רוחות הקיץ החמות שוב מבשרות על אפשרות הולכת וגוברת של הסלמה ביטחונית. ימי קרב בצפון, בעיקר בגבול ברמת הגולן, מאירים את מאמציו של ארגון חיזבאללה על שלוחותיו לחזק את היכולות הצבאיות ותשתיות הטרור, והשריפות בדרום מבטאות באופן סימבולי את הגזרה המתלהטת. כתובת האש נראית היטב בשדות ויערות העוטף.
החרפת התגובה הישראלית תביא עמה כנראה הגברת האלימות בצד השני. גידול בהיקף המשתתפים בהפרות הסדר על הגדר, ירי רקטות ושוב תקיפות של חיל האוויר - וחוזר חלילה. ראש אמ"ן תמיר היימן אמר לאחרונה כי חמאס מורתע. ספק אם יימצא תושב אחד בעוטף עזה שיהיה מוכן לחתום על האמירה הזו.
זה לא שחמאס משתוקק למלחמה עם ישראל, את המחיר הוא מבין היטב. מצבו השלטוני גרוע, והרצועה נמצאת במצוקה כלכלית קשה - הרחק מהקשב הבינלאומי, כולל העולם הערבי.
אבל כמו בתקופת הבחירות הקודמת, בחמאס מזהים הזדמנות להפעיל מנופי לחץ וסחיטה על ישראל, מתוך תפיסה שעשויה להתברר כשגויה, כי בזמן זה ראש הממשלה בנימין נתניהו יעשה הכל על מנת להימנע מעימות צבאי. שני צדדים שאינם מעוניינים בעימות, אבל מבוצרים בעמדותיהם ולא מוכנים להתקדם לשלב הבא במשא ומתן.
בדרג הצבאי יודעים שהתקדמות משמעותית שתרחיק עימות צבאי ותייצב את האזור עוברת דרך משא ומתן בנושא השבתם של סגן הדר גולדין וסמ"ר אורון שאול ושל הנעדרים הישראלים הנוספים ברצועה. אבל כמו בכל משא ומתן, גם כאן לא יהיו מתנות חינם מצד חמאס, וישראל תצטרך בסופו של דבר להחליט על הוויתורים. את המחיר הכבד ששילמנו בעסקאות הקודמות אסור לשלם שוב, אבל מי שחושב שאת הסכסוך הזה אפשר לפתור בלי תשלום לא יכול לטעון באותה נשימה שהוא פועל להסדרה מדינית ברצועת עזה.
את משוחררי עסקת גלעד שליט הגרועה עצרה ישראל בשנית לאחר חטיפתם ורציחתם של יעקב נפתלי פרנקל, גיל־עד שער ואייל יפרח ז"ל בגוש עציון. הצעד הזה נועד בעיקר להפעלת לחץ על חמאס, גם כסוג של קלף מיקוח. בינתיים חלק מהם שוחרר מהכלא הישראלי עם סיום תקופת מאסרם המקורי.
בסופו של דבר ישראל תידרש להכרעה. הבעיה היא שמעבר להחלטות עקרוניות חשובות ברמה המדינית, השיקול הפוליטי מהווה שיקול משמעותי, והסיכוי להתקדמות מדינית בתיווך מצרי להסדרה ברצועת עזה במהלך מערכת הבחירות קלוש. במיוחד כאשר במציאות שנוצרה כל ויתור ייתפס כהישג של חמאס בדחיקת ישראל לפינה.
באין בשלות אמיתית בשני הצדדים להתקדם במשא ומתן, ההתנהלות הישראלית בנושא מרחב הדיג נראית בחודש האחרון כפיאסקו של ממש: מדינה שבונה תורה שלמה על מרחב דיג של 15 מיילים ועוד מאמינה באפקטיביות של הפעולה - לוקה בהפרעה בתפיסת המדיניות שלה.
במבט מבחוץ ההתנהלות הזו משדרת חולשה, חוסר יציבות ובעיה בקבלת החלטות. בעבר ההחלטות בדבר הפתיחה והסגירה של המעברים לרצועת עזה והגדלה או צמצום של מרחב הדיג התקבלו בגזרת פיקוד הדרום ובמקרים חריגים הגיעו לאישור הרמטכ"ל. בשנים האחרונות זה הפך להחלטה בסמכות הקבינט. את הודעות דובר צה"ל בנושא היה נהוג לפתוח במשפט: "בהתאם להנחיית הדרג המדיני הוחלט". רק שיד נעלמה הורידה את משפט הפתיחה מההודעות האחרונות. מעניין למה.
המהפכה של כוכבי
השנה הראשונה לכהונת רמטכ"ל היא לעולם מורכבת. במצב אידיאלי החייל מספר אחת מקדיש את עיקר זמנו לבניית תוכנית רב־שנתית והבאתה לאישור הדרג המדיני. יש הטוענים שהשנה הראשונה חשובה במיוחד לתכנון וביצוע רפורמות משמעותיות בצבא, שיבואו לידי ביטוי בהמשך הכהונה של הרמטכ"ל, שגם כך נחשבת כקצרה.
הרמטכ"ל הקודם גדי איזנקוט ביקש להקדים את פרישתו לסוף 2018 על מנת לאפשר לאביב כוכבי להיכנס לתפקידו עם תחילת השנה הקלנדרית ולקדם את תוכניותיו. אלא שהמצב הביטחוני המורכב והבחירות הכפולות בישראל לא הופכות את האתגר הזה לפשוט יותר. לדרג המדיני, לקבינט ולראש הממשלה בוודאי אין קשב לתוכנית הרב־שנתית של צה"ל, כך שהצבא צפוי להיכנס לשנת 2020 בלי מתווה מאושר של מסגרת התקציב הרב־שנתי.
אבל הרמטכ"ל אינו יכול להמתין לדרג המדיני. רכבת התכנון שלו כבר יצאה מהתחנה. השבוע חשפנו כאן את עיקרי התוכנית הרב־שנתית שהוצגו בכנס של הקצונה הבכירה של צה"ל. במסגרת התוכנית הוקמו 20 קבוצות עבודה לקידום שורה של נושאים ולתכנון רפורמות משמעותיות בצבא. זו אינה רק רשימת מכולת של אמצעי לחימה וטכנולוגיות שונות שהצבא נדרש אליהם על מנת להיות אפקטיבי יותר בשדה הקרב - התוכנית של כוכבי עוסקת בשינויי עומק משמעותיים במבנה צה"ל, בשינוי בתפיסות ההפעלה ובשבירת מחיצות מסורתיות בצבא ומחוצה לו.
מבחינת הרמטכ"ל לא מדובר ברפורמות אלא במהפכה של ממש, שאמורה לחזק בצורה דרמטית את יכולות התמרון וההכרעה של צה"ל, בדגש על צבא היבשה, שבמערכות הלחימה השונות התגלו בו בעיות רבות. ברור שתוכנית ההתעצמות תדרוש תוספת תקציב משמעותית, אבל בנושא הזה שלח כוכבי צפירת הרגעה לקצינים הבכירים כשאמר: "אל תעסקו במגבלות תקציביות - את זה תשאירו לי".
אלא שהתוכנית של כוכבי אינה עולה בקנה אחד עם התפיסה הביטחונית של נתניהו שבאה לידי ביטוי בתוכנית "2030" שהציג. כוכבי מדבר על הכרעה וניצחון ועל קיצור המערכה באמצעות חיזוק הכוחות המתמרנים. נתניהו לעומת זאת לא מבסס את תפיסתו על יכולות התמרון הקרקעי של צה"ל. התוכנית שלו - שעלותה עשויה להגיע לכ־40 מיליארד שקל - שמה דגש על חיזוק משמעותי של גופי הביון, חיזוק העורף ויכולות ההגנה ושיפור יכולות הירי מנגד באמצעות טילים מדויקים.
לא בכדי נתניהו מתעלם מהכוחות הקרקעיים. בשנים האחרונות, בייחוד לאחר מלחמת לבנון השנייה, אפשר לראות שהדרג המדיני מהסס בהפעלת הכוח היבשתי של צה"ל ורחוק מלתת בו אמון מלא. אבל גם קברניטי צה"ל שותפים לדעה זו. כיום הם כבר מודים שלצבא היבשה יש עוד כברת דרך ארוכה לעשות על מנת להיות כשיר ומוכן יותר בהתאמתו לאתגרים של שדה הקרב המודרני.
גם במקרה הזה הבעיה נעוצה בהיעדר תפיסת ביטחון. הדרג המדיני חייב להגדיר את התכלית של הפעולה הצבאית ולקבוע את הדרישות מהצבא במלחמות הבאות. כאשר אין דרישות ברורות מהצבא והמטרות ותפיסת ההפעלה נותרות עמומות, נוצר ואקום שבתוכו פועלים הרמטכ"לים, כל אחד לפי דרכו. ובהיעדר הגדרות ברורות, אין גם אפשרות לפקח על ההחלטות המתקבלות בצמרת הצבא.
ללא תפיסת ביטחון ברורה ובהיעדר סנכרון בין התוכניות של הצבא לאלו של ראש הממשלה - אנו יכולים למצוא את עצמנו במצב שבו גם תמורת מיליארדי שקלים לא קיבלנו יותר ביטחון.