עדיין, למרות אווירת הבהלה וסחרירי הפאניקה, למרות הגידופים ההדדיים בין הליכוד לישראל ביתנו, בין ביבי לאיווט, ההערכה היא שמדובר בכרוניקה של משחק מקדים ידוע מראש. ברגע האחרון, כרגיל, הם יראו את האור ויפשטו את העור (של הדוב) ביחד. בנימין נתניהו ואביגדור ליברמן הולכים יד ביד מהרגע הראשון, כבר קרוב ל־30 שנה. קטן עליהם לשחק את המשחק הזה כדי להלחיץ את החרדים, לקפל את הסמוטריצ'ים ולגרוף את הקופה.
אחרי הערת האזהרה הזו, יש גם אופציות אחרות. ראשית, ספוילר: אי־הצלחה של נתניהו להקים ממשלה אינה הליכה אוטומטית לבחירות חדשות. מדובר בספין. אף אחד לא באמת רוצה בחירות חדשות. ועוד משהו: אם יוכרז על בחירות חדשות, שני אנשים יכולים להצטרף ולהתמודד בהן: הרמטכ"ל היוצא רב־אלוף גדי איזנקוט וסגנו לשעבר האלוף יאיר גולן. אלה אנשים שלא ישמחו את ליברמן וגם לא את הליכוד. הצינון שלהם יושלם לא בזכות פז"ם אלא בזכות העובדה שכבר ישבו על הגדר מערכת בחירות אחת.
אם נתניהו לא מצליח להרכיב ממשלה, הכדור חוזר לנשיא המדינה, שיכול להיוועץ שוב בנציגי הסיעות. מה יעשה הנשיא אם המשלחת של כחול לבן תודיע לו שהיא מוכנה להצטרף לממשלת אחדות לאומית עם הליכוד אבל לא בראשות נתניהו? הוא יטיל את הרכבת הממשלה על חבר הכנסת שיוכח שמסוגל להרכיב אותה. זו לשון החוק. מי יהיה חבר הכנסת הזה? מי שיבוא קודם. אם הליכוד יבחר מישהו במקום נתניהו, תפדל. אבל זה לא יקרה. אז בואו נמשיך להתפרע: כחול לבן תציע שאביגדור ליברמן יעמוד בראש ממשלת האחדות האזרחית הזו בתקופת מעבר. שנה, או שנתיים. אחר כך גנץ. זו ספקולציה פראית, כמובן. אבל טכנית, היא אפשרית.
אחרי שתגמרו לצקצק, תחשבו על זה רגע: ממשלה של הליכוד וכחול לבן, העבודה מוזמנת אף היא. הקיצונים בחוץ. דרעי, ליצמן וגפני יסחטו זה את זה, סמוטריץ' יספח את הרב פרץ, או להפך. זו תהיה ממשלה עם סדר יום אזרחי. מסדירים אחת ולתמיד את סוגיית הגיוס. את כל ענייני הדת והמדינה. גיור. נישואים אזרחיים. פסקת התגברות שפויה שמסדירה את היחסים בין הרשות המחוקקת למבצעת ולשופטת. הרי אין מחלוקות מדיניות כבדות בעת הזו. אבו מאזן יגיד בכל מקרה "לא" ליוזמת טראמפ. נתניהו יגיד "כן", אם תהיה לו הזדמנות. אז מה הבעיה? עדיין, רוב הכסף מונח על ממשלת נתניהו החמישית. זה הגיוני יותר, אבל זה לא אומר שמישהו בבלפור יישן טוב בימים הקרובים.