מחכים למשיח: בפעם הראשונה בשנות חיי, הרהרתי השבוע באפשרות שאצטרף למצפים לביאת המשיח. מה כבר יכול להיות? ניסינו כבר הכל. אני מגדיר את עצמי כאדם ליברלי, חילוני, אבל מאמין (יש דבר כזה), ואף פעם לא נמניתי עם המצפים והמייחלים לביאת המשיח. השבוע זה קרה לי לראשונה, ומעשה שהיה כך היה: רבצתי לי בחופשה, עוצם את עיני וחושב על כל הסחי שאליו נקלענו עם הפוליטיקה, עם הבוגדנות של הנבחרים בבוחריהם, עם המניפולציות וההסתות, ותהיתי מדוע לעזאזל זה מגיע לנו.
האם אנחנו לא ראויים ליותר? שהרי אנחנו אזרחים טובים, נורמטיביים, שומרי חוק, ממלאים את החובות, עובדים ומשלמים מסים, רובנו פטריוטים של המדינה הקטנה, האהובה והמיוסרת שלנו - הלא היינו מוכנים להקריב עבורה גוף ונפש וחלקנו אף הקריב, ובינינו חיות משפחות שכולות, נכי מלחמה ונפגעי טרור, ניצולי שואה, ותיקים ועולים חדשים. והנה, משהו רע וקשה מאוד קורה לפוליטיקה הישראלית ולנו.
התחושה היא ששמונה מיליון אזרחים נחטפו על ידי האנשים שהם בחרו לייצג אותם, שחושבים רק על עצמם ועל השדרוג והשררה, מפזרים את עצמם כעדר אחר רועה שרק הוא יודע לאן הוא הולך, וזאת רק חודשיים אחרי שבחרנו בהם. ואני, ודאי כמו רבים מכם, מתבונן ימינה ושמאלה ומתקשה להבין אנא אנו באים ומי יצילנו מידם. אני מהרהר כעת על הצטרפות למייחלים לביאת משיח בן דוד ואם מישהו יעיל יותר יקדים אותו, אני אשמח. ואם אתם תוהים אם אני מתבדח - אז לא! זו לא בדיחה, זהו ייאוש רגעי שוודאי יחלוף לו לאחר החג, בתקווה לעתיד טוב יותר ולפוליטיקה בריאה, אמינה ומשרתת. לו יהי.
האם אנחנו לא ראויים ליותר? שהרי אנחנו אזרחים טובים, נורמטיביים, שומרי חוק, ממלאים את החובות, עובדים ומשלמים מסים, רובנו פטריוטים של המדינה הקטנה, האהובה והמיוסרת שלנו - הלא היינו מוכנים להקריב עבורה גוף ונפש וחלקנו אף הקריב, ובינינו חיות משפחות שכולות, נכי מלחמה ונפגעי טרור, ניצולי שואה, ותיקים ועולים חדשים. והנה, משהו רע וקשה מאוד קורה לפוליטיקה הישראלית ולנו.
התחושה היא ששמונה מיליון אזרחים נחטפו על ידי האנשים שהם בחרו לייצג אותם, שחושבים רק על עצמם ועל השדרוג והשררה, מפזרים את עצמם כעדר אחר רועה שרק הוא יודע לאן הוא הולך, וזאת רק חודשיים אחרי שבחרנו בהם. ואני, ודאי כמו רבים מכם, מתבונן ימינה ושמאלה ומתקשה להבין אנא אנו באים ומי יצילנו מידם. אני מהרהר כעת על הצטרפות למייחלים לביאת משיח בן דוד ואם מישהו יעיל יותר יקדים אותו, אני אשמח. ואם אתם תוהים אם אני מתבדח - אז לא! זו לא בדיחה, זהו ייאוש רגעי שוודאי יחלוף לו לאחר החג, בתקווה לעתיד טוב יותר ולפוליטיקה בריאה, אמינה ומשרתת. לו יהי.
לא לגיוס?
גם מתוך רצון ואחריות לשמור על יסודותיו (הלא מוצקים דיים) של הבית השלישי, וגם מתוך היכרות עם צורכי כוח האדם של צה"ל בעשור הקרוב, אני לא מתלהב מגיוס מלא וחד של כל בני הגיוס החרדים מתוקף חוק. אני יודע שזו תהיה "מלחמת עולם", שבחלקה מונעת מאמונה עמוקה (וחלקה האחר סתם השתמטות), אני יודע שצה"ל לא באמת צריך את כולם, אני יודע שגם ללא חוק, קצב גיוס החרדים עולה משנה לשנה, ועוד אני יודע שלא ניתן לתקן במכה אחת תהליך שהחל לפני 70 שנה.
אז נכון שצה"ל (ראש אכ"א, פצ"ר והרמטכ"ל הקודם) חתמו על נוסח החוק שהוביל אביגדור ליברמן, אבל לדעתי החוק הזה צריך להיות "השוט המונף" לטובת אסדרה מקיפה וכוללת של חובת השירות לכל צעיר וצעירה בגיל 18 במדינת ישראל: יהודים וערבים, דתיים, חילונים וחרדים.
זה זמן מה עמלים בתנועת פנימה הרב שי פירון, בני גנץ, גבי אשכנזי ואחרים על תוכנית שכזו, שתאפשר שירות אזרחי עם עדיפות לצה"ל ולכוחות הביטחון וההצלה, ואחר כך שירות במוסדות מדינה ובקהילה. נדמה לי שאם כחול לבן תצליח לעמוד בראשות המדינה, או להיות שותפה להנהגה - תוכנית שכזו תוכל להיות הפתרון האולטימטיבי. לא רוצה לשרת בצבא? לך למד"א או לזק"א, ואם לא, אז לבית חולים שערי צדק או פוריה. ואם גם לא שם, אז בכל מקום אחר שיאושר על ידי המנהלה לכשתקום. בינתיים הכל פוליטיקה ומאבקי כוח בין ליברמן לבין הרבי מגור ושליחיו, שהפעם לשם שינוי הם שתרגלו את נתניהו, שבדרך כלל מתרגל אותם.
מהמקום שבו היא מצויה, שזה פחות או יותר במצולות, יכולה מפלגת העבודה רק להמריא (בהנחה שלא ניתן לקבל מינוס 3 מנדטים). זה רק עניין של תעודת זהות, מנהיגות, דרך ומסרים ברורים. בניגוד לאחרים שממהרים לעשות זאת, אני מסרב להספיד את המפלגה הזאת ולו בגלל השורשים שלה ובגלל האלקטורט שלה, שעדיין מרגיש שייך איכשהו, אבל הצביע אסטרטגית או טקטית למפלגה אחרת. זוהי מפלגה שיש לה אחיזה בהסתדרות, בתנועה הקיבוצית, במושבים, בתנועות נוער, והיא משולה למדורת ל"ג בעומר שכולם, ובעיקר מנהיגיה, כיבו אותה ב"כיבוי צופי". אבל עדיין נותרו גחלים לוחשות.
המפלגה הזו הולכת לפריימריז פתוחים: רוב הרשימה שוקלת להתמודד על תפקיד היו"ר, ומדברים גם על יאיר גולן (אדם מוכשר וראוי מאוד) וגם על שובו האפשרי של אהוד ברק (שייתכן ויצרף אליה בחזרה את חברי סיעת עצמאות שפרשו יחד איתו מהעבודה). וגם אם אבי גבאי, היו"ר הנוכחי, סיים או עומד לסיים את תפקידו כדרך כל בשר (או כדרך כל יו"ר קודם לו), דבר אחד צריך לומר: הוא לא יכול היה לסרב להצעת הפגישה עם ראש הממשלה לבחינת תנאי הצטרפות, הוא לא יכול היה שלא להתייעץ עם חברי הסיעה שלו - כל היתר עניין של מלצרות ושקיפות. הוא הותיר את מלאכת הדוברות בידי נתניהו וכך גם אכל את הדגים המסריחים וגם יגורש מהעיר. אינני יודע מי ייבחר בעבודה, אבל מצפה לו מלאכה קשה מאוד - להבעיר אש בגחלים הלוחשות במזג אוויר סוער.
כמה לעזאזל יכולה לעלות כוס סודה באמצע הערבה?
אז ככה, בשבוע שעבר הגעתי מהרצאה באילת לשדה תעופה רמון לטיסה בחזרה הביתה. ביקשתי לרענן את גרוני במעט סודה, לקחתי מהמדף, פתחתי ולגמתי, ובקופה דרשו 10 שקלים!!! עבור בקבוק סודה קטן שעולה במסעדות יוקרה 8 שקלים. שאלתי למה ומדוע, והמוכרת לא השיבה, אבל אני מניח שהתשובה היא כנראה: "ככה". שתיתי, ולשמחתי סודה לא יכולה להיתקע לי בגרון, וחוץ מזה, אילו אלטרנטיבות כבר היו לי? אז מסתבר שיש. ברשות שדות התעופה מסרו לי כי ברחבי הטרמינל פזורים אוטומטים מפוקחים לממכר משקאות, שם בקבוק עולה רק 6 שקלים ובקבוק של חצי ליטר קוקה קולה עולה רק 8 שקלים, שפוי לכל הדעות.
אז שתי הערות: קודם כל, אפשר לאכוף מחירים על הזכיין המרכזי בשדה, המחיר הזה הוא רע מאוד גם עבור תיירים (3 דולר לסודה). ודבר שני, יש להציב שלטים בשדה עם הכוונה למכונות במחיר המפוקח. ועד שזה יקרה - אני והטור שלי הם השלט.
פעם, לפני שהיינו מתהלכים ברחובות בארץ ובחו"ל עם הפנים נעוצות במכשיר הסלולרי, נהגתי להתבונן יותר גם סביבי, גם מעלה וגם מטה. במיוחד אהבתי לראות עמודי תאורה ישנים ברחובות אירופה, שעל חלקם היה חרוט אפילו תאריך הייצור. פה ושם נעצתי מבט גם בפתחי הביוב, גם שם, לעתים, עולם ומלואו.
כעת מציגה טלי יצחקי־לפלר, במרכז השירות של "מי אביבים" בבית אירופה בתל אביב, תערוכה מיוחדת ומרתקת של תצלומי מכסים של מערכות ביוב שצילמה ואספה במסעותיה ברחבי העולם. טלי (גילוי נאות, רעייתו של עופר לפלר, חברי ופקוד שלי לשעבר) מצליחה להפוך דבר פעוט כמכסה ביוב לסוג של אומנות מציתת דמיון, ודרכה מספקת הצצה להיסטוריה של ערים גדולות בישראל ובעולם. התערוכה נקראת Be-yoov, והיא הראשונה מסוגה בארץ ובעולם. תתפלאו עד כמה ניתן ללמוד ולדמיין ממכסה תמים של בור ביוב או של תשתיות תקשורת בעיירה קטנה בצרפת, בבואנוס איירס, במינכן או בקהיר.
שבועות הוא החג האהוב עלי ביותר, ותהיתי מדוע בדיוק. אז ככה, זה מתחיל בכך שאצלנו בבית לא הרשו להיכנס לים לפני שבועות (ספירת העומר). זה נמשך בחג, שהיה פעם "חג המים" עד שענף החלב מיתג אותו כ"חג הגבינות". בילדותי ביד אליהו נהגנו לשפוך ולהשפריץ מים זה על זה באהבה גדולה. זה נמשך בקסם של הקיבוץ, בחגיגות הקציר ובטקסי הבאת הביכורים, במצעד הטרקטורים, בריקוד האפרוחים ובביכורי התינוקות שנולדו השנה.
כעת, בערב השבת והחג הלבן הזה, מלווה שיירת מלאכי שרת את נחמה ריבלין בדרכה אל שערי גן העדן בשמיים. כולנו אהבנו כל כך את פשטותה, את צניעותה ואת אישיותה הכובשת. היי שלום אישה טובה.
כעת, בערב השבת והחג הלבן הזה, מלווה שיירת מלאכי שרת את נחמה ריבלין בדרכה אל שערי גן העדן בשמיים. כולנו אהבנו כל כך את פשטותה, את צניעותה ואת אישיותה הכובשת. היי שלום אישה טובה.
השנה אשתלב פעם נוספת ב"תיקון ליל שבועות" במועדון צוותא, שחוגג כבר עשור. "תיקון ליל שבועות" הופך לאירוע שחוצה את הארץ במתכונת כזו או אחרת. אני אדון עם מוקי צור, עם ד"ר אסף לייבוביץ', עם הרב בעז גנוט ועם העיתונאית חן ארצי סרור על שאלת השאלות של "תנודות המטוטלת של הישראלים והיהדות". שבת שלום וחג שמח.