ככה, בחום הקיץ, בעודנו מאבדים את העשתונות והולכים לסיבוב בחירות או מלחמה נוספים, התאדתה לה בשקט תקשורתי המשמעות של תוצאת ההצבעה לפרלמנט האיחוד האירופי. עברו רק יומיים אחרי פרסום מכרזי משרד השיכון לבנייה בפסגת זאב ורמות בירושלים והאיחוד יצא מיד בהודעת גינוי ("המכרזים מנוגדים לחוק ומכשול שלום").
שיטוט בכותרות שלפני הבחירות לאיחוד יצר את הרושם שהימין הפאשיסטי עומד לכבוש את אירופה. להזכירנו, ההצבעה לאיחוד היא הצלע השלישית בהצבעות הגורליות לעתיד ישראל, יחד עם ההצבעה לבחירות לכנסת וההצבעה לנשיאות ארה"ב. גם אם אגף ימין טוען שמה שיאמרו הגויים לא אמור לעניין אותנו, עדיין אנחנו איבר מהעולם וחובה עלינו להבין כיצד האיבר הזה, ישראל, שהושתל כמדינה ריבונית לפני פחות ממאה שנה, משתלב עם הגוף כולו.
ב־1993 החליטו חצי מיליארד אירופים להקים פרלמנט משותף שחוקיו יחולו על 28 המדינות השותפות. הכוונה הייתה לשבור כמה כללי לאום וריבונות מקובלים על מנת להקל על החיים. בעיקר לפתוח עורקי כלכלה סתומים, אבל גם להחיל נורמות הומניטריות בין קהילות ועמים החיים אלו ליד אלו, להיות תחרותיים יותר מול המעצמות העולמיות, ובעיקר למנוע מלחמות מיותרות שמאות שנים הטביעו את אירופה בדם, ולהיות שותפים לרוח הדמוקרטיה והליברליזם.
אירופה היא הכלכלה השלישית בעולם, ויש לפרלמנט של האיחוד סמכות להחיל מטבע אחיד ולאכוף חוקים, תנועה חופשית של אנשים, סחורות, הון ושירותים ללא תשלום מכס. העיקרון הדמוקרטי הוא שלכל מדינה יש בפרלמנט מושבים בהתאם לגודל אוכלוסייתה ולא מיני שיקולים כמו האם יש לה פצצת אטום או שאזרחי צרפת נעלים על אזרחי פורטוגל. וכן, יש לפרלמנט של האיחוד גם יומרה לדגול במדיניות ליברלית הומנית ולדרוש ממדינות שקשורות בו לעמוד בסטנדרטים המקובלים באיחוד.
חרף החששות לפני הבחירות והכיסוי התקשורתי לכינוסי ההמונים של מפלגות הימין בארצותיהן לפני הבחירות, חרף פרצופיהם הצוהלים של מנהיגי הימין הקיצוני מתאו סלביני, מארי לה פן, נייג'ל פאראג' או ויקטור אורבן ושות' (נתניהו היה הראשון לברך את אורבן על ניצחונו בבחירות בהונגריה), וחרף סקרי הגעוואלד או העליהום שניבאו ניצחון ימני שהיה עשוי להוביל לפאשיזציה כל אירופית - שמרו מפלגות אירופה המאוחדת, מפלגות העם וסיעות הסוציאל דמוקרטים שהסתייעו בליברלים ובירוקים, על היכולת לתפקד ככוח חילוני ליברלי.
אומנם פול קרוגמן ("ניו יורק טיימס") מודאג משום ש"אין לאירופה מרווח תמרון מוניטרי" ושאר נוסחאות בסינית, אבל אנחנו הטמבלים נסתפק בעובדה שהיבשת עמדה בכבוד מול מתקפת הפאשיזם, והגזע האנושי בכלל נמצא במגמת התקדמות מאז ימי הנבוט והאבן. הבשורה הרעה היא שההפופוליסטים התחזקו. הטובה היא שהמרכז־ימין (EEP) הוא עדיין הקבוצה הפוליטית הגדולה ביותר, עם 180 נציגים, אחריו הסוציאל דמוקרטים עם 146, הליברלים הקבוצה השלישית בגדולה עם 109. הירוקים, עם 69 מושבים, נחלו ניצחון משמעותי. המצע שלהם כולל מלחמה בשינוי האקלים, שמירה על ערכי הדמוקרטיה, שלטון החוק וזכויות מהגרים, והעתיד צופה להם גידול ניכר.
סיפור כיסוי
הסקרים זיהו את מצביעי הימין כמבוגרים לאומנים ושונאי האחר. מצביעי השמאל, המרכז והירוקים אובחנו כצעירים ברמות שונות של ליברליות. התקווה היא שבעתיד, כשמבוגרי הימין יסתלקו מן העולם, יחלישו הצעירים הרב־לאומיים את המגמה הימנית. במקביל לביקור טראמפ בבריטניה פורסם סקר שהעניק למפלגת נייג'ל פאראג' מקום ראשון עם 26% מקולות הבוחרים הבריטים, אבל אפס סיכויים להקים קואליציה מול השמרנים, הלייבור והירוקים.
ההצבעה לפרלמנט האירופי בלמה את המרוץ לשליטת הימין, ובמקביל האירה את החיבור של ממשלת ישראל למפלגות הימין ואת האנטישמיות שהן מחוללות. הגזענות הישראלית המחוברת לגזענות הימין באירופה התחברה באורח טבעי לאנטישמיות כלפי היהודים, ועכשיו לך ספר לטראמפ, מחולל האלימות הגזענית בארה"ב, ולחבריו של נתניהו מחוללי האנטישמיות באירופה, שה"אחר" הוא אחר הוא אחר בין שהוא חובש גלבייה או כיפה, וברור מי או מה גרמו לכך שבימים האלה יש כיום בכל בית כנסת בארה"ב מאבטח, ומדוע ממשלת גרמניה ממליצה ליהודים לא להסתובב ברחוב עם כיפה.
לקראת הבחירות קראו ראשי הקהילה היהודית באירופה להתאחד נגד מועמדים לאומנים ואנטישמים: "הקיצוניים מפיצים שנאה שגורמת למתקפות נגד היהודים", נכתב בפנייה שעומדת בניגוד גמור למדיניות ממשלת הימין בישראל. הם קראו בגלוי להצביע בעד מפלגות שתומכות באיחוד האירופי ובעד מועמדים שמתנגדים לאנטישמיות.
תמיד היו במדינות אירופה מגמות של בדלנות וגזענות, גל ההגירה הגדול נגע בפחדים הסמויים וסייע לעליית כוחן של מפלגות הימין, והן מצאו תנא דמסייע בסטיב בנון, האידיאולוג של המהפכה הבדלנית־גזענית־לאומנית בארה"ב, שפועל בהשראת טראמפ והאוונגליסטים ברחבי אירופה כדי ללבות את שנאת הזר ועליונות האדם הלבן המקומי. הסלוגן שלהם הוא הקרב על הבית נגד הזר הגוזל את פרנסתנו ואונס את נשותינו, והכיסוי הוא "מלחמת תרבות". רוב מפלגות הימין עומדות בקשר טוב הן עם טראמפ והן עם פוטין, שמנהל כיום את הקרב האימפריאלי של רוסיה הקומוניסטית והצארית.
לא צריך לקמט את המצח כדי לדעת היכן נמצאת ממשלת הימין בישראל על הספקטרום הפאשיסטי, ומהם שורשי המחלוקת בינה ובין האיחוד. במילה אחת: הכיבוש. פרלמנט האיחוד מנהל מאבק דיפלומטי כלכלי ותקשורתי במדיניות הסיפוח של ממשלות הימין בישראל. כבר ב־2013 הוחלט כי: "כל הסכם חדש שייחתם עם ישראל לא יתייחס להתנחלויות ולשכונות היהודיות במזרח ירושלים אלא רק לגבולות ישראל המוכרים, קרי גבולות 4 ביוני 1967".
במקביל מתייג האיחוד מוצרים ישראליים המיוצרים בשטחי C. זה כמה שנים דנה המועצה האירופית בבקשות להחרמת בנקים ישראליים ולמניעת הלוואות ומשכנתאות למתנחלים. כל זה אגב, תוך גינוי לפעילות טרור פלסטינית. האיחוד האירופי מעניק סיוע בהדרכות ובמימון גורמי ממשל פלסטיניים בתחומי זכויות אדם ומשפט בינלאומי לצורכי סיוע במאבק המשפטי נגד ישראל, והקצה עשרות מיליוני דולרים למימון ארגוני רצון טוב ופעילויות משותפות של ישראלים ופלסטינים.
ועדיין יש ישראלים ואירופים שרוצים בשילוב ישראל כחברה באיחוד האירופי. שלושה חודשים אחרי שורת ההחלטות נגד מדיניות ישראל, בדצמבר 2013, הציעו 28 שרי החוץ של האיחוד האירופי להעניק לישראל מעמד של שותפה מועדפת מיוחדת. ההצעה המפתה כוללת את הרחבת קשרי המסחר, התרבות והמדע, והעמקת הדיאלוג המדיני והביטחוני. נותרה רק בעיה אחת, אותה בעיה, אגב, שצפה השבוע בכנס של 22 מדינות ערב. רוצים הסדר? תגיעו להסדר שתי מדינות עם הפלסטינים. לא רוצים? חפשו את החברים שלכם בביבים של הימין הקיצוני.