מגדל הקלפים: לאן נעלמה הגרסה של רה"מ שאומרת שכלל לא יהיה אישום?

המחטף: זה קרה באולפן חדשות 12, במהלך אותו "ראיון בהפתעה" של קרן מרציאנו עם ראש הממשלה בנימין נתניהו, זמן קצר לפני הבחירות. נתניהו הבליח באולפן, כמעט ללא אזהרה מוקדמת, כדי לענות על הפרסום (שלא ייאמן) על מניות הפלדה שהחזיק בחשאי, יחד עם בן דודו ומממנו נתן מיליקובסקי. הסיפור עשה גלים וגרר הדים נרחבים ונתניהו שאף להשתלט מחדש על סדר היום ולאותת לבייס שלו שהכל בסדר. הרי אין שום דבר פסול בכך שראש ממשלה עושה עסקים חשאיים עם בן דוד א', גורף מיליונים וגוזר קופונים בתאגיד פלדה הקשור בתאגיד שמייצר את הצוללות, שבן דוד ב' דוחף לחיל הים כמעט בכוח, וכו' וכו'. בשלב מסוים שאלה אותו מרציאנו את השאלה הזאת: "אדוני, אם תיבחר, האם תיזום מהלך כלשהו שיבלום את העמדתך לדין?".
 

נתניהו הוכה בתדהמה, משל קיבל הרגע הודעה שרעייתו שילמה מאחורי גבו מראש את שכרם של עורכי דינו. עיניו כמעט יצאו מחוריהן. הוא הביט במרציאנו כלא מאמין למשמע אוזניו. "מה?!", שאל־זעק, עושה עצמו נעלב מעצם העלאת הסוגיה, כאילו שמע על האפשרות הזאת בפעם הראשונה. "מה פתאום!", הזדעק כהלום רעם. שפת הגוף שלו הביעה סלידה וגועל מעצם העלאת השאלה. באמת, איך היא מעזה להעלות דבר כזה בדעתה? אין גבול? מרציאנו המשיכה ללחוץ והכחשתו של נתניהו הלכה ורפתה, משל הייתה כחלון המגן על שלטון החוק. בסוף זה נגמר ב"איני עוסק בזה" המסורתי.
 

במהלך הימים שאחרי המשיך נתניהו להכחיש, בקולו ובאמצעות מהדהדיו הרשמיים, את האפשרות הזאת מכל וכל. לא היה, לא נברא, הכל עלילות דם מרושעות של הסמולנים חסרי הבושה בשיתוף פעולה עם התשקורת. לא יהיה צורך בשום חוק כי האישומים יקרסו קודם, נאם נתניהו. אחר כך היו בחירות. השבוע, ביום רביעי בערב, באותן חדשות 12, העבירה אותה קרן מרציאנו ממש את השידור לדפנה ליאל ובפיה בשורה דרמטית: ובכן, "הפור נפל", הודיעה ליאל, "נתניהו החליט לחוקק חוק שימנע את העמדתו לדין"! תיראו מופתעים.

 

צר לי, חברים בחדשות 12, שום פור לא נפל. זה אנחנו שנפלנו. ההחלטה של נתניהו לפרק את שלטון החוק כדי למלט את עצמו מאימת הדין נפלה מזמן. אתם לא באמת מאמינים שהוא ישב ביום שלישי עד אשמורת שלישית, מוקף ביועציו הנאמנים (כלומר הבן, הרעיה, הצלם וברדוגו), והתלבט אם להסגיר את עצמו בתחנת המשטרה הקרובה או לשרוף את המועדון, נכון? הכותרת הזאת הייתה מרוחה על הקיר מהרגע שבו פורסמה החלטת היועמ"ש להעמיד את ראש הממשלה לדין, ועוד הרבה קודם.

עכשיו, אחרי הבחירות, פשוט ארזו לנו אותה יפה בנייר צלופן מרשרש. זה הכל. סדרת ההכחשות המשכנעות ששיגר נתניהו בקולו ערב הבחירות הייתה פשוט סדרה של שקרים בוטים, גסים, מכוונים, שנאמרו בכישרון משחק נדיר, תוך שימוש בשפת גוף משכנעת. אין לי ספק שלו היה נתניהו מחובר לפוליגרף במהלך אמירת השקרים הללו, הוא היה יוצא דובר אמת. האיש עשה עלינו, וגם על בוחריו, סיבוב אופייני.
 

כן, הוא קיבל 35 מנדטים למרות החקירות וכתב החשדות. לא, העם לא ידע שהוא מתכוון לסדר לעצמו חסינות אישית על חשבון המדינה. להפך: הוא הכחיש בתוקף שיעשה את זה. לא יעלה על הדעת, הוא אמר. מסקנות: 1. מדובר בתרמית מתוחכמת שנועדה להטעות את המצביעים. 2. הדרישה לחסינות אישית מהווה למעשה הודאה באשמה. מי שעד לפני רגע היה בטוח בחפותו, מנסה עכשיו להימלט מאימת הדין.
 

לא, מר נתניהו, העם לא "החליט" והעם לא ידע, ואפילו השרופים שבמעריצייך האמינו לך ש"לא יהיה כלום כי אין כלום" אבל האמינו שלא תרד לבור התחתיות של לשנות את כללי המשחק בזמן הפציעות. צודקת לימור לבנת שכבר הודיעה כי למרות שהצביעה מחל, אין לה יד ורגל במהלך הזה. כמה חבל שכמעט כל חברי הכנסת בליכוד ועוד 30 בקואליציה העתידית הפנימו במלואה את תרבות השקר של נתניהו ומשקרים עכשיו לעצמם. הם גם למדו ממנו להאמין לשקר הזה.
 

זה התחיל, כמובן, באמירתו של נתניהו שהבדיקה המשטרתית נגדו היא בקושי "אוויר חם". כשהבדיקה הפכה לחקירה, הגענו ל"לא יהיה כלום כי אין כלום" המפורסם. אחר כך באה ההתקפה על המשטרה ועל "ההמלצות" שאינן אלא קשקוש מקושקש כי מי שיחליט הוא רק היועמ"ש. המשטרה היא בסך הכל כנופיה של סמולנים שקשרו קשר להפיל ראש ממשלה מכהן, בהנהגתו של מנהל סניף גבעת שמואל בג'יהאד האסלאמי, רוני אלשיך. אבל אז היועץ החליט לאמץ את המלצות המשטרה כמעט במלואן. ובכן, הגיע תורו של "השימוע". "רוב האישומים כבר קרסו", שיקר (שוב) ראש הממשלה, "היתר יקרסו כמגדל קלפים בשימוע". וכל השנתיים האלה נמשך תור הזהב של ה"לא יהיו כלום כי אין כלום". עכשיו מתברר שלא יהיה שימוע.
 

מה קרה ל"לא יהיה כלום כי אין כלום?" לאן נעלמה הבטחת החפות המוחלטת, ההצהרה החוזרת ונשנית שהכל דיבורים, שלא יהיו אישומים, שהמשטרה או היועץ או השימוע או ההשגחה העליונה יחליטו בסוף לא להגיש כתבי אישום? מה קרה לסעיפי האישום שאמורים לקרוס כמגדל קלפים? מתברר שהדבר היחיד שיקרוס הוא שלטון החוק. בית המחוקקים הישראלי עומד לחוקק חוק פרסונלי שמעמיד את השליט מעל החוק. כדי שזה יצליח, יפרקו נבחרי הציבור לגורמים את שלטון החוק, יבצעו סיכול ממוקד בבג"ץ, יכריזו על כנסת ישראל כעיר מקלט ועל מדינת ישראל כגרסה מוקטנת אך וולגרית של טורקיה.
 

לפני 11 שנה בדיוק הסתמנה אפשרות שראש ממשלת ישראל יעמוד לדין. זה היה ראש הממשלה הקודם, אהוד אולמרט. החקירה הייתה בעיצומה, אבל טרם נפלה החלטה על העמדה לדין. למרות זאת, הכנסת ההיא לא התכוונה להשאיר שום דבר ליד המקרה. איש לא העלה בדעתו שבישראל יכהן ראש ממשלה במקביל לכך שהוא נאשם בדין פלילי. ח"כ אופיר פינס, כן ההוא ממפלגת העבודה, שהייתה בקואליציה(!), יזם תיקון לחוק יסוד: הממשלה. זו לשון התיקון: "הוגש כתב אישום לבית משפט נגד ראש הממשלה בעבירה מסוג פשע, תיפסק כהונת ראש הממשלה ביום השלושים שלאחר יום הגשת כתב האישום כאמור ויראו את הממשלה כאילו התפטרה באותו מועד".
 

בכנסת של היום, עשור אחד אחרי, היה הפסיכיאטר המחוזי מוציא צו אשפוז כפוי נגד פינס, והוא היה נחבש בכותונת משוגעים במחלקה סגורה כלשהי. בכנסת ההיא עבר התיקון לחוק ברוב גדול. 61 (שישים ואחד) חברי כנסת הצביעו בעדו. לא רק מהאופוזיציה. יותר ממחצית חברי קדימה, מפלגת השלטון, תמכו בו. לרבות הח"כים זאב אלקין (כן, הוא היה פעם בקדימה) וצחי הנגבי (כנ"ל). גם מפלגת העבודה ומרצ תמכו תמיכה גורפת. וגם ש"ס, בטרם הפכה לסניף החרדי של מה שהייתה פעם מפלגת הליכוד המפוארת. וגם ישראל ביתנו. וכמובן, הליכוד. הוא מנה אז רק 12 ח"כים. 
 

הנה, בשביל הרקורד ההיסטורי, רשימת התומכים מקרב הליכוד בהצעת החוק של אופיר פינס שלפיה ראש הממשלה יפוטר חודש לאחר הגשת כתב אישום נגדו: מיקי איתן, משה כחלון, חיים כץ, לימור לבנת, גדעון סער, ראובן ריבלין, יובל שטייניץ. אה, שכחתי אחד: בנימין (ביבי) נתניהו. לא רק בהתנתקות הוא תמך. גם בחוק הזה הוא תמך. מתוך הרשימה הזאת רק שניים היו חוזרים היום על הצבעתם: ריבלין ולבנת. כל השאר פירקו את עמוד השדרה של עצמם, דוממו את המוח, נטרלו את הלב. הם מסכימים להפוך את ישראל לתיאוקרטיה ובלבד שנתניהו ישרוד.
 

מתוכם, מי שראוי לתשומת לב מיוחדת הוא משה כחלון. האיש כיהן בקדנציה הקודמת כמבוגר האחראי ומגן שלטון החוק, בעיקר מחוסר ברירה. לפחות 8 מ־10 המנדטים שהצביעו עבורו תמכו בזה. בינתיים הוא ספג את האש הצולבת מימין ואת המנדטים שלו שאבו בני גנץ ויאיר לפיד משמאל. משה כחלון מותש ושבור. אף שהוא ממשיך להישבע שאין לו כוונה להתקפל ביבבה בחזרה לתוך הליכוד (לפחות לא בימי נתניהו), הוא יודע שבכל הקשור להגנה על שלטון החוק כדאי מאוד שידומם את מצפונו וירים ידיים. הוא מיצה את החוויה. מנחם בגין, שכיכב בקמפיין של כחלון לפני מספר שבועות, מתהפך בוודאי בקברו, אבל גם בגין לא היה שורד פריימריז ב־2019 אילו היה מעז לחשוב שכולם שווים בפני החוק. 
 

הפאנץ' של סיפור הצעת החוק האבודה ההיא מגיע עכשיו: הרמתי אתמול טלפון לאופיר פינס, מי שיזם את הצעת החוק ההיא. שאלתי אותו למה, בעצם, אחרי שאושרה ברוב גדול בטרומית, לא המשיכה לקריאה ראשונה, שנייה ושלישית והטילה עוגן בספר החוקים הישראלי. אילו זה היה קורה, יכול להיות שהחוויה הנוכחית הייתה נחסכת מאיתנו ולכולם היה ברור שאין מצב שבו ראש ממשלה מנהל את המדינה בעודו מבלה בבית המשפט כנאשם בפשע בדין פלילי. 
 

פינס מספר סיפור מדהים: את המשך החקיקה, הוא אומר, מנע ממני מי שהיה אז היועץ המשפטי לממשלה, מני מזוז. הוא הרים אלי טלפון ואמר לי שעדיף לא להמשיך עם החקיקה. למיטב זיכרונו של פינס, הטלפון ממזוז, מי שהוביל את החקירות והגיש את כתבי האישום נגד אהוד אולמרט, הגיע אחרי חילופי השלטון במרץ 2009. כזכור, ציפי לבני קיבלה מנדט אחד יותר מנתניהו, אבל ביבי הקים את הממשלה. קדימה נשארה באופוזיציה.

העבודה של אהוד ברק, בניגוד להבטחה המקורית, נכנסה לממשלת נתניהו. פינס, אדם עם חוט שדרה, החליט להישאר מחוץ לממשלה. כשהתכוון להמשיך עם תהליך החקיקה של ההצעה ההיא, הוא קיבל את הטלפון מהיועמ"ש מזוז. עדיף, אמר מזוז לפינס, להשאיר את המצב הנוכחי. עדיף לא לקדם את החקיקה הזאת. יש פסיקה תקדימית של בג"ץ שמאלצת שר להתפטר עם הגשת כתב אישום, סביר להניח שאם יוגש כתב אישום נגד ראש ממשלה תהיה פסיקה דומה. 
 

מזוז כנראה חשש שאישור סופי של הצעת החוק בכנסת של 2009 אינו מובן מאליו (בניגוד לכנסת 2008). הליכוד גדל מ־12 ל־27 מנדטים ונתניהו הפך מראש האופוזיציה לראש הממשלה. יש סיכוי שהם יתפסו פתאום רגליים קרות ויטרפדו את הצעת החוק הפרטית של פינס. התוצאה תהיה הרת אסון כי המסקנה עלולה להיות הפוכה: כלומר, המחוקק מוכן להמשך כהונה של ראש ממשלה המואשם בפלילים. מזוז העריך כי ההלכה שלפיה שר צריך להתפטר מכהונתו עם הגשת כתב אישום נגדו, תורחב גם לראש ממשלה, אם וכאשר יוגש נגדו כתב אישום. לכן, עדיף לא לתקן מה שאינו מקולקל.
 

באותן שנים (2009־2015) היה נתניהו מי שמגן בגופו על שלטון החוק. גיא זהר, ב"כאן" 11, שידר השבוע את אין ספור הציטוטים שבהם נתניהו מסביר, בקולו שלו, עד כמה חשובה מערכת המשפט העצמאית למדינת ישראל, עד כמה הוא יגן על עצמאות בג"ץ, עד כמה חיונית במשטר דמוקרטי מערכת משפטית חזקה, עצמאית, בוטחת. "את היוזמה להגביל את סמכויות בג"ץ גנזתי", אמר נתניהו, "את השימוע הפומבי לשופטים, גנזתי, את שינוי הרכב הוועדה למינוי שופטים, גנזתי". ביבי הביא אפילו ציטוטים של המשפטן הקנדי ארווין קוטלר, ידיד מובהק של ישראל, שאמר: "אני לא מכיר בית משפט בעולם שנותן זכות עמידה כמו בית המשפט העליון בישראל". נתניהו התפאר, בכל השנים הללו, במבנה המפואר של המשפט הישראלי, שעשה לו שם בעולם כולו. עכשיו הוא עולה על כל זה עם D9, לקול מצהלות עדר הקרנפים שמתקהל סביב סיר הבשר בקואליציה.
 

עם סגירת הגליון נמצא צדיק ראשון בסדום. גדעון סער הוכיח (שוב) שבנסיבות מסוימות אפשר לכהן כח"כ במפלגת השלטון ולקיים עמוד שדרה מוסרי עצמאי. בראיון לחדשות 12 לא קרא סער תיגר על נתניהו, הביע תמיכה בהמשך כהונתו גם תחת כתב אישום ואמר שהחסינות הקיימת מספיקה כדי לאפשר את זה. הוא כן תקף בחריפות את הכוונות לחוקק חקיקה פרסונלית למען נתניהו. עוד בטרם סיים לדבר, הסתערו עליו "גורמים בליכוד" בסכינים שלופות ושפתיים מריירות. מסביב, הצטנפו 33 גמדי הגינה נטולי הבושה שמפחדים להישיר מבט למראה הניצבת מולם. מסדר השתקנים המתיישר בלאט לקול הרעם מבלפור ויגן על כל תועבה שצריך כדי לרצות את השכינה ולחלק שלל.
 

תוכניותיו של נתניהו להשיג לעצמו חסינות אישית מהפללה ולרסק, באותה הזדמנות חגיגית, את מערכת המשפט הישראלית (כי זה האתנן שיצטרך לשלם לבצלאל סמוטריץ' או ליריב לוין), הן שבירת כל הכלים. התהליך הזוחל שבו הופכת הציונות החילונית־ליברלית של האבות המייסדים למדינת יהודה לאומנית, דתית וקיצונית, מקבל כאן זריקת סטרואידים מתוגברת. נגד האירוע הזה צריך להילחם בכל הכוח.
 

מה לעשות? ח"כ עפר שלח מתכנן את המחאה הפוליטית, שתושק כנראה בשבוע הקרוב. לוח הזמנים צפוף. הממשלה (אם תקום) תושבע סביב ה־3 ביוני, ב־18 ביוני יסתיים מושב הקיץ. נתניהו ינסה במרווח הזמנים הצפוף הזה גם לבטל את התיקון לחוק יסוד הממשלה, שמגביל את מספר השרים, וגם להעביר את החסינות וההתגברות. ככה זה גם ייראה. שורה של חוקי יסוד ישונו מעכשיו לעכשיו במהירות שיא, תוך התעלמות מהצחנה האופפת את הכל. שלח אומר שהמחאה תהיה עוצמתית, תשלב בין הרחוב לכנסת, תכלול פוליטיקאים ותשלב גם את ערביי ישראל. הגיע הזמן להחזיר את הערבים למעגל השיח הישראלי, הוא אומר.
 

עד כמה תצליח המחאה לסחוף המונים לרחובות, נדע בהמשך. אילו זה היה תלוי בי, שבירת הכלים של הקואליציה, בפקודת נתניהו, צריכה להיענות בשבירת כלים נגדית של האופוזיציה. בלי אלימות, בלי דיבורים על "מלחמה", בלי הסתה, אבל עם מעשים. כל חברי האופוזיציה, מהראשון עד האחרון, צריכים להתפטר מהכנסת. לא רק הם, אלא כל מי שנמצא ברשימות המועמדים של כחול לבן, העבודה, מרצ והמפלגות הערביות. כל ה־120. במצב הזה, הכנסת תתרוקן ותמנה 65 ח"כים בלבד. רציתם את עריצות הרוב? קיבלתם. רציתם לפרק את מוסדותיה של הדמוקרטיה? קיבלתם. 
 

אין שום סיבה לשתף עם זה פעולה, אין שום סיבה להיות חלק מזה. אין כאן החלטה מדינית, פוליטית או ביטחונית. זה לא הסכמי אוסלו או סיפוח השטחים. יש כאן שינוי דרמטי של פניה ואופייה של מדינת היהודים. זהו תהליך טמא, פסול מעיקרו, בלתי נסלח. אני כותב כאן כבר כמה שנים שנתניהו מנסה לעולל לישראל מה שארדואן עולל לטורקיה. אחד לאחד. בשנה האחרונה הוא כמעט הדביק את הפער בין ההספק של הרודן הטורקי למה שקורה כאן. הדבר היחיד שעוד לא קרה הוא השלכת הגנרלים והעיתונאים לכלא. אסור לתת לזה לקרות, ואם זה יקרה בכל זאת, אסור להיות חלק מזה. אפילו בעקיפין.
 

ביקום מקביל, כמה מיליוני שנות אור מאיתנו, נערך השבוע האירוויזיון. בזמן שהטור הזה נכתב, ערב חצי הגמר השני, זה נראה כמו הצלחה מהדהדת. למרות ניסיונות החבלה של המדינה, למרות הכתף הקרה של הממשלה, למרות העובדה שהמימון הופל על כתפיו של תאגיד השידור, בניגוד לשאר המדינות באירופה הנושאות בעיקר נטל המימון בעצמן. למרות כל זאת הוכיחו אלה שנשאו במלאכה שיש לישראל גם פנים אחרות, של מצוינות, פתיחות, גלובליות ואחווה.
 

המחצית השמרנית של הציבור מביטה באירוע הזה בעין עקומה. החרדים רואים את חילול השבת, החשוכים יורקים על קהילת הלהט"ב, ישראל הדתית והלאומנית לא מבינה את המהומה. אז הנה הסבר קצר: מדובר במגה־אירוע, בהגרלת פיס שבה זכתה תל אביב. אי אפשר למדוד את הערך המסחרי, יחצ"ני ושיווקי של אירוע בסדר הגודל הזה המגיע לעיר זעירה בפאתי המזרח התיכון המדמם כתל אביב. במצב עניינים רגיל, אין סיכוי בעולם שתל אביב תזכה באירוח של אירוע כזה. היא קטנה מדי, נידחת מדי, מסוכנת מדי. אין בה אולמות גדולים, אין בה תשתיות, אין בה מספר משמעותי של מלונות.
 

אבל אז באה נטע ברזילי. זכייתה באירוויזיון בשנה שעברה יצרה את ההזדמנות. ממשלת נתניהו עשתה כמעט כל מה שיכלה כדי להזיק אבל בסוף נאלצה אפילו לגנוז את התוכניות לסגור את התאגיד כדי שאיחוד השידור האירופי לא יבטל את הזכייה. מי שכן זיהו את גודל ההזדמנות הם ראשי התאגיד מכאן וראש עיריית תל אביב, רון חולדאי, משם.

 

את האולימפיאדה לא נזכה לארח במאה הקרובה. גם לא את המונדיאל. באירוויזיון זכינו. קיבלנו שבועיים שבהם מוצפת תל אביב ב־1,500 עיתונאים שלא מתעניינים בסכסוך עם הפלסטינים, בהסלמה בעזה או בנעשה בהתנחלויות. הם באים לחוות מוזיקה, קולינריה, חופים, תרבות, מסיבות, סגנון חיים, להט"ב. הם מייצרים כמות עצומה של טראפיק ברשתות. הם מסקרים תשעה אירועים (שני חצאי הגמר, הגמר, החזרות) ועוד אין ספור אירועים והפנינגים שיזמה עיריית תל אביב. 
 

הם מעניקים לתל אביב, ובאמצעותה לישראל, את מסע היח"צ האדיר ביותר שאפשר להעלות על הדעת. מצב של ווין־ווין קלאסי (בתנאי ששום דבר לא צפוי לא ידפוק את המצב, כנהוג במקומותינו). לא לחינם עולה התיירות בעיר שמארחת אירוויזיון, בשנה העוקבת, בכ־15% בממוצע (בשנה שעברה הביא האירוויזיון לפריחה נפלאה של ליסבון). עכשיו תורנו.
 

רון חולדאי זיהה את זה בזמן. לפני תשעה חודשים הוא קרא לאנשיו ואמר להם, נכנסנו להיריון. בעוד תשעה חודשים יהיה כאן תינוק בשם אירוויזיון, אני רוצה שתשקיעו הכל כדי להפוך אותו להכי טוב שיש. הוא הבין שזו הזדמנות של פעם בדור. חלום רטוב של כל עיר באשר היא, בעיקר אם מדובר בעיר קטנה יחסית ומרוחקת ממרכזי הבילוי של אירופה. 
 

השבוע הסתובבו בתל אביב כעשרת אלפים תיירים (תיכף נחזור למספר) והיו מרוצים מאוד. הם נתקלו ב־700 מתנדבים בחולצות סגולות, עם פורטרט של נטע ברזילי, ב־15 עמדות פופ־אפ ומודיעין מאוישות, כולל נתב"ג, תחנות הרכבת ויפו העתיקה. בכפר האירוויזיון הכי גדול אי פעם שהוקם בגן צ'רלס קלור. ברמת ניקיון גבוהה שהושגה במאמץ מיוחד. בירידים, הופעות חינם, אוכל חוצות טעים וזול ועיר משגעת עם חוף ים מזמין, מועדונים וברים ומסעדות ומוזיאונים וחיי לילה שיכולים לבייש את ההומים בכרכי אירופה.
 

כן, אפשר היה להביא יותר תיירים. מצד שני, זה לא באמת משנה. עוד 2,000 תיירים לא היו משנים הרבה. הסיפור זה לא כמה תיירים מסתובבים כאן אלא כמה סרטונים מסתובבים ברשת. על פי המפתח, מספר התיירים שמגיע לעיר המארחת הוא מספר המקומות באולם שבו מתקיים האירוויזיון, כפול 1.8. על פי המפתח הזה, היו אמורים להגיע לתל אביב 14 אלף תיירים. הגיעה רבבה. לא נורא. 
 

אסור לשכוח שתל אביב יקרה משמעותית מרוב ערי אירופה, רחוקה משמעותית ואי אפשר להגיע אליה בנהיגה (אלא אם כן אתה נוהג בטנק). גם "המצב הביטחוני" עושה את שלו. במצב הדברים, רבבת התיירים הסובבת בחוצות העיר עושה את שלה. אין לשכוח שבכל תל אביב יש 13 אלף חדרי מלון ובכל ישראל יש 55 אלף. אלה מספרים מגוחכים. בתקופתו של השר יריב לוין הם צמחו באופן מרשים, אבל אנחנו עדיין בפיגור של שנות אור לעומת המערב.
 

התאגיד קיבל מעיריית תל אביב את אולמות האקספו ללא עלות. העירייה השקיעה מיליונים נוספים בכפר האירוויזיון ובמיזמים השונים. כל זה בטל בשישים לעומת התשומות והנכסים שתדמיתה של ישראל צוברת במהלך שבוע כזה. גם בתאגיד נתנו עבודה. על חשבון הפקות התוכן של השנה הבאה. 41 הגלויות, שצולמו ב־41 אתרים שונים ברחבי הארץ, ומשודרות לפני 41 השירים בתחרות, גרפו ביקורות נפלאות ברחבי אירופה. 200 מיליון צופים יקבלו מנה מרוכזת של יופי ותרבות ישראליים. 
 

עכשיו, לך תסביר להם שכל זה התאפשר בזכות המכתב ששיגר בנימין נתניהו ליעקב ליצמן, שבו ניסה לקמבן את חילול השבת של האירוויזיון ולטעון שרוב מחללי השבת הם גויים. כל מה שנותר הוא להתפלל שחמתם של החרדים לא תעולל לאירוויזיון מה שכנראה תעולל לעובדיו האומללים של מפעל פניציה. 

שבוע האירוויזיון אפשר למדינת ישראל להרים את ראשה לרגע, אולי בפעם האחרונה. מיום ראשון הקרוב נחזור כולנו למדינת יהודה.