סילק את ארדן מהתקשורת). סער לא היה שר לביטחון הפנים. אולי עוד יהיה. כך היה כשהסביר שמכר את המניות שלו שנה וחצי לפני רכש הצוללות. לא נכון. את הצוללת השישית, שנתניהו דחף לרכוש בניגוד לעמדת מערכת הביטחון, רכשה ישראל בעודו מחזיק באותן מניות. הצוללת השישית חשובה לענייננו אפילו יותר משלוש הבאות אחריה. מישהו יצטרך, גם היועץ המשפטי לממשלה, להבין את זה.
 
נקודת התורפה הדרמטית ביותר של נתניהו היא האישור לגרמניה למכור שלוש צוללות תקיפה למצרים. הוא הודה אתמול, בפעם הראשונה, שנתן את האישור הזה. עניין שהכחיש בעבר. וההסבר? אה, את זה אי אפשר לגלות. "זה סוד", אמר נתניהו. סוד ששר הביטחון של מדינת ישראל לא יודע, הרמטכ"ל לא יודע, מערכת הביטחון לא יודעת. מערכת הביטחון שרק בשבוע שעבר פרסמה הודעה שלפיה מכירת הצוללות למצרים גרמה נזק אסטרטגי לישראל. 
 
הוא בא להתבכיין: תנו לי זמן, ביקש, כמו שנתתם לגנץ. הוא קיבל כפליים. כמה מחסידיו התייפחו אחר כך שקרן מרציאנו לא נהגה בו יפה. הם התרגלו, כנראה, לשמעון ריקלין ואלירז שדה. מרציאנו עשתה אתמול עבודה מופתית. עמית סגל, לידה, בסיטואציה לא פשוטה, הוסיף שאלות חשובות. במקביל, שודר בערוץ 13 פרומו לתחקיר של דרוקר על גנץ (גם בעיתון הזה כבר פורסם תחקיר על גנץ, פלוס עוד כמה פרסומים לא מחמיאים). אבל נתניהו לא מתעניין בעובדות. הוא תמיד יתבכיין, יתלונן, כולם נגדו ובעד יריביו. גם כשהוא חולש על חלק ניכר מהתקשורת הישראלית, הוא עדיין האנדרדוג. ויש כאלה שקונים את זה.

שקר נוסף שפומפם אתמול: המדינה הוציאה מאות מיליונים על חקירתו. לא היה, לא נברא. אין למשטרה מאות מיליונים לחקירות במשך שנה שלמה בכל התחומים, אז כל זה הלך על ביבי? הוא אמר את זה בתשובה לשאלה אלמנטרית, פשוטה, בסיסית, ששאל עמית סגל. הנה היא במילים שלי: אתה מתגאה שאתה מבין בכלכלה, אתה מתגאה בעיסקה בה הרווחת תוך שלוש שנים קרוב לארבעה מיליון דולר, אז איך יכול להיות שאתה לא מוכן לשלם לעורכי הדין שלך מכיסך?