הכתובת הייתה על הקיר ונצבעה בדמו הסמוק של דרק רוט ז"ל. ההתראה הייתה ברורה לכל, וכאשר ארבל אלוני פסע את צעדיו הראשונים מחוץ לכלא כבר היה אפשר לנחש שהוא עוד ישוב, השאלה היתה רק מתי ובאילו נסיבות. ההיסטוריה של אלוני מתועבת ומזעזעת. זה החל ברצח המזוויע שטלטל את המדינה בשנות ה-90 ,כאשר בעודו נער צעיר רצח בדם קר וללא סיבה נהג מונית. על אלוני נגזרו 16 שנות מאסר בלבד.
4 שנים לאחר הרצח, כאשר יצא עם שותפו לזוועה לחופשה מהכלא, הוא ביצע שוד מזוין ואלים במכולת. אלוני נתפס והתווספו לו 5 שנות מאסר. סמוך למועד שחרורו, כאשר עבד במסגרת שיקומית בכלא, הוא ביצע 3 מעשי הונאה בכרטיסי אשראי. התווספה לו שנת מאסר אחת בלבד. סליחה, הגזמתי, בית המשפט החליט להקל בעונשו ושחצי משנת המאסר תרוצה בחפיפה לעונשו הקודם, כך שלמעשה התווספה לו חצי שנת מאסר בלבד.
כעת אלוני נעצר שוב. לטענת המשטרה הוא ביצע לאורך תקופה ארוכה עבירות מרמה בנסיבות מחמירות, תוך ניצול מצוקה כלכלית של אזרחים נורמטיביים. הסיפור של אלוני עלה לכותרות בשל הרצח המחריד שביצע, אולם אין מדובר במקרה חריג במיוחד. שוב ושוב אנו רואים עבריינים שמבצעים עבירות חמורות ביותר, משתחררים מהכלא וסמוך מאוד למועד שחרורם מסתבכים שוב, וחוזרים לכלא.
מדובר בכישלון מובנה של המערכת שמשחררת אסירים עם דם על הידיים, עם גיליון הרשעות מכביד ורציף, כאשר היא יודעת שסיכוי שיקומם שואף לאפס. צריך לשנות מדיניות. יש לקבוע קריטריונים המונעים שחרור רוצחים כמו אלוני. יש אנשים שאסור שיראו אור יום. נתנו להם הזדמנות והם פספסו אותה? די, החברה איננה שפן ניסיונות.
הבעיה היא בעיקר תקציבית. המדינה לא יכולה לממן כליאה של כל כך הרבה אסירים ולכן בלית ברירה היא גוזרת עליהם עונשים מופחתים ונוטה אף לקצר את עונשיהם עוד יותר במעלה הדרך. השב"ס נפרד לשלום מהאסירים כשהוא יודע שזה רק עניין של זמן עד שייפגשו שוב בנסיבות לא משמחות.
אך בעיה תקציבית לא יכולה להיות הצדקה לסיכון החברה. אם יש לממשלה בעיה תקציבית, שיעסיקו אותם בעבודות כפייה עד יומם האחרון וכך הם יממנו בעצמם את עלות כליאתם. מקומם מאחורי סורג ובריח, נקודה. או שיוכיחו שהשיקום הצליח או שיקבלו צו הרחקה מהחברה החופשית. זה המוסר וזה הצדק.