המסמך שפרסם אתמול יו”ר ועדת הבחירות השופט חנן מלצר, תחת הכותרת “בקשה לפתיחת חקירות פליליות”, מסכם את השורה התחתונה היחידה המתבקשת נוכח מה שהתרחש במגזר הערבי בבחירות לכנסת.
ממצאי תחקיר “מעריב” שהובאו כאן בסוף השבוע לימדו על סדרה ארוכה של ניסיונות להטיית בחירות, לחלוקת קולותיהם של מי שלא הגיעו להצביע, של איומים ושל אלימות כלפי חברי ועדות קלפי, שביקשו לעשות את עבודתם, ועוד ועוד.
חשיבותה של החקירה הזו לא תלויה בשאלה אם בסופה היא תביא לפסילת קלפי כזו או אחרת. חשיבותה היא בצורך להביא לדין את כל מי שלא מבינים שטוהר הבחירות איננו בגדר המלצה לחובבי הז’אנר, אלא עניין שבלעדיו אין אפשרות להתייחס ברצינות למעשה הדמוקרטי החשוב ביותר ולתוצאותיו.
מטרת העל של החקירה הזו צריכה להיות צופת פני הבחירות הבאות, הרבה יותר מאשר אקט מסכם של הבחירות שעברנו. היא צריכה להעביר מסר לכל מי שחושב שהוא יכול “לסדר” למפלגה שלו בקלפי קולות שהיא לא קיבלה, רק משום שכך היה נהוג אצלו בכפר במשך עשרות שנים. המסר צריך להיות שהחגיגה נגמרה. שמדינת ישראל ומערכת אכיפת החוק שלה החליטו שהן לא מוכנות לשחק עוד את המשחק.
כן, זה לא נעים להגדיר מגזר ככזה שאינו מועד לזיופים ולרמאויות יותר ממגזרים אחרים, אבל הגיעה העת להתמודד עם העובדות ועם המציאות. ניסיונות הזיוף הללו היו לחם חוקן של קלפיות המגזר הערבי משך שנות דור. ומי שמתעקש שלא להצביע על הבעיה רק משום שהיא עלולה להעליב מישהו, מציג את גישת ה”גזענות של ציפיות נמוכות”. ומי שמתרעם על “סימון” החברה הערבית כעת, כשיש צורך בחקירה מאסיבית סביב מה שהתנהל בה ביום הבחירות, מציג תפיסה שאין גזענית ומפלה ממנה. החברה הערבית צריכה לקבל יחס שווה, כאל כל חברה אחרת בישראל. זה נכון בתקציבים, זה נכון בהשקעות, זה נכון באכיפה.