בימים אלו הוציא המרכז למורשת המודיעין/ המכון לחקר המתודולוגיה של המודיעין, בשיתוף עם המכון למחקרי ביטחון לאומי, חוברת שנושאה הוא "המערכה על התודעה". בחוברת כ־20 מאמרים המקיפים את הנושא הזה שהפך בעידן המידע למרכיב מרכזי בהתמודדות בין יריבים בתחום הביטחון הלאומי. זירות המערכה העיקריות של ישראל הן מול איראן, מול חמאס וחיזבאללה ומול תנועת ה־BDS וכל הגופים האנטישמיים. בו בזמן המערכה על התודעה אינה רק נגד יריבים חיצוניים. היא מתנהלת, בלא פחות חריפות, נגד יריבים פנימיים, כחלק ממאבקים פוליטיים ו/או כלכליים. אחד הכלים החדים במערכה הוא "ידיעת הכזב". היא יכולה להיות כוזבת לחלוטין, או כוזבת למחצה.
אני מעוניין להמחיש את הנושא בעזרת דוגמה אקטואלית. על רקע המתיחות בין איראן לארצות הברית בלט דיווח ב"ניו יורק טיימס" שלפיו סגן שר ההגנה האמריקאי, על פי הוראת בולטון, יועצו של טראמפ לביטחון לאומי, הציג תוכנית צבאית לשיגור 120 אלף חיילים אמריקאים למזרח התיכון אם איראן תתקוף אינטרסים אמריקאיים. העיתון הוסיף שמספר דומה של חיילים השתתף בפלישה האמריקאית לעיראק ב־2003. הדיווח הדהד מיידית בתקשורת ברחבי העולם. טראמפ הכחיש מכל וכל, והוסיף כי אם באמת ישלח חיילים, אזי המספר יהיה הרבה יותר גדול.
לכאורה מדובר בדיווח סביר, מה עוד שנכתב בעיתון "מכובד" כמו "הניו יורק טיימס". אבל הוא מעלה מיד כמה שאלות פשוטות: להיכן יישלחו החיילים? נגד מי בדיוק הם יילחמו? למה 120 אלף ולא 300 אלף, למשל? האם הממשל האמריקאי משנה את כל התפיסה שלו שלפיה נגמר עידן שיגור המוני של "לוחמי יבשה" לארצות רחוקות? מה, כבר אין לארצות הברית נושאות מטוסים? במילים אחרות, כל הסיפור הזה נראה לא הגיוני ולא מציאותי בעיני המשקיף המקצועי.
דונלד טראמפ וג'ון בולטון. צילום: רויטרס
ואם נוסיף לכך את העובדה שלדיווח שורבב שמו של בולטון, שנוא נפשו של העיתון, כמי שעומד מאחורי כל התוכנית לשיגור 120 אלף "בנים", נגיע, לדעתי, למסקנה שמדובר ב"ידיעת כזב" (שאולי נשענת על הדלפות כזב של גורמים שונים בפנטגון). תכליתה: להראות לציבור האמריקאי ולעולם שטראמפ פועל בניגוד להבטחות שלו, ובניגוד גמור לתלונות שלו על הטריליונים שממשלים קודמים בזבזו על הרפתקאות צבאיות. ראו, אומר העיתון, איך אי אפשר לסמוך על הנשיא ההזוי הזה. לשון אחרת, לדעתי זה חלק מהמערכה הפנימית על התודעה בארצות הברית שמנהל העיתון נגד טראמפ.
התקשורת רוויה היום ידיעות כזב במערכה הפנימית על התודעה ובמערכה שמנהלים האויבים שלנו. דומני שזה כמעט בלתי אפשרי לדרוש מהאדם הסביר לזהות ידיעות כזב. הכי הרבה הוא יכול להיות ער לכך. אבל ידיעות הכזב שמפיץ היריב מציבות אתגר מיוחד בפני חוקרי המודיעין. נדרשת היום רמה גבוהה ואיכותית של אנשי מחקר על מנת לאתר ידיעות כזב הבנויות כהלכה וקשות לזיהוי ככאלו. לא רק זאת, אחת הבעיות של אנשי מודיעין כיום היא תופעה הרווחת בציבוריות ובתקשורת, שעיקרה: "מי צריך לבזבז היום כסף על מודיעין, כשכל המידע גלוי ונגיש?" וזאת שעה שהוא מזוהם בידיעות כזב.
