אנחנו, טוענת מומחיתנו ללגיטימציה לא רלוונטית, מובלים באַף, מלווים קולות נפץ ואיומים, במבוך אפל לאנשהו, בידי פרנואיד רודף ורדוּף. “אין תוכנית. חיים. נקודה”, כתב אסי דיין - אבל למובילנו יש תוכנית ואידיאולוגיה: לצלוח את הבחירות, לחקוק חוק עוקף משפט, למשות את עצמו מהביוב ולחזור למלוּכה, עם הקטן בעל פה הג'וֹרָה כיורש. בלי תיקים, אישומים ומשפטים. יש מצב לקונספירציה כזאת?
זו עונת הקונספירציות. למשל, מה האינטרס שהיה לרה”מ להסכים למכירת צוללות משוכללות מגרמניה למצרים, בהדרת שר הביטחון והרמטכ”ל - ולשקר, לכאורה, על “סוד ביטחוני”? חשש שהמוּדרים עלולים לבגוד במדינה עם המידע? או כדי שיוכל לדרוש רכישת עוד שלוש צוללות וכמה ספינות לחיל הים במיליארדי דולרים, בטענה שחייבים לשמור עליונות מול המצרים שהתחזקו? ותפסיקו לחשוב קונספירטיבית, שרה”מ תמך וקידם ודרש כנ”ל, משום שהיה חייב תודה לדודניו שִמרון ומיליקובסקי רק מכיוון שהם קשורים פיננסית ב”טיסנקרופ” וירוויחו לכאורה על כל עסקה נוספת.
והאם הצהרת הטראמפ על הכרה בגולן כישראלי אינה אלא קונספירציה נגד ביבי, תאומו לטרלול? שהרי נתניהו, המוסר את נפשנו על שמירת הסטטוס־קוו המקודש שלו ומשפילנו בכניעה לחמאס, שמכתיב סדר יום מתפוצץ בדרום ובגדה (ואתמול גם בפגיעה ישירה ונפגעים בשרון), ובלבד שאבו מאזן יוּדָר מכל ניסיון לפתרון, לא מנע את מתנת נס הפורים, אריזה מפוארת עם כלום בפנים. ערך המתנה – כמו של ההעברה בכאילו של שגרירות ארצות הברית לירושלים – הוא כמשקלה.
ומהו משקל בלוף מפואר? האם נוכל עכשיו לרשום את הגולן בטאבו העולמי וללכת עמו למכולת הגלובלית? האם גם העולם והאו”ם יכירו בזכותנו על הרמה? מתנת טראמפ לביבי, הקורבן הנרדף על ידי מדינתו שלו, שכה הרבה נתן לה (ועוד יותר לקח ממנה), חסרת תועלת ממשית – פרט לניסיון הבוטה להגדיל את תומכי נתניהו בבחירות – אך גורמת נזק גדול בעוֹרֶרוּת מחדש של הבעיה: הרגזת העולם המערבי והערבי בקלות חסרת האחריות של ציוצי טראמפ; הפיכת רוסיה וסין ללעוּמתיוֹת יותר כלפינו, הבכת מדינות ערב המתונות מול הסיפוק האיראני והזעם הארדואני, הגברת האמפתיה לאסד, רוצח עמו ההופך לקוזאק נגזל - והתנעה מוגברת של המהלכים והאווירה נגד ישראל הכובשת. זה סטטוס־קוו?
או, האם ייתכן שהפריצה לטלפון של גנץ, שנתניהו־לקחיהו כה התמוגג ממנה, הוזמנה לאו דווקא בידי האיראנים, שלא ברור האינטרס שלהם? האם קשה לפרוץ לטלפון ולהשאיר בו חתימה דיגיטלית מאיראן או מדהומיי? האם ההגנה וסיכול הפריצות לטלפונים של בכירים ובחירים, שהיו והנם שותפים לקבלת החלטות קריטיות, אינם מתפקידי מערך הסייבר, שנתניהו אחראי העל שלו? האם מישהו פועל בכלל לחקור לעומק את הפרשה?
ומדוע מנקרת בכם המחשבה הקונספירטיבית שמישהו מקומי פרץ לטלפון הנ”ל, השאיר בו חתימה זרה, חשף בטיימינג מדויק את עצם הפריצה - והעניק לנתניהו, שכבר הוכיח שאין לו גבולות בהגנת מעמדו, הזדמנות לומר את האיוולת, שאם גנץ לא שומר על הטלפון שלו, איך ישמור על המדינה? הלא ניתן לומר כך על הביבי, שאם לא שמר בסוד את בגידתו (באשתו), כיצד ישמור סודות מדינה, To Say The Least?