הנפש הטובה מסקרנטון: ג'ו רובינט ביידן ה–3 הוא נער הפוסטר של משיכתה המשכרת והמהפנטת של הפוליטיקה והקושי להשתחרר מלפיתתה. הוא היה בן 29 והסנאטור הצעיר ביותר בהיסטוריה כשנבחר מטעם מדינת דלאוור ב–7 בנובמבר 1972. הוא נשאר בסנאט כאשר 42 ימים לאחר בחירתו נהרגו אשתו ניליה ובתו התינוקת נעמי בתאונת דרכים, ובניו בו והנטר נפצעו באורח קשה. הם נמחצו תחת גלגליה של משאית. אחותו ואלרי, המלווה מאז את הקריירה שלו כמו קוני קורליאונה, התקשרה לטלפון שצלצל על שולחנו. מצליל קולה הבין ביידן שמשהו נורא קרה וכי חייו השתנו לנצח.
במאי 2015 מת בו ביידן, שכיהן כתובע הראשי של דלאוור, מגידול סרטני במוח (גליובלסטומה, המכונה "המפלצת" בפי רופא הבית הלבן). בו היה הבן האהוב והקרוב ביותר לביידן, זיכרון מחייו הקודמים. בלוויה ניצב ביידן - סגן הנשיא של ברק אובמה - 11 שעות ליד ארונו של בנו כדי ללחוץ את ידי כל מנחמיו. אלמלא מותו של בנו בן ה–46, היה ביידן נלחם על זכותו להתמודד על מה שנחשבה כהונתו השלישית של אובמה מטעם המפלגה הדמוקרטית. אלמלא הכאב שחרך אותו, לא היה ביידן מוותר להילרי קלינטון בשם השושלת המלכותית שניסתה להקים, לא היה מקבל טענה בדבר יתרונה עליו והיה גובה מאובמה את הבכורה שהגיעה לו בצדק ושאובמה היה מתקשה להתכחש לה.
אבל ביידן ליקק את פצעיו, ובהתייעצות עם משפחתו החליט לדלג על בחירות 2016. בראייה היסטורית הפכה החלטתו לפלסטלינה נוחה ביותר: מי שרוצה יכול לאחוז בדעה שדונלד טראמפ לא היה מנצח את ביידן; מי שרוצה יכול לטעון שביידן, צלו הלבן של אובמה, הוא בדיוק מי שטראמפ היה מנגב בו את הרצפה. דבר אחד ברור: הקרב עצמו היה נראה אחרת. ביידן היה ונשאר המענה הדמוקרטי לפה הגדול ונטול המעצורים של טראמפ. המיזוגיניה, הסקסיזם וגועל הנפש הכללי היו מתרסקים על הפה הגדול והנשכני של ביידן. התהייה כיצד זה היה נגמר היא סוד הקסם הביידני.
שני דברים קרו ביום חמישי שעבר: בתום התלבטות ארוכה שהפכה להיתולית, הודיע ביידן שהוא מתמודד בפריימריז הדמוקרטיים על מועמדות המפלגה לנשיאות, וטראמפ הבין כי החיים הקלים מול מקצה דמוקרטי רבגוני, אקלקטי אך לא ממש מגובש - נגמרו. ג'ו ביידן הוא הסיוט של דונלד טראמפ. הוא גבר לבן קשיש, בעל ניסיון עשיר במחילות הפוליטיקה האמריקאית עם התמחות ביחסים בינלאומיים, ומי שמסוגל לשתות בירה בברים אפלוליים עם בעלי הצווארון הכחול ולנשק את צוואר נשותיהם כמו קרוב משפחה שמאחר לארוחת חג ההודיה.
טראמפ מפחד מביידן, מכיוון שהוא חי על המשבצת שלו. ההסתייגות מאורחותיו משועשעת ואינה מעוררת בבוחר הפוטנציאלי שאט נפש. הווידיאו שהעלה ביידן ביום חמישי בשש בבוקר דרך על שארלוטסוויל, הפרונקל המוגלתי ביותר בקדנציה של טראמפ, שבה כינה את הניאו–נאצים שדרסו את הת'ר הייר כ"אנשים מאוד נחמדים משני צדי המתרס". בווידיאו האפקטיבי שלו מסביר ביידן כי שמונה שנות טראמפ יפגעו אנושות בנפשה של האומה, ולכן אינו יכול לשבת מנגד. זה היה כדור בין העיניים.
ג'ו ביידן הוא אחד האנשים האהובים ביותר בוושינגטון ובאמריקה. כרוכים אחריו גם מי שמייחלים לכך שפיו יתפקד בהתאמה גדולה יותר עם מוחו ומה שטוב לו. ביידן היה סנאטור כשג'ימי קרטר גידל בוטנים, לקלינטון היה זקן וטראמפ נהנה משירותיו של רוי קון. הוא גמגם בנעוריו, והמאמץ שהוא משקיע להתגבר על המכשלה הזאת גורם לפיו להשיג את המחשבה הבהירה והצלולה שהוא מסוגל לה. בגלל זה משופעת הקריירה שלו במה שנקראים gaffes, מעידות מילוליות והתנהגותיות שהפכו אותו לפוליטיקאי מצחיק (במובן של סטנד–אפ קומי), שנון, דובר אמת, ישר ואותנטי. מדי פעם סובל ביידן מפליטה לא רצונית. את הפליטות הללו הוא ממהר לנסות לבלוע כצייד פרפרים הדולק אחרי מונרכים צבעוניים עם רשת. בעידן התיעוד הכפייתי, זה תמיד מאוחר מדי. בחירתו של אובמה הצעיר וחסר הניסיון בביידן הוותיק לסגנו, הוכיחה את עצמה כהחלטת האיוש המוצלחת ביותר שלו.
ניסיונו של ביידן בנושאי חוץ, יחסיו הטובים עם מנהיגי עולם וחיבתו האותנטית למיץ' מקונל, הרפובליקני החמוץ והנרגן ביותר בסנאט ונכונותו לגנוב איתו סוסים, עמדו בבסיסה של שותפות אמיתית וחסרת תקדים עם אובמה. בעוד סגן הוא בדרך כלל מי שנשלח לייצג את הנשיא בהשבעת מנהיג חדש בקרואטיה מכיוון שהגברת הראשונה עסוקה בשיפוט תחרות תפוחי אדמה באיידהו, הופקד ביידן על כמה מהמשימות הרגישות והאבודות ביותר בוושינגטון והציל מצבים שאובמה - האינטלקטואל המנותק, שלקה באוטיזם פוליטי והיה נטול שטיקים קיומיים - לא הצליח לכדרר בהם מטר. בבחירות 2020 מקבילית הכוחות במפלגה הדמוקרטית היא כזאת: מועמד לבן ימנה אישה שחורה לסגניתו, אישה תרוץ עם אישה, וגבר שחור עם הומו לבן. אם ביידן ינצח את 19 המועמדים (לא סופי) בפריימריז, ספק אם יש לו סיכוי במפלגה ללא טרנסג'נדר שחור/ה שהיה ניאו–נאצי, חזר בתשובה ומניח תפילין כל בוקר.
אחרי עידנים בפוליטיקה ושתי התמודדויות כושלות לנשיאות ב–1988 וב–2008, לא נוצרה תחמושת רבה בסליקים של המשמיצים ותחקירני האופוזיציה. בשבועות שקדמו להחלטתו, נשמעו טענות ממספר נשים על ידיו הזריזות והפעלתניות של ביידן, על נטייתו לחבק ולנשק את כל הנקרית בדרכו, ועל האופן שבו הוא חודר ל"מרחב האישי". אלה לא היו טענות בדבר הטרדה מינית או ליטוף איברים אינטימיים חלילה, אלא הרחבה שרירותית ולא מנומקת עד סופה של מנדט #MeToo, שהחל מגדיר מרחבים נשיים אישיים והגדר החשמלית שלכאורה מקיפה אותם.
ביידן נראה כמי שאינו מבין את קול הצעקה, והוא לא לבד. חלל ומרחב אישיים הם אמורפיים מכדי להניח בהם מוקשים נגד גברים. נכון שלביידן יש נטייה לגעת, לחבק ולנשק נשים על ראשיהן. אבל גם כשהוא מאחור הוא מעולם לא נצמד עם איבר זקור, לא נישק אישה על שפתיה, לא ליטף איברים שנגיעה בהם זקוקה לרשות. הטענות נגדו הן סרק מוזר במיוחד כאשר הדייר בבית הלבן חפן ערוות, הניח ליצאניות רוסיות להשתין עליו וכ–20 נשים התלוננו נגדו על התנכלות מינית. בשבועות לפני הכרזתו התקשר ביידן ביוזמתו לפרופ' אניטה היל, שבמהלך השימוע שקדם למינוי שופט העליון קלרנס תומס בסנאט נקלעה לאש תופת בוועדה שביידן עמד בראשה. היה זה ביידן שלא הרשה לשלוש עדות נוספות להתלונן על תומס, שזרם עם האווירה המזלזלת בנשים ששררה בתחילת שנות ה–90 ושגרם להיל עוגמת נפש גדולה. פרופ' היל הבהירה אחרי השיחה כי לא מחלה לביידן וכי רק מעשים ושינוי נורמות ייחשבו בעיניה ראויים.
בדיוקן הקבוצתי של המועמדים הדמוקרטים לנשיאות נראה ביידן כדינוזאור תאב חיים ששרד את תאריך התפוגה שלו. הוא צעיר יותר מברני סנדרס, אבל סנדרס הוא טרוצקי החדש בשיער פרוע. בעוד המפלגה נסחפה שמאלה, כמעט עד גדות הסוציאליזם, שומו שמיים, ביידן הוא המייצג המובהק של המפלגה הישנה. מצד אחד, הוא הוביל את הדבוקה כולה בסקרי פופולריות לפני שהכריז על התמודדות. מצד שני, הוא מצטייר כמי שיכול להביס את טראמפ בלי לשלוח את הבייס הלבן המשותף לשניהם צועק מפחד אל תוך הלילה. מצד שלישי, הוא אינו מבשר בשום צורה על עידן חדשני מרעיש באמריקה אלא על שיקום ארוך מהמורשת הקלוקלת של טראמפ. הוא יאלץ את הבוחרים להחליט אם הם מהמרים על טלטלה אידיאולוגית בידי בטו אורורק, קמלה הריס או אליזבת וורן, או שהם מעדיפים את השועל הוותיק ביותר בכרם.
חיכה 20 שנה
בהנחה שאף אחד לא ייקח קדנציה שנייה מרונלד רייגן, שם ביידן את יהבו על 1988, שבה התמודד מול ג'ורג' הרברט בוש. בימים שבהם הקים את המנגנון שאמור היה לשאת אותו לבית הלבן, נתפס ג'ו ביידן בפלגיאט. ביידן כינה את הגילוי המרעיש "סערה בכוס תה", אך חיטוט רדף חיפוש, ואלה העלו שלא רק שביידן השתמש במשפטי מפתח מנאום בחירות של ניל קינוק, מנהיג מפלגת הלייבור הבריטית, הוא גם אימץ פרטים מעובדים ומשוכתבים מהביוגרפיה של קינוק. הפלגיאט דלף למורין דאוד ב"ניו יורק טיימס", ואחרי שני מטחי אש פרש ביידן מהמרוץ. גילוי עיתונאי נוסף העלה שביידן "שאל" קטעים משמעותיים מנאומים של רוברט קנדי ויוברט המפרי: שני משפטים מהראשון וארבעה מהשני. ביידן חיכה 20 שנה עד ששב והתמודד ב–2008, השנה שבה נפלט בתחילת המרוץ, שבו הובילו אובמה והילרי קלינטון.
אין ספק שג'ו ביידן יכול להיות אחד הנשיאים הכיפיים, המהפנטים והמרתקים שהיו לאמריקה. הוא הציל מצבים אבודים עבור אובמה; הוא תיווך עסקה עם הרפובליקנים כאשר עמדה וושינגטון בפני התכה; אחרי טבח הילדים בסנדי הוק, היה זה ביידן שהרגיע את החזית עם ה–NRA; ביידן הביע תמיכה פומבית בנישואי גייז בשעה שאובמה התלבט כיצד להחליט. במשך שירותו כסנאטור השתמש ביידן ברכבת כדי להגיע מוושינגטון לביתו בדלאוור. הוא חי חיים צנועים ומתונים של בן המעמד הבינוני ובז לפוזה הקלינטונית של הקוזאק הנגזל ורעייתו. קלינטון לא שתתה כוס קפה זה 25 שנה שלא הוגשה לה על מגש של כסף על ידי מי שהכין אותה, טען ביידן. הוא אינו נוגע באלכוהול, לדבריו בשל העובדה שמקורו במשפחה של שיכורים איריים.
אחרי העימות הנשיאותי הראשון ב–2012, שבו הניח אובמה הלא מוכן למיט רומני לדרוס אותו, היה זה ביידן, בעימות של המועמדים לסגנות, שרמס את פול ראיין הצעיר והציל את הבחירות. חברו הקרוב, הסנאטור הרפובליקני ג'ון מקיין (גליובלסטומה), היה מליץ היושר הגדול ביותר שלו: "לג'ו ביידן אין עצם רעה אחת בגופו. ייחודו בזאת שהיה לו תפקיד מרכזי בכל משבר לאומי–ביטחוני באמריקה ב–35 השנים האחרונות. אינני מכיר אף אחד כמותו בסנאט. הוא סגן הנשיא המשפיע והאפקטיבי ביותר בזמננו. כמובן שנאום ‘מצב האומה' שלו יהיה הארוך בהיסטוריה". בעימות מול שרה פיילין, טעות הליהוק הטרגית של מקיין, הניח ביידן לפיילין להתנפל עליו כגריזלי מורעב ופרק אותה מנשקה כאשר חייך מאושר, הדף את הכפייתיות שלה בנועם הליכות מופלג שעורר חשד שהוא מבלה את ימיו יושב על מרפסת בכיסא נדנדה חורק מול יער עד ומגלף בובות עץ לנכדיו.
הוא גבר נאה, מטופח ושמור יחסית לגילו, אולי אפילו יפה תואר כאשר משקפי ריי–באן של טייסים מסתירים את עיניו הכחולות. בריאותו טובה, אבל החיים לימדו אותו שהוא עלול "להתפגר מחר מהתקף לב". לפני כ–20 שנה עבר אירוע מוחי קשה עד כדי כך שכומר הוזמן למיטתו לומר עליו מילים אחרונות. גברים הרגישים לשער ראשם מזהים את טיפולי ההשתלה שעבר היכן שכעת מצמחת בלורית שיבה דלילה מעל מצחו.
בכתבה שהתפרסמה עליו בירחון "GQ" לפני שנתיים, נכתב בזהירות ובשנינות כי עבר reforesting, "ייעור" בעברית, אבל מחזותו הנוכחית עולה כי התייאש באמצע, מה שמסביר את קרחתו המוזרה והשגויה אנטומית ואת שער עורפו הגזום כשערם של נסיכים צרפתים במאה ה–18. אין להקל ראש בחשש שמנהיגים קיצוניים ונרקיסיסטיים כטראמפ ונתניהו משקיעים זמן, תשומת לב, כסף ומאמץ פתטי להסתיר את העובדה שהם מקריחים קשות בכניעת הגוף לגיל ולגנטיקה. עצוב שביידן חבר גם הוא בקליקת "הלוואה וחיסכון".
במסמכים שהביאו איתם מחסלי אוסמה בן לאדן מאבוטבאד, נמצא מכתב מאת בן לאדן לאנשיו ובו הורה להם לחסל את אובמה אך לעזוב את ביידן לנפשו, משום ש"ביידן אינו מוכן לכהן כנשיא, מצב שיוביל למשבר מנהיגותי חמור באמריקה". ביידן, אגב, המליץ לאובמה להימנע מהפשיטה על בן לאדן. הוא אינו שש אלי קרב. הוא התנגד למלחמה בווייטנאם ולמלחמה במפרץ. הוא תמך בפלישה לעיראק, אך התנגד להדחתו וחיסולו של סדאם חוסיין. הוא אחד מתומכי ישראל המובהקים באמריקה, וישראל גמלה לו באמצעות היהודים בתרומות ושכר מרצים. הוא תמך בהעברת השגרירות האמריקאית לירושלים, אך למרות כל אלה הוא לא נשבה בקסמו של נתניהו והפך ליריב מריר. ביידן צרח פעם על נתניהו "שאין מצב בעולם שהוא יעמוד ויקשיב למישהו מדבר סרה באובמה". נתניהו עלב בו בתגובה, כאשר הכריז על הקמת התנחלויות חדשות במהלך ביקור של ביידן בישראל.
עם כניסתו למרוץ מנסרות שתי שאלות באוויר: האם הוא מסוגל לגייס כסף לקמפיין בקצב ובהיקף של המועמדים האחרים. השאלה הזאת נענתה בחלקה כאשר בערב ההתרמות הראשון גייס ביידן יותר מ־6 מיליון דולר. כמי שנושא את משקלה הכולל והחריג של מורשת אובמה ואינו יכול להימלט ממנה, אובמה מצדו שומר בינתיים על ניטרליות של משקיף או"ם נורווגי. הוא אינו ממהר להכריז על תמיכה באף אחד מהמועמדים, אבל כאשר הרגע יגיע, אני מקווה להיות מחוץ לאמריקה אם יבחר אובמה במישהו אחר. בעבר הוא אמר עליו: "אני חושב שג'ו יהיה נשיא מעולה, הוא ראה את הג'וב מקרוב והוא יודע מה דרישות התפקיד. הוא יודע להפריד בין מה שחשוב באמת למה שחשוב פחות, יש לו כישורים לתקשר עם אנשים, הוא נהנה מפוליטיקה, ויש לו קשרים חשובים בגבעת הקפיטול שישרתו אותו היטב".
כפי שכבר נכתב השבוע: החדשות הטובות הן שביידן צעיר מרינגו, והרעות הן שהוא מבוגר ממיק ג'אגר. מול סערת ההורמונים הדמוקרטית ניאלץ לבחור בין מי שמדברים מילניאלית לבין מי שהיו איתנו בוודסטוק. ביידן הוא הדוד שאיננו רואים מספיק ותמיד יש לו זמן לשמוע את התהיות האינטימיות והפילוסופיות העמוקות ביותר שלנו, ושהכל בשולחן הסדר טעים לו, כולל החרוסת הטבעונית שהוא הכין. מכיוון שעדיין לא ברור אם טראמפ הוא האיש שצריך יהיה לנצח או שהחקירות וההתשה יכריעו אותו, קשה לומר אם ביידן הוא החטיאר שבא להציל.