אלימות יכולה לבוא לידי ביטוי במספר דרכים: אלימות פיזית, אלימות מילולית; הסוג הפסיבי–אגרסיבי, הסוג הארוז והמוגש בעטיפת מילים של עברית ספרותית למהדרין. המשותף לכל הסוגים הללו - כולם פוגעים בנמען. ולא רק בנמען - במקרים רבים מצאתי את עצמי מתכווץ מול מטח החצים שכוון אל העומד מול הביקורת. ואם אני, שאין לי שמץ של קרבת דם או אפילו היכרות קלה עם המבוקר, הגבתי כך, איך מרגישים בני משפחתו וחבריו?
צפיתי השבוע בחלק קצר מהתוכנית "מאסטר שף". הרגשתי אי־נוחות גדולה כאשר אחד השופטים, שמנה הוגשה לשיפוטו, קטל אותה בלשון גסה אם גם מליצית. הוא הגדיר אותה כשוק של תרנגולת מצופה בכורכום בנאלי, והסביר שהתרנגולת כנראה רצה מרתון והשרירים בשוק הפכו לקשים כל כך עד כי דחו כל תיבול. זה נאמר למתמודדת שהכינה את האוכל קבל עם ועדה ומצלמה ורייטינג. וכדי להראות עד כמה שיפוט אוכל יכול להיות "מדויק, מדעי ואובייקטיבי", שופט אחר מאוד אהב את המנה.
אולי באמת זו לא הייתה מנה מוצלחת, אבל אני נעלבתי בשביל המתמודדת. יש דרכים אחרות להעביר ביקורת, תהיה גרועה ככל שתהיה. מדוע לבחור במכוון במילים מביישות ומשפילות?
האם יש מקום לתרבות הכאסח על מנת להעצים את הרייטינג המיוחל? הנשפט נמצא כאן מלכתחילה בעמדה חלשה. לטעמי, יש כאן פשוט התעללות. אפשר להעביר ביקורת עניינית ולהימנע ממשפטים שעלולים לרדוף את המתמודד עוד זמן רב.