זהו, נגמר. הבחירות הסתיימו, תוצאות האמת פורסמו, נשיא המדינה ראובן ריבלין התייעץ, קיבל המלצות והטיל את מלאכת ההרכבה כצפוי על בנימין נתניהו.
ההפסד פחות צורב מבעבר, כי הוא היה כאילו צפוי. הניצחון מתוק ונעים, אבל הוא בעיקר של נתניהו והחרדים, כל השאר תלויים בעוד הרבה עניינים. יש הרבה מסקנות וסיכומים, מחשבות ונתונים, אבל האמת היא שהיום שאחרי הבחירות תלוי לא מעט בבחירות שחלק מהאנשים עוד יעשו ועדיין לא נעשו. כלומר, התוצאה לא פעם משתנה בעקבות מהלך עתידי שעוד מתוכנן.
נתחיל בראש הממשלה. נתניהו זכה ב־35 מנדטים. יותר ממיליון מצביעים, וזאת עם כתב אישום בכפוף לשימוע והתנהלות בעייתית מצד אחד, ומעמד בינלאומי של כוכב רוק וחברות קרובה עם נשיא ארה"ב דונלד טראמפ ונשיא רוסיה ולדימיר פוטין מצד שני. האם הבחירות האלה הן שקיעתה של הדמוקרטיה ואסון לכל חובבי זכויות האדם, כפי שטוענים בשמאל? תלוי מה נתניהו יעשה. בבחירות הקודמות שבהן זכה והפתיע את כולם, גם את עצמו, נתניהו השתחרר מכל העכבות והלך עד הסוף.
התקשורת הייתה היעד הראשון שלו: הוא חבט בנוני מוזס, השתלח בתקשורת, החתים את כל המפלגות על כתב שליטה מוחלט בתיק התקשורת, מינה את שלמה פילבר יועצו הקרוב למנכ"ל משרד התקשורת ויצר במו ידיו את החשדות של תיק 4000. נתניהו נכשל ביעד: הוא הרי טען שהתקשורת מגויסת נגדו, כך שהוא לא הצליח, אם נאמין לו, במהלך לריסון ואילוף התקשורת.
הוא גם לא שם רסן להתנהלות רעייתו ואפשר המשך קבלת מתנות מחברים וארוחות יוקרה ללא אישור. זה היה מיותר. מטופש. עלוב. במקביל נתניהו זכה במתנה משמיים: דונלד טראמפ כנשיא ארה"ב. זה היה הרגע שלו, הרגע שבו הוא פדה את המגיע לו אחרי שנים ארוכות מול נשיאים עוינים שלא סבלו אותו.
במשך כל השנים נתניהו ידע לעשות את ההפרדה: בקמפיין הוא היה פוליטי, אכזרי, מסית, משמיץ ובוטה ומיד אחר כך חזר להיות ממלכתי. בבחירות 2015 הוא ויתר על הממלכתיות. ניצחונו הפעם ייבחן בהחלטתו. בינתיים הסימנים לא מעודדים. הוא חזר לחבוט בתקשורת ונשאר קטנוני, אף על פי שבמקביל המהם משהו על כך שיהיה ראש הממשלה של כולם. הבחירה של נתניהו תשפיע על ניצחונו בראי ההיסטוריה.
אם יוכיח שהוא לא בא לפרק את מערכת המשפט, אלא רק לשנות קצת; אם יחזור להיות ראש ממשלה של כולם ולא קמפיינר של ימין מתוסכל, שלא יודע לשלוט לכאורה; אם יבחר לבחון יוזמה מדינית אמריקאית; ישתמש במערך הקשרים שלו כדי לייצב את חזית הצפון, להימנע מעימות ישיר בעזה, לייצר קואליציה סונית־ישראלית נגד איראן; יגלה מעורבות אישית כדי לשפר את מערכת הבריאות ויבלום יוזמות ימניות מטורללות - ניצחונו ייתפס בעוד כמה חודשים כמהלך טבעי ומוצלח.
אבל אם ייגרר אחרי השימוע לניסיונות חקיקה שיעזרו לו להיחלץ מהמצב, הוא ייתפס כמנהיג שוויתר על יוקרתו עבור הישרדות אישית. לדעתי, זה לא יעבור גם בעיני הציבור שבחר בו.
היום שאחרי
המפסיד הגדול של הבחירות, הלוזר, הוא נפתלי בנט. קוסם שלקח 3 מנדטים, הפך אותם ל־12, הוריד אותם ל־8, ואז ל־0. חבר הקבינט שהתהדר בכך שהוביל לחשיפת המנהרות בצוק איתן חפר לעצמו מנהרה החוצה מהממשלה והכנסת, בעוד משה יעלון ובני גנץ נכנסים עם סיעה גדולה.
בנט ספג קיתונות של לעג על כך שנלחם עד הרגע האחרון וניסה לספור קולות בודדים. בסוף הודה בתבוסה וקיפל את הדגל. מה יקבע את מורשת בנט? בינתיים רק הכישלון הפוליטי הקשה. אבל תארו לעצמכם שבנט יחליט בעוד כמה חודשים לקחת על עצמו ניהול של בית ספר בנגב. נניח במצפה רמון.
פתאום הכישלון הפוליטי שלו ייראה באור אחר. הוא ידגיש את הערכים שבשמם נלחם בפוליטיקה. אבל אם ימשיך להאמין ברעיון שיצר למרות הכישלון וינסה לחזור לכנסת בקומבינה פוליטית, הוא ייראה לגמרי אחרת.
גם איילת שקד נמצאת במסלול מעניין. אם תבחר להשפיל מבט וללכת לליכוד, היא תיראה בצורה אחת, ואם תשתלב בתעשיית ההייטק בזכות המקצוע שלה - מהנדסת חשמל - היא תיראה אחרת לגמרי. ואם תקים מפלגה משל עצמה, הציבור ישפוט אותה בצורה שונה לחלוטין.
בני גנץ, אחרי הצלחה פוליטית מצד אחד וכישלון בהדחת נתניהו מצד שני, עם ראיונות מוזרים וסימני שאלה רבים, יקבע בעוד זמן קצר את גורלו. אם יפתיע ויתמיד, יבנה את כחול לבן כאופוזיציה ממלכתית יעילה, יראה שהוא בא להישאר וייקח אחריות כחבר כנסת - הוא ייראה כאיש רציני שעשה מהלך אמיץ. המהלך הראשוני והכישלון ייראו כעוד שלב הכרחי בדרך ארוכה. אבל אם בעוד כמה חודשים גנץ יהיה בחוץ, נדע שהוא בא רק כדי להיות ראש ממשלה ושאין לו הסבלנות והכוח הנדרשים לאישים פוליטיים מובילים.
יאיר לפיד יכול למרר לקואליציה את החיים ולהרוויח את התואר שהצמיד לו עורך "הארץ" אלוף בן, "המנצח השני בבחירות" או שכולנו נתמרמר עליו שהוא עוד פעם מדבר ולא עושה. טל רוסו, שכבר חשב שהוא פורש, יכול להישאר ולהוכיח, כמו שטוענים חבריו הקרובים, שהוא איש מרתק של עשייה, מבניית הגדר ועד מבצעים ששינו את המצב בדרום. האם הוא יבחר להיות חבר כנסת, לקרוא חומרים, לשאול, לתדרך ולהצביע, ליזום מהלכים, ללמוד את הכללים, לחפש את הקול המיוחד שלו, ואולי להיות מראשי ההנהגה בעבודה ואפילו להציל אותה מכליה - או שהוא יחליט לפרוש, להגיד תודה ושלום.
היום שאחרי הוא יום המבחן של השחקנים הפוליטיים השונים. היום שאחרי תלוי במה שהם יבחרו לעשות ברמה האישית והלאומית. היום שאחרי תלוי הרבה בהם, אבל גם במזל, בגורל ובאחרים. היום שאחרי יכול להיות היום שלפני המלחמה בצפון, היום שלפני הקיצוץ הגדול או היום שלפני הסכם ראשוני עם מדינות ערב באזור. היום שאחרי עוד תלוי בבחירות. לא בבחירות שהיו - בבחירות שעוד יהיו.