בעצימות נמוכה: ישראל ממשיכה לדחוק נוכחות איראנית בסוריה

עסקים כרגיל: הדיווחים מסוריה על תקיפה ישראלית נוספת בליל שבת מעידים כי העסקים כרגיל. נראה כי חיל האוויר ממשיך לתקוף יעדים בסוריה המזוהים עם נוכחות של איראן ושל חיזבאללה. כך היה, על פי דיווחים, לפני חודש במוסאייף, כששלושה סורים נפצעו בתקיפה, כך שלשום בלילה במערב דמשק, באזור אל־כיסאווה, בסיס שהותקף כבר כמה פעמים בעבר וידוע כנקודת מאגר ומעבר של טילים איראניים.
 

המשמעות היא שכל הצדדים בסוריה לא שינו את גישתם ואת האסטרטגיה הבסיסית שלהם. אולי רק המינון קטן. ישראל תוקפת בסוריה, אם כי כנראה בתדירות נמוכה מבעבר, וזאת בעקבות מחאתה של רוסיה ובקשותיה לאחר נפילת מטוס הביון שלה מטיל סורי שנורה לאחר תקיפה ישראלית.
 

איראן ממשיכה לבסס את נוכחותה בסוריה, ולא נרתעת מהתקיפות של חיל האוויר נגדה. ואם יש צמצום בהיקף פעילותה, הדבר נובע יותר מבעיות מבית. העיצומים הקשים שהטיל - וממשיך להטיל - הממשל האמריקאי פוגעים קשות בהכנסות מנפט של איראן. המשק האיראני מידרדר למשבר כלכלי. בנסיבות כאלה מקבלי ההחלטות באיראן חושבים פעמיים על כל ריאל שהם מוציאים על הרפתקאות החוץ שלהם ועל תמיכתם בחיזבאללה ובג'יהאד האסלאמי בעזה, ועל ביסוס פריסתם בסוריה.

 

גם משטרו של אסד ממשיך כרגיל. הוא הסתגל לתקיפות של ישראל בארצו, וכל אימת שמתרחשת תקיפה כזו, סוכנות הידיעות הסורית ודוברי המשטרה מדווחים, מגנים ומתפארים שהטילים ששוגרו יורטו. אפשר שאסד היה רוצה לראות בנסיגת כוחות איראן וחיזבאללה משטח סוריה, אבל החוב הכבד שהוא חב להם על שהקיזו מדמם להצלת משטרו (יחד עם רוסיה) והמשך תלותו בהם לא מאפשרים לו לדרוש זאת בפומבי ולאלצם לעזוב את סוריה.
 

גם המתיחות ההולכת וגוברת בין איראן לארה"ב וצחצוח החרבות של שתיהן תורמים את חלקם למצב בסוריה. הקשב האיראני נתון עתה יותר למתרחש במפרץ הפרסי, וישראל יכולה לנסות ולנצל זאת להמשך מאמציה לדחוק את איראן מסוריה. 
 

אבל אם לא תפרוץ מלחמה בין ארה"ב לאיראן – והסיכויים לכך קטנים מאוד, וטראמפ כבר הבהיר שפניו אינם לשם – הרי שהסטטוס קוו בסוריה יימשך. לא ישראל ולא איראן יוותרו על האסטרטגיה שלהן. ישראל תמשיך לפעול נגד הנוכחות של איראן וחיזבאללה כל אימת שיהיה לה מודיעין מדויק על העברות נשק, באוויר או ביבשה דרך עיראק, להקמת מחסנים ומפעלים לייצור טילים מדויקים, וכשתהיה גם היתכנות מבצעית. איראן, מצידה, לא תוותר בקלות על חזון הגשר השיעי שלה, של רצף משטחה דרך עיראק לסוריה ולחופי הים התיכון בלבנון.