אלמלא הפריחה הכלכלית, נתניהו לא היה מנצח: כיצד להמשיך את השגשוג?

במשך חודשים עסקו בתקשורת - מתוך אי־ידיעה, שרלטנות ושטחיות - ביוקר המחיה, במערכת הבריאות הקורסת, בכך שלא גומרים את החודש, בפקקי תנועה מעצבנים ובמערכת החינוך הכושלת. אך מתברר ששטיפת המוח לא הועילה, משום שההמון מודע לכך שרמת החיים ממשיכה לעלות בקצב אדיר. האזרחים שמעו מבוקר עד ערב על החשדות הכבדים נגד נתניהו, אך כנראה התעלמו מכך לאור ההצלחה של המשק הישראלי, שחלחלה לכל השכבות. 
 

האמת היא, כפי שכבר כתבתי מעל דפים אלה, כי המחירים עלו בארבע השנים האחרונות ב־1.6%, בקצב של אירופה וארה"ב. שר האוצר משה כחלון ניסה - והצליח - למנוע עליות מחירים, תוך שהוא מגביר את התחרות. גם מערכת הבריאות ממש לא קורסת. יש בעיות בשירות לפריפריה שיש לתקנן וכן במחלקות פנימיות, ובכל זאת, ישראל דורגה באחרונה בסקר של בלומברג במקום העשירי בעולם באיכות החיים והבריאות (מתוך 169 מדינות), מה שמוביל לכך שמבחינת תוחלת החיים אנו מדורגים במקום ה־11 בעולם. 
 

ומה לגבי השכר? האמת היא שיותר ויותר תושבים גומרים יפה את החודש. השכר הריאלי עלה בארבע שנים ב־11.7% (!) ורמת החיים עלתה בארבע שנים ב־10% (!). נכון, יש פקקי תנועה כמו בכל מטרופולין בעולם, ובישראל אפילו יותר ממדינות אחרות. ואולם צריך לזכור כי רוחבה של ישראל במרכז הארץ הוא בין 15 ל־20 ק"מ, וכולם רוצים לגור במרכז, שם גם נמצאת רוב התעסוקה. ובכל זאת, יש שיפורים אדירים בתחום המחלפים, המנהרות והכבישים, שמקילים את התנועה יותר ויותר. מספר ההרוגים בתאונות הדרכים בשנת 2018 היה 315, ירידה של 50% לעומת העשור הקודם, כשהאוכלוסייה מנתה 7.3 מיליון תושבים. 
 

קרן המטבע הבינלאומית חתכה את תחזית הצמיחה העולמית לשיעור הנמוך זה עשור - ל־3.3% במקום 3.5% בהערכה הקודמת מינואר. הצמיחה בעולם השנה תהיה החלשה ביותר מאז 2009. הסחר העולמי בסחורות ובשירותים יעלה השנה ב־3.4% לעומת 4% בתחזית מינואר ולעומת 3.6% בשנת 2018. ישראל רגישה במיוחד לסחר העולמי. בחצי השני של 2019 תתייצב הפעילות הכלכלית בעולם והיא צפויה להישאר ברמה זו גם בשנת 2020. ישראל תצמח השנה ב־3.2% לפי בנק ישראל או ב־3.3% לפי קרן המטבע הבינלאומית. 

 

הממשלה הבאה של נתניהו תצטרך לעשות צדק בחלוקת ההכנסות ולהביא ליותר שוויון חברתי. בראש ובראשונה עליה לפגוע בזכויות העשירונים הגבוהים. שר האוצר, ככל הנראה כחלון, שהעמיד זאת כתנאי להצטרפות לממשלת נתניהו, יהיה חייב להמשיך להעמיק את החלוקה הצודקת.
 

אחת ההטבות שמנקרות עיניים היא הפטור ממס הכנסה לקרנות השתלמות, פטור שעולה לאוצר המדינה 4 מיליארד שקל בשנה. העשירון העליון נהנה מ־ 2.1 מיליארד שקל מתוך הסכום הזה, ואם מתייחסים לחמישון העליון, אזי הוא נהנה מ־83% מההטבה הזו, שכל קשר בינה לבין "השתלמות" מקרי בהחלט.

הכסף שהעשירים לוקחים הביתה בכל שנה דרך הפטור מרווחי קרן ההשתלמות שווה לכל הסכום שממשלת ישראל מעבירה לרשויות המקומיות במסגרת "מענק איזון" לרשויות החלשות. זה ממש אבסורד. ומי דאג לאבסורד הזה עד לאחרונה? אבי ניסנקורן, מזכ"ל ההסתדרות שקפץ לפוליטיקה כדי להצטרף לכחול לבן ולקחת את האוצר מחברו הקרוב כחלון. טוב שהתוכנית הזו נכשלה.
 

לפי האוצר, הטבות המס יסתכמו השנה בכ־66.7 מיליארד שקל. ואולם באמצעות חקיקה הממשלה מאלצת רשויות מקומיות לתת הנחה מארנונה בכמה מיליארדי שקלים, כך שהטבות המס של הממשלה והרשויות מגיעות לכ־71 מיליארד שקל. אם נוסיף את סבסוד האג"ח המיועדות (ראה בהמשך), נגיע לכ־78 מיליארד שקל. למעט האג"ח המיועדות, היקף ההטבות מגיע ל־4.9% מהתוצר, יותר מבגרמניה (0.7%), הולנד (2%), דנמרק (2.2%) וספרד (4.6%), אך פחות מנורווגיה (5.4%) קנדה (6.6%), ארה"ב (6.8%), שוודיה (8.4%) ובריטניה (12.6%). לסכום האמור נוסיף הטבות של הביטוח הלאומי בהיקף 2.4 מיליארד שקל לשנה ועוד הטבות של הביטוח הלאומי ומס בריאות למפקידים לקופות גמל וקרנות פנסיה וביטוח מנהלים, בהיקף 5.5 מיליארד שקל בשנה. כבר מגיעים לקרוב ל־94 מיליארד שקל בשנה הטבות מס.
 

הכלכלן הראשי באוצר אומר כי סכום הפטורים מוטה כלפי מטה, שכן קשה לחשב עלות של כמה הטבות כמו פחת מואץ או פטור ממס למוסד ללא כוונת רווח (מלכ"ר). מובן שיש לזכור כי לו בוטלו כל ההטבות או חלקן, התנהגות הציבור הייתה שונה ואז חלק מההכנסות של המדינה לא היה בא לידי ביטוי.

עם הקמת הממשלה ישלפו באגף תקציבים וכן בבנק ישראל תוכניות כיצד להפחית את הגירעון התקציבי, שב־12 החודשים האחרונים עמד על 3.4%, ובכך סטה במעט מהגירעון שצריך להיות במשך השנה 2.9%. בנק ישראל מדבר על התאמות פיסקליות, או בשפה אחרת: קיצוץ תקציבי. קיצוץ זה עלול לפגוע במתן השירותים של הממשלה לאזרחיה. 
 

עוד מומלץ למעשה להעלות מסים. בנק ישראל גם שואל בסקירה שפרסם בשבוע שעבר אם הממשלה תשנה את התנהלותה בנושא יוקר המחיה וכן כיצד תתמודד עם הצורך, שקשה לכמת, לטפל בסוגיית הדיור. לכל ההחלטות בסוגיות אלה של הממשלה החדשה תהיה השפעה על חלוקת ההכנסות במשק (שבימי הממשלה היוצאת הגיעה לשיא של שני עשורים), על הצמיחה, האינפלציה, התעסוקה ומעמדה של ישראל בזירה הבינלאומית. דירוג האשראי של ישראל הוא AA, דירוג גבוה שמעט מדינות בעולם זוכות לו בימים אלה. 
 

הטבה נוספת מקוממת, בהיקף של 22.2 מיליארד לשנה, היא בהפקדות ובצבירה לפנסיה. גם פה עיקר הנהנים מההטבה בזמן ההפקדה הם החזקים, בעלי שכר גבוה. יש תקרה לגבי היקף ההפקדה השנתי, אך לגבי הטבת מס רווח הון על כל ההפקדות שהצטברו לאורך השנים, אין תקרה.
 

יתרה מזאת, הממשלה היא היחידה בעולם, שמנפיקה "אג"ח מיועדות" לפנסיה בריבית גבוהה במיוחד, 4.86% לשנה, המנותקת מהנעשה בשוק ההון. החשב הכללי באוצר רוני חזקיהו כבר טען נגד הסובסידיה של האג"ח המיועדות, המקשות את ניהול החוב הממשלתי. עלות הסובסידיה השנתית לקרנות הפנסיה ולחברות הביטוח מסתכמת בכ־7 מיליארד שקל. לפחות בנושא זה ייעשה צדק קל מתחילת יולי, כאשר סבסוד האג"ח המיועדות יתחיל לעבור בהדרגה למבוגרים וזקנים, על חשבון הצעירים, שיזכו לפחות סובסידיה. 
 

מלחמה נוספת הצפויה לשר האוצר הבא היא הפטור ממס שבח לדירת מגורים עם עלות שנתית של 3.8 מיליארד שקל, ופטור ממס שבח במכירת דירת מגורים במחיר של עד 4.5 מיליון שקל בשנה בתנאי שנקנתה דירה תחתיה בתוך 18 חודשים. העשירים בעלי הדירות להשכרה גם נהנים מפטור להשכרת דירות מגורים, בהיקף של 1.4 מיליארד שקל בשנה. הפטור הזה ניתן "זמנית" עם גל העלייה של שנות ה־90 של עולי בריה"מ לשעבר. העולים בינתיים יוצאים לגמלאות, נקלטו בארץ, אבל הפטור עדיין קיים. ככה זה בישראל, כל זמני הופך לקבוע, כמו הזיכוי ממס על עבודה במשמרות, שהונהג זמנית בשנת 1986 - ומאז מחדשים אותו מדי שנה בשנתה. 
 

אחת הבעיות היא שבעוד שבתקציב דנים מדי שנה, בהטבה אין דיון ציבורי שנתי. לכן מטבע הדברים תמיד יעדיף הציבור הטבה, שלא דנים עליה כל שנה, מאשר תקציב. את זה צריך לשנות. חייבים לקיים דיון שנתי על עלות כל ההטבות. כמו בדיוני התקציב, יש לבחון מדי שנה אם לאשרן מחדש.
 

אחת הסיבות שצריך לבטל הפטור ממע"מ על ירקות ופירות, בעלות 3.5 מיליארד שקל, היא שפרט להפסד הכנסה למדינה, ביטול הפטור יכניס יותר עצמאיים וחברות למעגל הדיווח החודשי, מה שיוביל להכנסות אמת טובות יותר גם למס הכנסה וגם לביטוח הלאומי. השאלה היא אם יהיה לממשלה החדשה האומץ לפעול בכיוון זה. זה צעד לא פופולרי, אבל בוודאי עדיף הוא מהעלאת מע"מ באופן כולל.
 

כמובן, יש גם הטבות סבירות שניתן להצדיקן. אחת מהן היא זיכוי להורים בגין ילדים בהיקף שנתי של 5.5 מיליארד שקל, או החוק לעידוד השקעות הון. ואולם גם כאן יש לפקח על הנושא.

 

אך כפי שכתבתי לעיל, הבעיה היא שהכסף הגדול המגולם בהטבות מגיע בעיקר לשכבות החזקות (לדוגמה, בעלי הכנסה נמוכה, השייכים לשכבות החלשות, ממילא לא משלמים מס הכנסה). כך שכאשר נותנים הטבה - כגון בגין מגורים בפריפריה, או פטור ממס שבח, או פטור מהשכרת דירה עד לגובה מסוים - מטבע הדברים מי שנהנים ממנה הם החזקים. יתרה מזאת, האוכלוסייה החלשה אינה מודעת להטבות המס ולזכאויות שהיא יכולה לקבל. ושוב, מי שכן ממצות את כל ההטבות והסובסידיה הגלומה בהן, ויכולות גם להרשות לעצמן להיעזר בבעלי מקצוע שידאגו לכך, הן דווקא השכבות החזקות. כך יוצא שההטבות מיטיבות עם הזוכים להן, אך זה מאלץ את הממשלה להכביד את עול המסים על שאר האוכלוסייה, כולל החלשים יותר. 
 

אחד הנושאים הקריטיים שיעסיקו את הממשלה החדשה הוא נושא השיכון. האם "מחיר למשתכן" תימשך? האם מס בשיעור 8% על רכישת דירה שנייה יהיה בתוקף? בסופו של דבר הוא מיצה עצמו והביא לכך שהתחלות הבנייה בשנים 2017 ו־2018 בסימן ירידה, מה שעלול להביא למחסור בדירות בשנים הבאות.
 

האם לא הגיע הזמן, במקביל ל"מחיר למשתכן", להציף המשק בקרקעות לבנייה? האם לא הגיע הזמן שוועדות התכנון והבנייה לא יישארו מונופולים? אולי יהיה מנגנון מקביל, שכל יזם או קבלן או איש פרטי יוכל לקבל ממנו את האישור?
 

חידוש הפעילות בתחום הבנייה חיוני דווקא כאשר יש חשש בעולם מכניסת להאטה בפעילות הכלכלית והסחר העולמי. חידוש פעילות הבנייה ועלייה בה יכולים לפצות על זעזועים בעולם, שיש חוששים כי הם מעבר לפינה. האם יש מי שירכז פעילות זו? כחלון, אם ימונה לשר האוצר, לא צריך להתאהב במדיניותו, בהחלט יש מקום לשינויים ולתיקונים.
 

לכן עלינו לזכור כי פרט להמלצה פבלובית להעלות מסים ולקצץ בתקציבים - שתפגע בעיקר בשכבות החלשות - יש גם דרכים אחרות. לכן צריך לקחת אוויר ולא לפעול בכיוון זה. לא צריך להעלות מסים ולא צריך לקצץ בתקציב, במיוחד עתה, כאשר העולם נכנס להאטה בסחר ובצמיחה. תחת זאת יש לבחון את ביטול הפטורים או צמצומם, בלי לפגוע בהטבות המעודדות יציאה לעבודה. זאת כדי להתייעל, משום שהפריון בישראל נמוך.
 

יש להמשיך להפחית את מסי היבוא בכל התחומים, בהדרגה, במשך שנתיים־שלוש, מה שיגביר את היבוא ויאלץ גם את הסקטורים המסורתיים להתייעל, כמו במגזר ההייטק היעיל והתחרותי בזירה הבינלאומית. כך נשיג כמה מטרות. היבוא העודף יביא להמשך הלחץ לירידת מחירים בשל התחרות, האינפלציה לא תרים ראש, ולא יהיה צורך בהעלאות ריבית של ממש, מה שיגביר את המשך הפעילות במשק. הרכישות מחו"ל יפחיתו את העודף בחשבון השוטף וימנעו את המשך ייסוף השקל, מה שיבלום בתורו את הפגיעה בכושר התחרות של המשק ויעודד ענפים ושירותים להיות תחרותיים. 
 

במצב זה התעסוקה תישאר חזקה כמו היום, השכר בסקטורים היעילים ימשיך לעלות והמגזר העסקי יפרח - וכל זה יביא כמובן לתוספת הכנסות ממסים. והכל ללא העלאת שיעור המס, שהוא פתרון קל, לא יצירתי, הפוגע בעיקר בחלשים. העלאת מסים וקיצוץ תקציבי חייבים להיות המוצא האחרון, לא הראשון, לאחר בדיקת כל הטבות המס שהן בסדרי גודל של פי כמה וכמה מהסטייה בגירעון. 
 

ציבור הבוחרים יתגמל גם בבחירות הבאות את אלה שדאגו לרמת החיים שלו. השבוע ראינו כי מדובר בעקרון ברזל, גם כאשר היה ידוע לכל כי למחרת הבחירות יועמדו לרשות סנגוריו של נתניהו כל חומרי החקירה שהתנהלה נגדו בחשדות לעבירות שוחד והפרת אמונים.